לפלגות ראובן חלק ג קסז

בכשרים להעיד ובפני ב"ד וכמ"ש רש"י לעיל ד' כ"ה ע"ב [וצ"ע מ"ש שם בפירוש הר"ח דה"ט דחשיב לי' יצאה לידון בדבר החדש גבי שבועת העדות משום שחייב קרבן על המזיד כשוגג בלאו גרידתא עיי"ש וזה פלא לכאורה דמשמע דמשו"ה חשוב לי' חומרא לגבי חיוב מלקות דביטוי נגד מ"ש לקמן ל"ז ע"א דמלקות חמור מן הקרבן. וע"כ לומר דס"ל דלפי המסקנא דלקמן לז הנ"ל י"ל דאדרבא קרבן חמור מן המלקות וכנ"ל. וע"כ דס"ל להר"ח ז"ל דגם להחמיר חשיב לי' יצא לידון בדבר החדש וכמו שנאמר לקמן בע"ה בשיטת הרמב"ם. ואולי י"ל עוד בכונתו דאדרבא ס"ל דבזה יצאה שבועת העדות להקל מן הביטוי במה שא"ח מלקות אלא קרבן במזיד וכנ"ל אבל משמעות לשונו לא משמע כן. כן י"ל נמי דהר"ח ז"ל מפרש כפי' הר"י הלוי ז"ל המובא שם בחי' הרשב"א אבל עיי"ש ברשב"א שתמה על פירושו וקצרתי]

וראיתי בס' מעה"ח בדין שבועת ביטוי ועדות שהקשה ע"ד התוס' הנ"ל דהא גם בשבוה"ע יצתה להחמיר לחייב במושבע מפי אחרים אפילו בלא עניית אמן משא"כ בביטוי. עיי"ש מ"ש דזה תלי בפלוגתא דאמוראי בשבועות ל"א אם ילפינן מושבע מפי עצמו בעדות בג"ש מפקדון או בק"ו ממושבע מפי"א דלהני דס"ל דאיצטריך ג"ש לחייב מושבע מפי"ע בעדות ע"כ דחשיב להו יצא להקל דאל"ה למה צריך קרא הרי אית בי' במושבע מפי עצמו משום שבועת ביטוי ולר"פ שם דמייתי לי' בק"ו וליכא קרא יתירא למושבע מפ"ע הוי שבועת העדות יצתה להחמיר במושבע מפ"א עיי"ש שהאריך בזה ע"ד הפלפול ולענ"ד לחנם נדחק לומר דפליגי אמוראי בקריאת השם אם זה חשוב יצא להקל או להחמיר כיון דאין נ"מ ביניהם לדינא ולתרווייהו יצא שבוה"ע להקל בחד צד דא"נ אלא בראוים להעיד ובפני ב"ד ובחד צד יצא להחמיר לחייב בה במושבע מפי אחרים ולא ענה אמן ואיך נימא דפליגי בהאי מילתא אם נקרא זה יצא להחמיר או להיפוך רק דבאמת נראה דקושיתו לק"מ לפי מה שביאר לעיל הסבר דברי התוס' הנ"ל דודאי נראה לומר דאף דממה שמצינו שיצא להחמיר אין זה מיקרי דבר שיצא לידון בדבר החדש מ"מ ממה שמצינו שיצא גם להקל הא ודאי דזה מיקרי יצא לידון בדבר החדש וכיון שמצינו מיהת קולא בשבועת העדות מה שאינו בשבועת ביטוי שפיר קאמר רבא דשבועת העדות הוי דבר שיצא לידון בדבר החדש. ואי אתה יכול להחזיר אותה לכללא ולחייבי' במה שחייב הכלל כיון דמ"מ הא מצינו שהקילה בי' תורה בחד צד ומה יועיל לן מה שבפרט אחד מצינו שהחמירה בי' תורה וז"פ וברור לענ"ד וע"כ מש"כ בתוס' דבשבועת הפקדון מיקרי יצא לידון להחמיר היינו דאין בה קולא כלל דחייבה בה התורה להביא אשם בכסף שקלים [וכן נוסף עליו חיוב חומש מה דל"ש בשבועת ביטוי] משא"כ בביטוי דאינה אלא בקרבן עו"י וע"כ דגם מה שבמזיד אינו לוקה ומיפטר בקרבן ג"ז אינו קולא וכמשנ"ת לעיל דאי לא"ה הדר תיקשי מ"ש משבוה"ע דמיקרי יצא להקל משום דמצינו בי' קולא בחד צד אף דאית בי' ג"כ חומרא בפרט אחד וכמשנ"ת אע"כ דשבועת הפקדון לא יצאה לקולא כלל אלא לחומרא ומשו"ה לא מיקרי זה יצאה לידון בדבר החדש וז"ב

