לפלגות ראובן חלק ג קסו

דאין חטאת קבועה חמיר מקרבן עו"י וכנ"ל. ורק דקרי לי' להחמיר במה שמחויב להביא שעירה ודו"ק

ולפי"ז הא שפיר יש לקיים שיטת ר"ת ז"ל הנ"ל ולומר דאה"נ דלא פטר לי' ר"ע להעלם מו"ק אלא מקרבן עו"י אבל בחטאת קבועה מחייב ולא תיקשי משה"ק התוס' דכיון דיצא לידון בדבר החדש אין לך בו אלא חידושו דשא"ה דהוי כמו חידוש להחמיר וכנ"ל ומכיון שיתקיימו דברי ר"ת ז"ל הדר תיקשי לן מה שנתקשינו לעיל למה לא מוקי למתניתין דריש מכלתין כותי' דר"ע ושפיר תנא כולהו לחיובא כיון דגם בהעלם מו"ק חייבין מיהת בקרבן וכנ"ל

אמנם באמת יש לדחות כל הנ"ל ומצינו גמ' מפורשת לקמן בשבועות ד' ל"ז ע"א עיי"ש במ"ש חמורה הימנה שבועת הפקדון [פי' שחמורה היא משבועת העדות] שחייבין על זדונה מכות וכו' ובעא למיפשט מיני' דבשבועת הפקדון פטור מן הקרבן בדאתרו בי' ואמר רב כהנא בר מינה דההיא דאנא תנינא לה והכי תנינא לה אחד זדונה ואחד שגגתה אשם בכסף שקלים ומאי חומרא דאילו התם חטאת בת דנקא והכא אשם בכסף שקלים וכו' עיי"ש הרי לפנינו דחשיב חומרא מה שהקרבן גבי שבועת הפקדון ביוקר יותר מבשבועת העדות ולא אמרינן דבשבועת העדות דחייב בקרבן עו"י ליחשב חומרא לגבי שבועת הפקדון דבעי דוקא אשם בכסף שקלים ואם אין ידו משגת לזה אילו מביא קרבן כלל. האומנם הי' איפשר לומר לכאורה גם בזה כמ"ש בפו"י הנ"ל דאף דבפרט אחד חשיב קולא מ"מ קרי לי' חומרא במה שאם לא ימצא לקנות אלא בדמים יקרים יביאנה בע"כ. אבל כד מעיינינן בי' נראה להוכיח דז"א כלל וע"כ דזה מיקרי יצא לידון בדבר החדש רק להחמיר ולא להקל כלל וזה יהי' מוכח ממה שנבאר תחלה ד' התוס' שלהי מכלתין הנ"ל וכמו שנאמר בע"ה: פלג ג

