לפלגות ראובן חלק ג קעו

דדבר שיצא לידון בדבר החדש יצא מן הכלל ואין לך בו אלא חידושו דבמאי נלמדנו מן הכלל הא בטומאת מו"ק לא כתיב בי' עלי' ללמוד אותו בג"ש וגם לא איתקוש כל חייבי כריתות להדדי ודאי דפטור בהעלם מקדש לגמרי ורק לרבנן דילפי מקרא דתורה אחת דכל חייבי כריתות איתקוש לע"ז הוא דס"ל לר"ת ז"ל דילפינן גם העלם מו"ק בהאי הקישא וחיב חטאת קבועה ודו"ק כי הדברים נכונים בע"ה

ולהדיא מצינו לר"ע דיליף האי דינא דחייבי כריתות בהאי הקישא דתורה אחת כמבואר בשבת ס"ח ע"ב דפליג שם ר"ע על מונבז דמקיש שוגג למזיד מהאי קרא דתורה אחת דבעינן גם בשוגג שהיתה לו ידיעה ופריך ורבנן האי תורה אחת מאי עבדי לי' ומשני דמיבעי לי' להאי הקישא דאיתקוש כה"ת כולה לע"ז דדבר שחייבין על זדונו כרת חייב על שגגתו חטאת ועיי"ש ג"כ בתוס' ד"ה מה דלר"ע אית לן למימר דהוקשה כה"ת כולה למברך את השם הרי חזינן דר"ע יליף מהאי הקישא ולדידי' לשיטתו שפיר ס"ל לר"ת דחיב חטאת קבועה בהעלם מו"ק וכנ"ל. ודו"ק [ועיין בדברנו לסיומא דמ' מכות מה שהכרחנו ג"כ שיטת ר"ע בזה מהא דמכות י"ג ע"ב וכאן קצרתי]

ולפי דברינו אלה ירוח לן מאוד ליישב ג"כ קושיתנו מה שהקשינו אליבא דרבי לפי המתבאר לנו מעתה דע"כ לא כתב ר"ת ז"ל כן אלא אליבא דרבנן דילפי חיוב חטאת בכל ח"כ מקרא דתורה אחת דהוקשה כה"ת כולה לע"ז ויליף מהקישא אף דיצא מן הכלל לידון בדבר החדש אבל לרבי לשיטתו דיליף האי דינא דח"כ חייבין בחטאת קבועה מג"ש דעלי' ודאי מודה גם ר"ת ז"ל דאין לך בו אלא חידושו וגם העלם קודש פטור לגמרי כמו העלם מקדש וא"ש מאוד דברי רבי ור' ישמעאל כל אחד לשיטתו וכנ"ל דר"י, לשיטתו ע"כ דס"ל האי ג"ש או הקישא מקודש ומקדש ואין היקש וג"ש למחצה ורבי אזיל לשיטתו דיליף מג"ש דעליה ולית לי' האי הקישא דתורה אחת ודאי ס"ל דגם העלם קודש פטור מחטאת קבועה ואי לאו דרבי' קרא לחייבי' בקרבן עו"י הוי באמת פטור לגמרי ומיושב היטב מה שהקשינו לעיל אליבא דרבי ור' ישמעאל דלדידהו ע"כ ס"ל דאין לחייב בהעלם קודש בחטאת קבועה ודו"ק היטב כי דברים נכונים ואמיתים הם בע"ה

ומיושב מעתה בפשיטות מה שהקשיתי ג"כ לעיל בשם הג"ה פו"י לשיטת ר"ת ז"ל למה לא מוקי מתניתין דריש מכלתין כותי' דר"ע ובאמת כולהו לחיובא משום דבהעלם טומאה חייב קרבן עו"י ובהעלם מו"ק דליתא לקרבן עו"י הא מתחייב בחטאת קבועה לר"ת ז"ל וכנ"ל דלפי משנ"ת לקיים דברי הגרעק"א ז"ל דגם ר"ת ל"ק אלא בהעלם קודש אבל בהעלם מקדש גם לר"ת ז"ל ע"כ דפוטר ר"ע לגמרי משום דמתעסק הוא א"כ שוב א"א למינקט לר"ע גבי ידיעות הטומאה שתים שהן ארבע כיון דבהעלם מקדש לגמרי פטור וכנ"ל ודו"ק היטב כי נכון הוא מאוד בע"ה: פלג יא