ולפי דרכנו למדנו ג"כ ליישב מה שנתקשה עוד שם במעה"ח לדעת הרמב"ן והרשב"א שכתב הר"ן בשיטתו לשבועות דס"ל דבשבועת ביטוי בעינן שם או כינוי אבל בעדות ובפיקדון חייב אפילו בלא שם א"כ הא גם שבוה"ע יצתה להחמיר מכלל ביטוי לחייב בלא שם ואמאי קאמר אין לך בו אלא חידושו ומוכיח מזה דדעת התוס' הוא כשי' הרמב"ם דכל השבועות אין בהם חיוב קרבן ומלקות כ"א בשם או בכינוי עיין בדבריו רפ"ב מה"ש ואני אומר דאף דזה יהיבנא לי' להמעה"ח ז"ל להוכיח מד' התוס' הנ"ל דלא ס"ל כשי' הראב"ד שם דבביטוי חייב בלא שם ושבוה"ע ושבועת הפיקדון בעינן דוקא בשם דא"כ הא גם בפקדון יצאתה להקל מכלל ביטוי לחייב דוקא בשם והדר תיקשי קושית התוס' דנימא אין לך בו אלא חידושו אבל להיפוך ודאי אין להוכיח דלא ס"ל להתוס' כשי' הרמב"ן והרשב"א הנ"ל דשפיר י"ל דס"ל גם להתוס' ז"ל דבביטוי בעינן דוקא שם ובעדות ופיקדון חייב בלא שם ומ"מ אף דבדין זה מיקרי גם גבי שבוה"ע שיצאתה להחמיר כיון דלגבי דין דא"נ אלא בכשרים ובפני ב"ד יצאתה להקל שפיר מיקרי יצא לידון בדבר החדש דאין לך בו אלא חידושו וכמשנ"ת: פלג ד

היוצא לנו מדברינו לפי"ז דע"כ מוכח מהא דשלהי מכלתין דה"ט דשבועת הפקדון חשוב רק יצאה להחמיר משום דלא מצינו בי' קולא כלל. אבל אם נמצא גם קולא אף דיצאה להחמיר באיזה דבר מ"מ שוב מיקרי יצא לידון בדבר החדש ואין לך בו אלא חידושו ומעתה ע"כ עלינו לומר דמה שנתחייבה שבועת הפקדון בקרבן קבוע מיקרי ג"כ חומרא לגבי שבועת ביטוי שדינה בקרבן עו"י וכן מפורש ג"כ בזבחים מ"ה ע"ב ומה פיגול שהוא בקבועה וכו' טומאה שהיא בעולה ויורד א"ד וכו' ע"ש] ודון מינה דגם הא דטומאת מקדש וקדשיו שיצא לידון בקרבן עו"י מיקרי ג"כ יצא להקל לגבי אינך חייבי כריתות שחייבין חטאת קבועה. ושפיר הוכיחו מזה רבותינו בעלי התוס' ז"ל להשיג על ר"ת ז"ל במש"כ דלר"ע לא נתמעט העלם מו"ק רק מדין קרבן עו"י אבל חייבין מיהת בחטאת קבועה ובתוס' כתבו דע"כ לגמרי פטר להו ר"ע משום דהוי יצא לידון בדבר החדש. וכתבנו לדון לעיל להצדיק שיטת ר"ת ז"ל משום די"ל דמה שיצאה להתחייב בדין קרבן עו"י מיקרי חומרא ומה שיצא