לפלגות ראובן חלק ג קעג

ג"ש או היקישא וכנ"ל ואף די"ל דהכי שאני דהוי מילתא דתליא בסברא דבהעלם מקדש פטור לגמרי משום מתעסק ובהעלם קודש דגם מתעסק חיב בי' שכן נהנה הו"ל להתחייב וי"ל דבכה"ג ל"א האי כללא דאין ג"ש והיקש למחצה וכמ"ש ג"כ הפנ"י ריש קידושין לענין למילף ע"ע דלא מיקני בחליפין מהיקש דאשה ועיי"ש בקו"א אות א' אמנם כבר כתבו האחרונים דמקושית התוס' בקידושין ד' ג' ע"א בד"ה ואשה שהקשו ניליף ע"ע מהיקש דאשה דלא מיקני' בחליפין משמע מפורש דאף במילתא דתליא בסברא אמרינן נמי האי כללא דאין היקש למחצה דהא האי נמי מסברא ידעינן דאין אשה נקנית בחליפין משום דאשה בפחות מש"פ לא מיקני' נפשה וע"כ דה"ה נמי בג"ש אמרינן גם בכה"ג אין ג"ש למחצה וילפינן מהדדי דדין אחד להם ואין לחלק לפי"ז בין העלם מקדש להעלם קודש ומודה ר"ת ז"ל דלהני דס"ל ללמוד מהדדי פטור לגמרי גם בהעלם קודש וכנ"ל דלא כתב כן אלא אליבא דרבא דס"ל כרבי לפי מה שהוכחנו דלית לי' האי ג"ש דטומאתו ללמוד קודש ממקדש וס"ל נמי דקרא דאיש איש מזרע אהרן מיירי בקדשים ויליף אזהרת תרומה מקרא דבכל קודש לא תגע ולא מצינו ג"כ דקודש איתקוש למקדש לדידי' דוקא כתב ר"ת ז"ל דאף דעל העלם מקדש פטור מחטאת קבועה מ"מ בהעלם קודש חיב בחטאת קבועה וכמשנ"ת: פלג ט

ולפי דברינו נראה ליישב ג"כ קושית התוס' משה"ק על ר"ת ז"ל מסוגיא דלקמן בשבועות גבי העלם קודש דמוקי לה בנשיא ור"א ולא משני בהעלם קודש אע"כ דפטור לגמרי עיי"ש ולהנ"ל י"ל דהנה בסוגיא שם ד' כ"ד קאמרי תחלה רב ושמואל ור' יוחנן דגם באיסור הבא ע"י עצמו אמרינן כולל וכן ס"ל גם לרבא התם ופריך בגמ' ע"ז ממתניתין דיש אוכל אכילה אחת וחיב עלי' ד' חטאות ואשם אחד ואם איתא משכחת לה חמש כגון שאמר שבועה וכו' ומשני דקרבן עו"י לא קחשיב ופריך מטמא שאכל את הקודש דקרבן עו"י הוא ומשני בנשיא ור"א וא"כ י"ל דאף דאליבא דרבא לשיטתו דלא ס"ל האי ג"ש דטומאתו טומאתו ללמוד קודש ממקדש איפשר הי' לתרץ ולאוקמי בהעלם קודש דחייב לדידי' בחטאת קבועה אליבא דר"ע ור"א מ"מ ניחא לי' טפי לאוקמי בנשיא ור"א כי היכי דתיתי שפיר גם לרבי יוחנן דס"ל התם ג"כ דאמרינן כולל באיסור הבא ע"י עצמו ותיקשי גם לדידי' מהאי מתניתין דיש אוכל אכילה אחת וכו' ולר"י דס"ל האי ג"ש דטומאתו טומאתו גם לענין קודש ומקדש הא אין לחלק בין קודש למקדש וע"כ דס"ל לפטור גם העלם קודש אליבא דר"ע ור"א וכמשנ"ת ולכן מוקי לה טפי בנשיא ור"א כי היכי דתיתי שפיר גם לר' יוחנן ודו"ק