והנה מעתה נבוא ליישב ג"כ דעת הרמב"ם ופסקיו ונוכיח ג"כ איך שגם הוא ס"ל כרבינו תם ז"ל בדעת ר"ע ועפי"מ דס"ל להרמב"ם ז"ל לפרש האי כללא דיצא לידון בדבר החדש בדרך אחרת וניישב ג"כ עפי"ז מה שפסק בפ"ט מה' שבועות דגם בשבועת העדות אם א"ח משום שבוה"ע חיב משום שבועת ביטוי ובזה יהי נעוץ ג"כ סוף המסכת לתחילתה באופן נחמד כמו שייעדנו לעיל ויתברר ג"כ דע"כ קייל"ן כר' ישמעאל בהא דהעלם מו"ק וכמו שנאמר

ונעתיק מש"כ בספר מעה"ח בדין שבועת ביטוי ליישב שיטת הרמב"ם בהאי דינא דשבועת העדות ממשה"ק עליו בלח"מ שפסק דלא כרבא דס"ל בשבועות כ"ה ע"ב דפטור מקרבן שבועת ביטוי גם אם א"ת משום שבוה"ע לפי פירש"י וגם במאי דמשמע שם דקרא דאחת מאלה מידריש על שוגג וברמב"ם שם ממעט מהאי קרא מזיד ממלקות ובמעה"ח שם כתב שהרמב"ם מפרש פי' אחר שהרי י"ל אהא דאמרי רבנן קמי' דאביי אימא במזיד מתחייב חדא וכו' הרי משמע דידעי מקרא דלאחת מאלה א"כ מאי ס"ד דקאי אמזיד הלא במזיד א"ח משום ביטוי ומפרש דהכי מקשו אימא במזיד חדא וכו' ולאחת אתא למעט מזיד שא"ח קרבן משום עדות ומלקות משום ביטוי אבל בשוגג חייב שני קרבנות משום עדות ומשום ביטוי וע"ז מתרץ אביי לא ס"ד דכתיב לאחת וכו' ומשמע דממין שאתה מחייבו אחת דהיינו קרבן א"א מחייבו שתים וכסברת הלח"מ דאחת אתא למעט קרבן ואי במזיד מי איתא לקרבן בביטוי ורבא מחזיק סברת רבנן דשפיר מצינן למעוטי מזיד מלאחת ולא לחייבי' מלקות משום ביטוי ומשו"ה קאמר דהא שוגג א"ח אלא קרבן אחד ילפינן משום דהוי דבר שהי' בכלל וכו' אבל מזיד לא מצינן למעוטי משום דבר שהי' בכלל שלא הוציא הכתוב עדות מכלל ביטוי בראוי להעיד ובב"ד אלא לענין קרבן דכתיבי גבי הדדי ופרט שבוה"ע בפ"ע אבל לענין מלקות במזיד דאזהרתו מלא תשבעו בשמי לשקר עדות וביטוי שניהם בכלל ומצינן למימר שחייב מלקות משום ביטוי וקרבן משום עדות ומשו"ה כתיב לאחת מאלה למעוטי מזיד ממלקות כיון שחייב קרבן משום עדות אבל בהא י"ל דלא פליג רבא בגוונא דליכא משום עדות שחייב קרבן משום ביטוי ופוסק הרמב"ם כרבא דמאחת ממעטינן מזיד ממלקות ובשוגג היכי דלית בי' משום עדות חייב קרבן משום ביטוי עכ"ד המעה"ח וז"ב ונכון