לפלגות ראובן חלק ג קעט

מעשר דבר הבא לידון בדבר החדש משום דאית בי' האי דין חדש דתמורת שמו עיי"ש היינו משום דבאמת הא אית בי' האי דינא דתמורת שמו אף אם לא נתחדש בי' בהאי קרבן דין דקרא לעשירי תשיעי וכו' ורק מכיון דאית בי' בהאי קרבן מעשר האי דינא משא"כ בשארי קרבנות להכי קרי לי' יצא נידון בדבר החדש אף אם לא קרא בהאי קרבן לעשירי תשיעי וכו' מ"מ הא אית בי' האי דין חדש כן איפשר לומר ליישב הסוגיא אליבא דפירוש הרמב"ם ז"ל ודו"ק אמנם גם להמתעקש בזה יש לי לומר ברווחא דהרמב"ם יפרש שם בתמורה דבאמת איצטריך קרא דמעשר ללמדנו דאית בי' האי דין דתמורת גופו שם בכה"ג שהקרבן מעשר הזה נתחדש בו נמי האי דינא דתמורת שמו וקרא לעשירי תשיעי ולתשיעי עשירי וכו' דתשיעי נאכל במומו והעשירי מעשר וכו' אם המיר אח"כ בעשירי זה בא הכתוב ללמדנו דגם בזה שייך דין תמורת גופו ומשו"ה איצטריך קרא לפי דהוי דבר שיצא לידון בדבר החדש ואין בו אלא חידושו בלבד ובלאו קרא לא הוי ידעינן דאית בי' בהאי קרבן דין תמורת גופו משום דאית בי' נמי האי חידוש דתמורת שמו והאי קרא משמיענו דגם בזה אית בי' דין תמורת גופו ודו"ק כי נכון הוא מאוד בע"ה: פלג יב

ומעתה אחר שביררנו דעת הרמב"ם וטעמא דידיה מה שפסק בשבועות העדות דבמקום שא"ח משום שבוה"ע חייב משום ביטוי וכן גבי שבועת הפיקדון. לא נצטרך לחלק לדידיה **([אמנם עיין או"ת ריש סי' ל"ח מ"ש דלא משמע כן גבי לאונסי לומר גם שם הא דפ"ד ודו"ק כי קצרתי] עכ"פ לפי"ז א"ש גם במה שהקשינו בהא דלדידי יזיף בריביתא דהא ודאי בכה"ג אמרינן פלגינן דיבורי' ואמרינן דלוה לאחר בריבית בכדי שלא יבוטל עדותו וכנ"ל ודו"ק

ועיין ג"כ מ"ש במקנה קידושין מ"ג ליישב ד' הרמב"ם ממשה"ק שם עוד ממ"ש בסוגיא שם גבי קידושין וד"מ דהן הן שלוחיו הן הן עידיו דהא הוי ג"כ עשאאי"ל לפי"ז ותירץ שם דדוקא כשאומרים עמנו הייתם וגם מכחישים גוף המעשה והוא ללא צורך רק שמכוונים ג"כ להכחשה לכך אמרינן דזה ל"ה הזמה דמי יימר דהזמה עיקר בכאן דילמא הכחשה עיקר אבל במקום שההכחשה נמשכת ממילא ולא סגי בלא"ה כמו בפלוני רבעני וכה"ג שפיר מיחשב בזה הזמה ולא הכחשה עיי"ש וכן כתב סברא זו בהסבר אחר קצת גם באו"ת שם סי' ל"ח עיי"ש

ולענ"ד גם דבריהם אינם מספיקים ליישב מה שהבאנו לעיל להקשות ע"ז מהאי סוגיא דמכות ה' ע"א דהא גם שם מוסיפין דברים ומכוונין להכחיש דברי העדים חוץ מההזמה דהא אומרים בחד בשבתא עמנו הייתם וזהו הזמה שוב מוסיפים עוד לומר אלא בתרי בשבתא גנב וטבח ומכר הא עיקר דבריהם בזה אינו אלא להכחיש אותן ג"כ ושוב הוי עדות שאאי"ל לפי דבריהם. וכן תיקשי נמי מהאי סוגיא דמכות עמ"ש הגאון מלבים ז"ל בספרו התוה"מ פ' שופטים אות פ"ט עיי"ש וקצרתי מפני שגם דבריו מטין לדברי המקנה והאו"ת הנ"ל ובסגנון אחר קצת

ומחוורתא ליישב שיטת הרמב"ם הנ"ל ולחלק דע"כ לא כתב הרמב"ם אלא גבי הלואה דצריכין להזכיר שם הלוה מי הוא החייב וכן בהרג פלוני צריך להעיד ג"כ את מי הרג בזה הוא דאמרינן כיון שהוכחשו ג"כ במקצת העדות ל"ה הזמה אבל בכל הני שהזכרנו הלא ל"ה צריך להזכיר כלל מי הוא הנרבע וסגי באם היו מעידין סתם שפלוני רבע וכן בהא דקידושין מ"ג הי' איפשר להם לומר שנתקדשה האשה לפני עדים ול"ה צ"ל שהם קדשוה וכן בהך דאוזיף בריביתא מ"ש לדידי יזיף הוא דבר יתר משו"ה לא איכפת לן בכל הני גם אם הוכחשו בהן וכן גם בהא דמכות אין להן להעיד רק שגנב שור שוה כך וכך אבל א"צ להעיד סימני השור וכו' ואם הכחישו אותם בזה אח"כ אינו מבטל את ההזמה וכנ"ל וכן נמי בהא דמסית דדמי ממש לנרבע והי' להם להעיד עליו רק שהסית בפניהם ול"ל להעיד שהסית אותם ודו"ק כי קצרתי בכ"ז לפי שהוא חוץ לעניננו

ויש לדון ג"כ לפי"ז במ"ש הש"ך סס"י ל"ח להשיג על הריב"ש ומחלק בין הזמה לפסלינהו בגזלנותא דלדידן דקייל"ן כאביי דלמפרע הוא נפסל ע"ז לאו חידוש הוא כלל ודמי ממש לפסלינהו בגזלנותא לפי"ז וכנ"ל ודו"ק כי קצרתי. בכל הנ"ל

ולפי"ז ודאי פשיטא דס"ל גם לאביי האי כללא דיצא לידון בדה"ח אין לך בו אלא חידושו וע"כ לומר דטעמא דאביי כאן בסוגיא דשבועות הוא לפי מה שביארנו בפנים בשיטת הרמב"ם דאביי ורבא לא פליגי בעיקר הדין ולרבא נמי ס"ל דבמקום דל"ש קרבן שבוה"ע חייב משום שבועת ביטוי רק דבא רבא לומר דלמעטו מב' קרבנות בשוגג ל"צ קרא ובמקום שחיב משום שבוה"ע פטור מקרבן שבועת ביטוי גם בלא קרא כלפי מה שאביי למד כן מן הקרא דלאחת מאלה וא"כ י"ל אליבא דאביי דאף דאיפשר ג"כ לפוטרו מקרבן יתירא מכללא דאין לך בו אלא חידושו מ"מ טרח וכתב לה קרא כמו מילתא דאתיא בק"ו ומצינו נמי לאביי דקאמר כן בזבחים ד' פ"ב ע"ב עיי"ש והלא גם במילתא דאתיא בב"א והיקש אמרו כן כמ"ש בספר הכריתות חלק ה' עיי"ש גם בג"ש פליגי רבותינו ז"ל וס"ל להר"ן ז"ל בנדרים ד' ג' ע"א)**