לפלגות ראובן חלק ג קסח

להחמיר אינו בכלל יצא לידון בדבר החדש ולפי"ז ליתא לדברינו הנ"ל דע"כ מוכח משלהי מכלתין דמה שחייב בקרבן קבועה זה חשוב חומרא לגבי קרבן מו"י דה"ט דשבועת הפקדון מיקרי יצא לחומרא לנגד שבועת ביטוי. וע"כ דהני שחיובן בקרבן עו"י מיקרי יצאו להקל ועיין ג"כ מש"כ הרא"ה בחינוך מ' קכ"ג וז"ל ומידיעתו קלות שכל בני איש ומיעוט הבנתם ודלות כחם הקל עליהם הכפרה בחטאים האלה הנזכרים להיות כפי עושר ב"א ועניים לפי שכשלונם קרוב אצל ב"א וכו' גם על ענין מו"ק ידוע שהכשלון מצוי בו שענין הטהרה קשה מאוד על כל אדם לשמרו וכו' עכ"ל] וממילא יש להוכיח מזה שלא כדעת ר"ת ז"ל ור"ע לגמרי פטר להו העלם מו"ק מן הקרבן ואף מן חטאת הקבועה. והיינו דפשיטא להו לסתמא דתלמודא בריש מכלתין שא"א לאוקמא מתני' כותי' דר"ע דהא לר"ע א"ח רק על העלם טומאה וא"ח על העלם מו"ק. והוכחנו לעיל דע"כ דס"ל להש"ס דהעלם מו"ק פטור גם מן החטאת הקבועה דאל"ה שפיר י"ל דכולהי לחיובא והעלם טומאה חייב בקרבן עו"י והעלם מו"ק בחטאת קבועה וע"כ דס"ל דלגמרי פוטר ר"ע בהעלם מו"ק והיינו טעמא משום דהוי לה דבר שיצא לידון בדבר החדש ופשיטא להו דמה שיצא לידון בדין קרבן עו"י מיקרי יצא להקל ולא להחמיר כלל וע"כ כמו שביארנו דזה מוכח משלהי מכלתין דס"ל לרב וכן לשמואל [דהא גם שמואל הוי מחייב לי' משום שבועת ביטוי אי לאו טעמא דליתא בלהבא כמש"ש בסוגיא] דשבועת שומרין במקום שא"ח משום שבועת הפקדון חייב משום שבועת ביטוי ולא אמרינן, דהוי דבר שיצא לידון בדבר החדש ואין לך בו אלא חידושו וע"כ ה"ט משום דשבועת הפקדון מיקרי יצאה להחמיר שקרבן שלה קבוע ושבועת ביטוי א"ח אלא בקרבן עו"י. וממילא דגם דין טומאת מו"ק מיקרי יצאה להקל במה שא"ח אלא בקרבן עו"י ור"ע ע"כ לגמרי פטר להו בהעלם מו"ק ומשו"ה דחיק לאוקמי מתניתין דריש מכלתין כותי' דרבי ונעוץ סופי' לתחלתה באופן נחמד בע"ה ודו"ק

ומה מאוד יומתק לן לפי"ז לחבר מסכת שבועות למ' מכות. וליישב ג"כ לפי"ז משה"ק בהפלאה על כתובות ל"ב ע"א במאי דפסק הרמב"ם פ"ד מה' חובל וכן בטוש"ע חו"מ סי' תכ"ד דחובל גם ביו"ט ויוה"כ משלם ואינו לוקה והקשה שם כיון דבסוגיא דכתובות שם מספקא לי' להש"ס אי ממונא לחומרא או לקולא ואי ממונא הוא לקולא משום גריעותא דלאו דחובל שהותר מכללו בב"ד א"כ במקום דאיכא עוד לאו אחר דיו"ט או יוה"כ הו"ל למימר, דלוקה ואינו משלם ומנלן לומר דממונא לחומרא יחשב ולפטור מן המלקות של לאו אחר ג"כ ע"י התשלומין עיי"ש מ"ש בדוחק דכיון דמספקא לן א"כ גם אי ממונא לקולא הא קייל"ן דבכל ספק אי אתה רשאי להחמיר עליו אלא להקל עליו וממילא נידון בקל