לפלגות ראובן חלק ג קפא

מתני' כותי' דר"י ודלא כר"ע במאי דסתים לן התנא בהוריות ד' ח' דאין מביאין אשם תלוי על עשה ול"ת שבמקדש אבל מביאין א"ת על עשה ול"ת שבנדה וטעמא דמילתא שא"מ א"ת על עשה ול"ת שבמקדש הוא משום שאין חייבין אשם תלוי רק על דבר שחייבין עליו חטאת קבועה ולא קרבן עו"י ולר"ע הא שפיר איפשר לאשכוחי אשם תלוי גם בעשה ול"ת שבמקדש והיינו בהעלם קודש דעל כרחך מתחייב חטאת קבועה כמ"ש רבינו תם ז"ל ולפי מאי דקיימינן השתא הא ע"כ גם הרמב"ם ס"ל כן וא"כ יש להקשות למה לא נקיט תנא דחייבין אשם תלוי גם בהעלם קודש ולמה הרחיק תנא לאשכוחי חיוב א"ת רק בעשה ולית שבנדה ע"כ דסתים לן תנא גם התם דלא כר"ע וז"פ וברור ורק דלפי מה שביארנו תיקשי לן לדעת הרמב"ם משה"ק התוס' על ר"ת מהאי סוגיא דשבועות כ"ד ע"ב דמשני בנשיא ור"א ולמה לא משני בהעלם מקדש וכר"ע או כר"א לפי מה שביארנו בדעת הרמב"ם דלא פליגי כלל אמוראי בשיטת ר"ע ולכו"ע ס"ל דר"ע מחלק בין העלם קודש למקדש ולית לי ג"ש והיקשא ובהעלם קודש ודאי דמחייב חטאת קבועה א"כ הא איפשר לאוקמי מתניתין דיש אוכל וכו' כותי' דר"ע וע"כ לומר בזה כמ"ש בס' ושב הכהן דאה"נ דמצי לשנוי' כן וחדא מינייהו משני ואולי ס"ל ג"כ להרמב"ם כגירסת רש"י דר"ע מחייב בפר גם במשוח בטומאת מקדש וקדשיו ולא ממעט לי' אלא מקרבן עו"י וכמ"ש בהוריות ט' ע"א וע"ב עיין לעיל פ"ז וא"כ הא איפשר לאוקמי ג"כ במשוח ור"ע ורק דחדא מינייהו משני וכנ"ל ודו"ק כי הדברים נכונים בע"ה ואזדא לה ג"כ קושיתנו שהקשינו לעיל בריש שבועות דלא. בעא לאוקמי מתניתין כותי' דר"ע לשיטת ר"ת ז"ל וכן להרמב"ם שביארנו דגם הוא ס"ל כשי' ר"ת דהעלם מו"ק חייב לר"ע בחטאת קבועה וא"כ הא הוי כולהו לחיובא ונוקמי כר"ע. דכבר ביארנו לעיל דלפי"ד הגרעק"א ז"ל לק"מ דהא כיון דהעלם מקדש ע"כ דלגמרי פטור. א"כ שוב א"א לאוקמי כר"ע דהא שתים שהן ארבע קתני וכמ"ש לעיל ודו"ק כי ז"ב בע"ה: פלג יג

