לפלגות ראובן חלק ג קעז

מאוד דמש"כ עוד שם לתרץ שיטת הרמב"ם במאי דתלה סברת התוס' סוף מ' שבועות דאמוראי פליגי בהאי מילתא אי הא דשבוה"ע מיקרי יצא להחמיר או להקל ע"ש הנה זה תמוה מאוד וכמו שכתבנו לעיל בע"ה ונמצא לפי"ז דבהאי דינא דשוגג ל"פ אביי ורבא כלל ובמקום שא"ח משום שבוה"ע לתרווייהו חייב משים שבועת ביטוי וכמשנ"ת ורק כלפי מאי דס"ל לאביי דמקרא דלאחת ממעטי שלא יתחייב בשוגג ב' קרבנות בא רבא לומר דלמעט אותו משני קרבנות ל"צ קרא. וזה ילפינן מהא דדבר שהי' בכלל וכו' דאין לך בו אלא חידושו **(הג"ה [וירוח לן ג"כ עפ"י זה להסביר נמי טעמא דאביי דלכאורה לפי פירש"י שם דלרבא פטור משבועת ביטוי גם אם א"ח משום שבוה"ע מה"ט דכ"ד שהי' בכלל וכו' א"כ משמע מזה דאביי דפליג ומחייב בכה"ג ע"כ דלית לי' האי כללא דכ"ד שיצא לידון בדבר החדש אין לך בו אלא חידושו והי' איפשר עוד להוסיף ולומר לפי"ז דאביי ורבא אזלי נמי לטעמייהו במאי דפליגו בב"ק ע"ב ב' דס"ל לאביי התם גבי ע"ז דלמפרע הוא נפסל ורבא ס"ל דמכאן ולהבא הוא נפסל ומפרש שם בלישנא קמא דה"ט דרבא דס"ל ע"ז חידוש הוא דתרי ותרי נינהו ומאי חזית וכו' הלכך אין לך בו אלא חידושו ולא מיפסל אלא משעת חידושו ואילך כלפי מה שבאם עברו העדים על לאו אחר הלא נפסלו משעה שעברו דקייל"ן כאביי דל"ב רשע דחמס וכל העובר על ל"ת שי"ב מלקות נפסל תיכף וכ"ש בעד זומם דחשוד למשקר ודאי דהו"ל ליפסל תיכף משעה שעבר והעיד בשקר דהוי חשוד לאותו דבר. ורק כיון דחידוש הוא דמכדי תרי ותרי נינהו אמרינן אין לך בו אלא חידושו ולא מיפסל אלא משעת חידושו ואילך. ולכאורה, משמע דאביי ג"כ לא פליג בהאי סברא דע"ז חידוש הוא דסברא הוא מאי חזית דסמכת אהני וכו' וכ"כ ג"כ בכ"מ פי"ח מה' עדות ה"ג במש"ש הרמב"ם דמה שהאמינה תורה עדות האחרונים גזה"כ הוא וכו וכתב שם בכ"מ דהוא עפימ"ש בגמ' דע"ז חידוש הוא ואע"ג דרבא הוא דקאמר הכי ולית הלכתא כותי' הא דלית הילכתא היינו במאי דקאמר דאינו נפסל למפרע אבל במאי דקאמר דחידוש הוא ודאי מוסכם הוא עכ"ל. ולפי"ז הי' במשמע לומר דה"ט דאביי דאזיל לשיטתו דלא ס"ל כלל האי כללא דאין לך בו אלא חידושו וממילא דמי ממש לאינך פסולין דמיפסלי משעה שעברו ורבא לשיטתו דס"ל כאן בשבועות דאין לך בו אלא חידושו לכן קאמר גם התם דלא נפסל אלא משעת חידושו ואילך. אמנם א"א הדבר לאומרו כלל דיפלוג אביי על האי כללא שכבר הבאנו לעיל ד' הרשב"א בחי' לשבועות שם שכתב דזהו ממש האי כללא די"ג מידות דאמרינן כ"ד שהי' בכלל ויצא לידון בדבה"ח א"א יכול להחזירו לכללו וכו' וע"כ דגם אביי מודה