דהנה לכאורה צריך להבין מה דכיילי לן התוס' כאן דבמקום שיצא להחמיר אין זה חידוש והסברא פשוטה דבאם יצא להקל שפיר יש לנו לומר דאי אתה יכול להחזירו לכללו עוד ולחייבי' במה שהכלל חייב בו משום דמצינו שהתורה הקילה גביה שהרי מצינו שיצא להקל בפרט אחד ושוב אי אתה יכול להחמיר עליו אבל במקום שאדרבא מצינו שהחמירה בו תורה יותר על הכלל שלו ודאי די"ל שזה חומרא יתירה שהחמירה בו תורה נוסף על הכלל ומכ"ש שחייב ג"כ במה שהכלל חייב [וע' כה"ג בנדרים ד' ד' ע"א מה"ד חידוש הוא וכו' אימא לא לעבור עלי' בב"ת. והיינו נמי כמו דבר שהי' בכלל ויצא לידו בדה"ח וכו' ופריך האי חידוש לחומרא הוא וכו עיי"ש בתוס' דאדרבא מה"ט יש לנו לומר שהוא בכלל ב"ת הרי כדברינו וע"כ דגם שם י"ל טעם שהחמירה תורה בנזיר משום שחוטא הוא ודו"ק] ושפיר אמרינן דאף שבמקום שא"ח משום החומרא כמו גבי שבועת הפקדון מ"מ חייב משום ביטוי ולמה יגרע מן הכלל שלו בשביל שמצינו בו עוד חומרא יתירה ואף דלכאורה מצינו להיפוך בתמורה י"ג ע"ב גבי מעשר בהמה דחשיב חידוש מה שיצא להחמיר גם בתמורת שמו עיי"ש שאמרו דמשו"ה ס"ד לומר דל"ש בי' תמורת גופו היינו משום דהתם אין לנו שום סברא במעשר להחמיר משארי קרבנות לכן אמרינן דמאי דגלי גלי ומאי דלא גלי לא גלי אבל כאן בשבועות הפקדון הא יש לנו סברא לומר דבמקום דאיכא כפירת ממון חייבה אותו התורה והחמירה גבי' להביא אשם בכסף שקלים ובמקום דליכא כפירת ממון וא"ח משום שבועת הפקדון מ"מ לא גרע משאר שבועת ביטוי וחייב מיהת בקרבן עו"י כדין שבועת ביטוי והיינו דדייקי התוס' בלשונם שם במש"כ אבל הכא דיצא להחמיר לפי שכופר ממון אין זה חידוש והיינו משום דיש לנו סברא על החומרא שלו ובמקום שאין לנו סברא להחמיר עליו כמו גבי תמורת מעשר הנ"ל באמת מיקרי יצא לידון בדבר החדש אף אם יצא להחמיר. אבל אם יצא להקל אמרינן גבי' דאין לך בו אלא חידושו ושוב אין להחמיר עליו ולהחזירו לכללו לעולם וז"פ וברור בכונתם

אמנם סתמו התוס' את דבריהם ולא ביארו לן למה מיקרי שבועת הפקדון יצאתה להחמיר לגבי שבועת ביטוי ושבועת העדות מיקרי יצאה להקל לגבי שבועת ביטוי ובפשוטו משמע בכונתם דהוא עפ"י מ"ש בסוגיא דשבועות ל"ז ע"א שהבאנו לעיל משום ששבועת הפקדון מתחייב אשם בכסף שקלים ושבועת ביטוי א"ח אלא בקרבן עו"י. ואף דמצינו נמי חומרא בשבועת ביטוי שחייב מלקות במזיד ל"כ בשבועת הפקדון דגם במזיד מיפטר בקרבן וניחא לי' לאינש דמייתי קרבן ולא לילקי וכמ"ש בסוגיא שם ד' ל"ז הנ"ל צריך לומר דמשום ה"ט ל"ח לשבועת הפקדון יצאה להקל משום דמלקות הא א"ח אלא בדאתרו בי' וקרבן מתחייב בשבועת הפקדון גם בדלא אתרו בי' [ואולי היינו דמסיק לעיל בסוגיא ד' ל"ז ע"א דהיינו חומרא משום דאילו התם חטאת בת דנקא וכו' וחשיב מה"ט שבועת הפקדון חמורה משום דמייתי אשם בכסף שקלים ולא אמרינן אדרבא שבועת העדות חמורה הימנה דלוקה. וע"כ דס"ל לפי המסקנא דמלקות ל"ח חומרא לגבי קרבן. וי"ל דה"ט משום דלא פשיטא להו לתלמודא בכתובות ל"ב אי ממונא לקולא או לחומרא לגבי מלקות ומשמע דגם בחובל בפרוטה. י"ל דחיוב ממון חשוב חומרא לגבי מלקות עיי"ש ודו"ק כי קצרתי] וע' שאג"א סי' פ"ב שכתב ג"כ כה"ג דאיפשר דחמיר קרבן מן המלקות לא כן גבי שבועת העדות שפיר כתבו התוס' דהוי יצא להקל משבועת ביטוי. משום שאינה נוהגת אלא