ומשלם ואינו לוקה ואי ממונא הוא לחומרא ודאי דאפילו בלאו אחר משלם עיי"ש. ועמ"ש בזה בס' המאיר לעולם והרבה יש לפלפל בדבריהם וקצרתי כעת לפי שלעניננו נראה לחדש דבר ולומר דיצא לו לרבינו הרמב"ם כן מסוגית הגמ' דריש מכות עפ"י דרך החידוד בעיה. דלכאורה קשה לי במ"ש הש"ס ריש מכות במאי דתנינן שם מעידים אנו באיש פלוני שהוא ב"ג או ב"ח וכו' לוקה ארבעים ויליף לה שם בגמ' מקרא דוהצדיקו ופריך ת"ל מלא תענה ול"ל קרא דוהצדיקו ומשני משום דהוי לאו שאב"מ והו"א דלא ילקה עליו לכן איצטריך קרא דוהצדיקו עי"ש בסוגיא ולכאורה קשה לי למה דחיק הש"ס לשנויי דאיצטריך קרא משום דהוי לאו שאב"מ דאכתי תיקשי למ"ד דס"ל דגם על לאו שאב"מ לוקין עליו עתוס' ב"ק ע"ד ע"ב ד"ה הו"ל ובדברינו שלהי מכות מה שכתבנו באורך בע"ה. וטפי הו"ל להש"ס לתרץ דמשו"ה איצטריך קרא דוהצדיקו ללמדנו דלוקין משום דמצינו דדין עדים זוממין יצא לידון בדבר החדש שהרי כל עונש לאו הוא מלקות וכאן שעברו העדים בלאו דלא תענה מצינו שחידשה תורה שחייבין בתשלומין ואינן לוקין היכי דשייך כאשר זמם וכמ"ש בכתובות שם ל"ב ע"ב בפירוש ריבתה תורה וקאמר שם ג"כ אי ממונא לקולא הוא שכן לא עשו מעשה ואי ממונא לחומרא שכן א"צ התראה יעו"ש בסוגיא וכיון דיצא לידון בדבר החדש ס"ד אמינא דאין לך בו אלא חידושו ושוב אין בזה מלקות כלל אף במקום דל"ש כאשר זמם לכן קמל"ן האי קרא דוהצדיקו דבעדות ב"ג וב"ח דל"ש כאשר זמם שפיר לוקין ומדלא משני בגמ' הכי ע"כ עלינו לומר דס"ל לסתמא דהש"ס התם דבאמת ממונא לחומרא הוא [עיי"ש בס' המאיר לעולם מ"ש להוכיח דע"כ ממון חמור מן המלקות ממאי דפסק ר"י דבהכאה שא"ב ש"פ חייב מלקות ואם נאמר דממון קל והקילה תורה בהאי לאו דלא יוסיף שהותר מכללו בב"ד דישלם ולא ילקה א"כ מנלן דיש מלקות על לאו דלא יוסיף אף בהכאה שא"ב ש"פ דילמא לגמרי הקילה בו תורה שלא יהי' לוקין על לאו זה כמו שמצינו כמה לאוין בתורה שאין לוקין עליהם יעו"ש] ושפיר איצטריך הש"ס לתרץ שינויא אחרינא לפימשנ"ת מד' התוס' שלהי שבועות דע"כ מה שיצא לידון להחמיר זה אינו בכלל יצא לידון בדבר החדש וכמשנ"ת לעיל ואף לפי מה שכתבנו לעיל לדייק בלשונם דדוקא נקטו כן גבי שבועת הפקדון לפי שיש בה טעם להחמיר משום כפירת ממון הנה גם כאן גבי ע"ז הא קאמר בסוגיא דכתובות שם שיש לנו טעם להחמיר בע"ז כמו שהחמירה התורה בהו דל"צ התראה. ומשו"ה ל"ש לומר דיצא לידון בדבר החדש ובלא קרא דוהצדיקו הוי ידעינן דילקו ודאי במקום דל"ש כאשר זמם כדין כל עונש לאו ומשו"ה הוא דפריך ותיפוק לי' מלא תענה ומשני משום דהוי לאו שאב"מ משו"ה איצטריך קרא דוהצדיקו. ומוכחינן משמעתין