לפלגות ראובן חלק ג קפג

לפלגות ראובן בע"ה חילוקא דרבנן לסיומא דמ' ע"ז והתחלה למ' הוריות. פלג א

בשלהי ע"ז מייתי האי עובדא דמר יהודה ובאטי בר טובי הוו יתבי קמי' דשבור מלכא אייתי לקמייהו אתרוגא פסק ואכל פסק זהב לי' לבאטי בר טובי הדר דצה עשרה זימני בארעא פסק הב לי' למר יהודה א"ל באטי ב"ט וההוא גברא לאו בר ישראל הוא א"ל מר קים לי' בגוי' ומר לא קים לי' בגוי' א"ד א"ל אידכר מאי עבדת באורתא

ופירש"י ששיגר להם שתי שפחות ור"י לא קבלה ובאטי קבלה ובתוס' שם הוסיפו עוד דלא חטא באטי בזה מפני שעדיין הי' קצת עבד ומותר בשפחה יעו"ש ובמהרי"ט בחי' לקידושין ד' ע' ע"ב הקשה ע"ד התוס' ע"ז הנ"ל דנהי דהותר לו שפחה מפני שגם הוא עבד אבל עכו"ם האיך מותרת לו מאחר שהוא ישראל וחיב בכל המצוות ובכל האיסורין מי התירו לו עכו"ם דהיא בלא תתחתן וכו' ותירץ דכיון דמדאוריתא לא אסורה אלא בפרהסיא וכו' ובאקראי בעלמא ליכא אלא איד"ר וכו' לא גזרו על עבד עכ"ד אמנם הדבר מבואר בתוס' נדה מ"ז ע"א וכן בתוס' הרא"ש שם שהוכיחו מן הסוגיא דשם דעבד כנעני מותר בעכו"ם ול"ג עליו משום נשג"א יעו"ש שהביאו ג"כ מהאי עובדא דשלהי ע"ז הנ"ל

ולפי"ז ע"כ לומר שבאטי ב"ט לא עשה איסור גם בזה מה שאכל את האתרוג הנחתך בסכין ש"ע קודם שנעץ בקרקע וכן מוכח ג"כ מהא דשבור מלכא שנתנו לו קודם נעיצה דאף דעכו"ם אינו מצוה על לפ"ע וכמ"ש בתוס' ע"ז ט"ו ע"ב ד"ה לעכו"ם מ"מ הא שבור מלכא משמע שהי' נזהר גם בזה וע"כ שהי' ידוע לשבור מלכא שבקי הי' בדינים כמ"ש שלהי ב"מ דבאמת מותר מן הדין גם קודם נעיצה רק דמ"מ הי' יודע שמר יהודא יחמיר ע"ע ולא יאכל קודם הנעיצה ובאטי ב"ט שלא הי' מוחזק בעיניו לפרוש שפיר יהיב לי' קודם נעיצה כיון דמותר מדינא וכמו דקייל"ן באמת דגם בסכין אמרינן סתמן אינן ב"י ע' ר"ן ע"ז פ' אין מעמידין ובב"י יו"ד סי' קכ"ב וביו"ד סי' י' וקצרתי גם זו"ז הא מוכח דע"כ לא עבד באטי איסורא בהאי מילתא דאל"ה תיקשי האיך נחשד באטי בעיניו לעבור איסור דאורייתא והא קייל"ן דחשוד על הקל א"ח על החמור ע' יו"ד סי' קי"ט והא איסורא דעבד שקבל את הכותית שלא בדרך אישות הא אינו אלא איסור דרבנן וכמ"ש באה"ע סי' ט"ז ס"א וכאן לא מיבעיא למ"ד טכע"ק דאוריתא איסור תורה הוא גם למ"ד טעם כעיקר ל"ד מ"מ הא כתב הנוב"י מ"ת יו"ד סי' נ"א דמ"מ מודה הוא דטעם הנפלט מהכלים שהמה ב"י איסור הוא מן התורה דהיינו גיעולי מדין שאסרה תורה והצריכה הכשר להכלים ורק טעם שנבלע שלא ע"י הכלי ס"ל דהוא דרבנן עיי"ש ואם אמנם תמוהים דבריו לכאורה ממה שמצינו להדיא בדברי הקדמונים ז"ל בכ"מ דלרש"י דסבירא לי' טכע"ק ל"ד אם נתחבה כף של איסור בתוך תבשיל וכו' ונשפך קודם שהספיק לשער אם יש בו ספק הולכין להקל דאינו אלא סד"ר הרי דגם פליטת כלי לרש"י ז"ל אינו אלא איד"ר אמנם נראין ד' הכרו"פ סי' צ"ח ס"ק ב' מש"כ לחלק אליבא דרש"י ז"ל דגיעולי כלים של עכו"ם באמת אסור מה"ת אבל כלי ישראל דבלע איסור אינו אלא מדרבנן ע"ש וכאן נמי דאסור משום פליטת כלי של עכו"ם הא לכו"ע אסור מה"ת לפי"ז ואיך נחשד באטי לעבור איסור דאוריתא ע"כ דלית כאן איסור כלל ומותר מן הדין משום דמחזקינן שסתם כלים אב"י והוי נטל"פ וכנ"ל ודו"ק

ואף דגם נטל"פ הא לכתחלה מיהא אסור וכן גם בהא דסתם כ"ע אב"י הא מבואר בשו"ע יו"ד סי' קכ"ב ס"ו דאין סומכין ע"ז לכתחלה לומר להעכו"ם בשל לי ירקות בקדרתך מ"מ רשאי ליקח חתיכת האתרוג מיד העכו"ם שחתך בסכינו דזה הוי כמו דיעבד וכמש"ש ברמ"א שם דאעפ"י שהוא של הא"י וישראל קונה ממנו לכתחלה מותר דמאחר דכבר נעשה ביד הא"י מקרי דיעבד וכ"ה בט"ז יו"ד סי' פ"ג ס"ק ה' בשם הת"ח כלל ל"ה ושם במנח"י ס"ק ב' הוכיח כן מן הש"ס וע' ג"כ ט"ז יו"ד סי' צ"א ס"ק ב' וסי' ק"ח ס"ק ד' וכן יש להעיר ג"כ דזה הוי כמו דיעבד ממ"ש בע"ז כ"ג א' רבינא אמר ל"ק הא לכתחלה והא דיעבד ומנא תימרא דשאני וכו' דתנן וכו' הרי דלוקחין מהן בהמה הוי כדיעבד ויש לדחות ודו"ק כי קצרתי

הן אמת דלכאורה יש להקשות עוד כאן למ"ש הקדמונים ז"ל דבסתם סכין אמרינן דשמנוניתו קרוש על פניו כמבואר בר"ן פ' אין מעמידין וכן קייל"ן באו"ח סי' תמ"ז ס"ז בהג"ה וע' ג"כ ש"ך יו"ד סי' צ"ד ס"ק כ"ט א"כ הא ודאי תיקשי האיך נתן לבב"ט לאכול קודם נעיצה והא יש לחוש לאיסור בעין שעל פני הסכין שנתקנת על