לזה בכל מקום וע"כ לומר בהאי פלוגתא דעד זומם דטעמא דאביי הוא משום דלית לי' האי סברא דע"ז חידוש הוא וכמ"ש ג"כ בטור ח"מ סי' ל"ח טעם נכון מה שהאמינה התורה לבתראי המזימים טפי מקמאי משום שמעידין על גופן של העדים ודמי ממש לאם פסלינהו לקמאי בגזלנותא וע' ש"ך חו"מ סס"י ל"ח מ"ש לחלוק על מש"כ בשו"ת הריב"ש דהזמה שלא בפניהם פסולים מיהא הוי ומחלק שם דגבי דפסלינהו בגזלנותא שאני משום שמעידין על גופן ש"ע שהם גזלנים משא"כ הכא בהזמה עיי"ש ובאו"ת תמה עליו שם דמ"ש אומרים על העדים שגזלו וחמסו או העידו שקר ואדרבה זהו עיקר טעמו של הזמה הואיל והוא בגופן של עדים כמ"ש בטור עיי"ש ועיין ג"כ בפנים יפות עה"ת פ' תצא במה שנתקשה ג"כ עמ"ש ע"ז חידוש הוא הא כיון שמעידין על גופן של עדים אין זה חידוש כלל והעלה שם ד"ח דאם העדים הראשונים אמרו לפני הזמה או תכ"ד של הזמה שהעדים השניים פסולים בגזלנותא א"ב דין הזמה מעתה כיון שגם הם מעידים על עצמן של עדים והיינו שאמרו חידוש הוא דיהי' קמאי נאמנים במיגו דא"ב היו פוסלים עדים המזימים בשעת הזמה ועיי"ש מ"ש ליישב לפי"ז הא דהוי כמו מיגו בתרי ומיגו במק"ע כמ"ש בתוס' ב"ק שם במקומו אמנם עיין מש"כ בנתה"מ שם סי' ל"ח סק"ב דע"כ מוכח בסוגיא שם דאם פסלינהו בגזלנותא הוי טפי מעידין על גופן של עדים לפסול אותן מהזמה דאי לאו דחידש רחמנא ל"ה נקרא מעידין על גופן של העדים ול"ה האחרונים נאמנים בזה טפי מן הראשונים יעו"ש וא"כ לפי"ז ודאי י"ל, דה"ט דס"ל לאביי דע"ז ל"ה חידוש כלל וס"ל דדמי ממש להא דפסלינהו בגזלנותא אבל ודאי, דלא פליג אביי על עיקר האי כללא דאין לך בו אלא חידושו ורבא ס"ל דחידוש הוא גבי ע"ז ואי לא דגלי קרא גבי ע"ז הוי ס"ד לחלק בין הזמה לפסלינהו ע"י גזלנותא וכיו"ב. שוב מצאתי ראיתי בלח"מ שם פי"ח מה"ע ה"ב שכתב דאף דהטור ס"ל דמה שהוזכר בגמ' דע"ז חידוש הוא הוא רק אליבא דרבא אבל אביי דקייל"ן כותי' לית לי' חידוש וס"ל דיש טעם בדבר והוא טעם הטור אבל דעת הרמב"ם אינו כן אלא דבהא לא פליג אביי ארבא דאפי אביי מודה דהוי חידוש וכו' עיי"ש וכן הסכים ע"י בס' דורש לציון דרוש י"ג בסופו שם. ומביא מאי דמפורש להדיא בפי' המשניות להרמב"ם פ"א שכתב גם הוא ז"ל טעם הטור יעו"ש הרי מפורש דכיון דפסקינן הילכתא כאביי קייל"ן נמי דלאו חידוש הוא ומש"ש הרמב"ם גזה"כ הוא וכו' ר"ל מה שהאחרונים נאמנים על הראשונים אפי' הן מאה כמ"ש הרמב"ם אח"כ עיי"ש [והקדימו בזה בשו"ת מהריב"ל ח"ב סי' ס"ג וע' מהרי"ט אה"ע סי' ל"ז ובבעה"ת שער כ"ט סוף

)** אמנם קיצר המעה"ח ז"ל ולא ביאר לן טעמו