ואף כי בתוס' שם בד"ה שלא אוכל משמע להו דבגמ' שם לא פריך אלא אליבא דרבא ונדחקו ליישב שם למה לא פריך ג"כ אליבא דר' יוחנן עיי"ש מ"מ הנה אין זה מוכרח ובפשוטו איפשר לומר דגם לר' יוחנן פריך ולהדיא מבואר בירושלמי שם בשבועות פ"ג ה"ד דר' בא בר ממל פריך לה מהאי מתני' על דעתי' דר' יוחנן עיי"ש ודאי י"ל דגם בתלמודא דידן ניחא לי' טפי לאוקמי בנשיא ור"א כי היכי דלא תיקשי גם לר' יוחנן וכנ"ל ודו"ק

ומה מאוד יתיישב ג"כ עפי"ז מה שמצינו שם בשבועות ד' י"ט ע"א דר' יוחנן פליג התם על חזקי' וס"ל דר"ע ור"א לא פליגי בהאי דינא אי בעינן עד דידע באיזה נטמא ורק משמעות דורשין איכא בינייהו וי"ל דה"ט דפליג ר"י משום דאזיל לשיטתו דגמיר ג"ש דטומאתו טומאתו ללמוד קודש ממקדש וס"ל דגם ר"ע ע"כ דגמיר האי ג"ש ואינו מחלק בין קודש למקדש וא"כ ודאי דלית לי' כלל האי ג"ש דרבי מה דיליף טומאת קודש מג"ש דבהמה טמאה דכולי מילתא יליף בהאי ג"ש דטומאתו טומאתו וכנ"ל ולכן פליג על חזקי' דלחזקי' שם ע"כ מוקי לר"ע דכותי' דרבי ס"ל יעו"ש בסוגיא ור"י פליג ע"ז וכמשנ"ת ומצינו נמי להדיא בת"כ פ' ויקרא פ' י"ב דר"ע דריש דרשה אחרינא מהאי קרא דבהמה טמאה והכי איתא שם או נפש אשר תגע בכל ד"ט כו' יכול אפילו אם נגע אדם במגע טמאות יהי' חייב ת"ל בנבלת חי' בנבלת בהמה וכו' ר"ע אומר יכול אפילו נגע באוכלים ומשקים ובכ"ח יהי' חייב ת"ל בהמה מה בהמה מיוחדת שהיא אב הטומאה יצאו אלו שאינן אבות הטומאות ופירש שם בקרבן אהרן עפימ"ש בתוספתא בפ"א דשבועות דר"ע ששימש את נחום איש ג"ז דריש ריבויי ומיעוטי בכל דבר טמא רבה בנבלת שרץ מיעט לכל טומאתו חזר ורבה ומשו"ה מרבה לכל הני ולא מיעט אלא אוכלין ומשקין וכ"ח ת"ל בהמה שהוא יתר דאחר דאמר בנבלת חי' הרי בהמה בכלל חי' דכתיב זאת החי' אשר תאכלו ופי' גם בהמה וכו' עיי"ש בק"א הרי לפניך דר"ע דריש דרשה אחרינא מהא דכתיב בהמה אף שהוא בכלל חי' ולית לי' האי דרשא דרבי לפי"ז ושפיר י"ל דכן ס"ל לר"י דאה"נ דר"ע לא ס"ל האי ג"ש דבהמה טמאה דדריש רבי וכולי מילתא יליף מהאי ג"ש דטומאתו ולכן ס"ל דלא פליג נמי על ר"א ורק משמעות דורשין א"ב ודו"ק. ומרווחנא נמי ליישב בזה מה דקשיא לי מכבר בהא דמצינו ריש סוטה דפליגי ר"י ור"ע בשלשה דברים אי רשות או חובה לה יטמא וקנא את אשתו ולעולם בהם תעבודו ומפרש התם טעמא דר"י בכל הני משום דס"ל דכ"ד שנאמרה ונשנית לא נשנית אלא בשביל דבר שנתחדש בה יעו"ש ומשמע לכאורה דר"ע פליג ולית לי' האי כללא דהא לר"י הוא מדה בתורה דאף דאיכא למידרש לא דרשינן וכמו שבאמת נתקשו שם התוס' בריש סוטה