ומה מאוד ינעם לן לשלב עפי"ז סוף המסכת לתחלתה גם לפי מה שביארנו בדעת הרמב"ם ז"ל דכיון דמוכחינן מהאי דינא דשבועת הפקדון דס"ל לרב דבמקום שא"ח משום שבועת השומרין חייב בקרבן משום ביטוי [והא שמואל מודה לי' בזה אי לאו טעמא דליתא בלהבא] הרי ע"כ מוכח דל"ש בזה האי כללא דכ"ד שהי' בכלל ויצא לידון בדבר החדש דאין לך בו אלא חידושו ומכיון דלא ס"ל להרמב"ם ז"ל לחלק בין יצא להחמיר או להקל כמ"ש בתוס' דהא גם בשבועות העדות פסק להלכה דאם א"ח משום שבוה"ע חייב משום ביטוי הרי דאינו מחלק בין יצא להקל או להחמיר וכיון שכן ע"כ דמפרש מ"ש דאין לך בו אלא חידושו דהיינו רק במקום שחייב משום חידושו בזה אמרינן דאין לחייבו ג"כ משום חיובא דכללא דידי' אבל במקום שא"ח משום החידוש שפיר אמרינן דחייב באותו החיוב שהכלל שלו חייב וממילא דלפי"ז גם הא דטומאת מו"ק ע"כ ל"ח לדבר שיצא לידון בדבר החדש ואף דבהעלם טומאה חייב בקרבן עו"י אין זה מיקרי יצא לידון בדבר החדש לפטור מה"ט גם העלם מו"ק מחטאת קבועה אף שנתמעט מקרבן עו"י ובודאי דלר"ע אף דפטר לי' להעלם מו"ק מקרבן עו"י מ"מ מודה ודאי דחייב בזה בקרבן חטאת קבועה כיון דפטור בהו מקרבן עו"י. אבל רק בהעלם קודש הוא דחייב לר"ע בחטאת קבועה משום דגם מתעסק חייב בי' אבל לא בהעלם מקדש דבזה לגמרי פטר לי' ר"ע ומשו"ה א"ש מה דלא מצי לאוקמי מתניתין דריש שבועות כותי' דר"ע משום דלדידי' ל"ש למיתני שתים שהן ארבע מכיון דבהעלם מקדש לגמרי פטור ומשו"ה נמי לא פסק הרמב"ם כותי' דר"ע מחבירו משום דלר"ע הא ע"כ קודש ומקדש לא דמי אהדדי ומכיון שמצינו להרמב"ם ז"ל דע"כ פסק כהני דס"ל ללמוד קודש ממקדש או בג"ש או בהיקישא ע"כ דלית הילכתא כותי' דר"ע. ויחדיו יהיו תמים סוף המסכת לתחלתה ומקושרין בקשר אמיץ וקיים בע"ה ודו"ק

גם נוכל עוד להוסיף ולהמשיך מ' שבועות למ' מכות לפי אלה הדברים עפ"י מה שהקשינו לעיל במאי דפריך ריש מכות ל"ל קרא דוהצדיקו לחייב בע"ז מלקות במקום דל"ש כאשר זמם ת"ל מלא תענה ומשני משום דהוי לשאב"מ והקשינו לעיל למה משני בגמ' משום דהוי לאו שאב"מ דאכתי לא א"ש לר"י דס"ל לאו שאב"מ לוקין עליו ותיקשי למה לן האי קרא דוהצדיקו, לדידי' וכמ"ש בתוס' כתובות מ"ה ע"ב. ולמה לא משני דמשו"ה הוא דאיצטריך קרא דוהצדיקו משום דבלא"ה הו"א דאינו לוקה על לאו דלא תענה משום דיצאו ע"ז לידון בדבר החדש להתחייב בכאשר זמם בתשלומי ואין לך בו אלא חידושו מעתה והוי אמינא דל ילקה לעולם משום האי לאו דלא תענה ואף בגוונא דל"ש כאשר זמם אמנם לפי מה שביארנו שיטת הרמב"ם א"ש מאוד דע"כ מוכח משלהי שבועות הנ"ל דל"ש כלל לומר האי כללא דאין לך בו אלא חידושו אלא במקום שחייב משום חידושא דידי' אבל במקום דלית בי' האי חידוש אה"נ דחייב במה שהכלל שלו חייב בי' ונמצא לפי"ז דגם בע"ז אף דיצאו לידון בדבר החדש היכי דשייך בהו כאשר זמם מ"מ בעידי ב"ג וב"ח דל"ש בהו כאשר זמם ודאי דלוקין מכללא דהאי לאו דלא תענה כמו כל חייבי לאוין וכמו התם בשלהי מ' שבועות דס"ל לאמוראי דבאם א"ח משום שבועת הפקדון חייב משום ביטוי