לפלגות ראובן חלק ג קסה

פי' הרמב"ם ז"ל כמו שיבואר. לפנינו דאזיל בשיטת ר"ת הנ"ל ועפי"ז יתיישבו גם פסקיו שהבאנו לעיל באופן נחמד בע"ה: פלג ב

ונתחיל תחלה בשי' התוס' ז"ל ולפי"מ שצדדנו לעיל דלר"ת ז"ל אין לחלק בין העלם קודש להעלם מקדש ובתרווייהו מתחייב בחטאת קבועה דהנה כבר הבאנו לעיל מש"כ התוס' ז"ל שם בד' י"ט ע"א לדחות דעת ר"ת ז"ל וכתבו דמשו"ה אין לחייבי' גם בחטאת קבועה משום דהוי דבר שיצא מן הכלל לידון בדבר החדש דאין לך בו אלא חידושו עיי"ש וע"כ דהיינו חידושו מה שחייבה כאן התורה גבי העלם טומאה בקרבן עו"י ולא בחטאת קבועה ולכאורה הי' איפשר ליישב שי' ר"ת ז"ל ולומר דזה לא מיקרי יצא לידון בדבר החדש עפי"ד התוס' שלהי מכלתין שהבאנו לעיל דכללא כיילי לן דמה שיצא לידון בדבר החדש להחמיר אין זה מיקרי יצא לידון בדבר החדש וכנ"ל וא"כ הי' איפשר לומר לכאורה דגם כאן מה שיצא לידון בקרבן עו"י אין זה חשוב יצא להקל אלא אדרבא י"ל דזה מיקרי יצא להחמיר וכמו שכתב בהגהת פו"י בכה"ג שם בשבועות ד' כ"ד ליישב קושית התוס' שם שהקשו למה חייל איסור שבועה דקיל על איסור חלב דחמיר וכתב שם לדון די"ל דאיסור שבועה מיקרי חמיר משום דהוא בקרבן עו"י משא"כ בחלב דהוא בקבועה ואם לא מצא שעירה או כשבה אינו מביא קרבן כלל. משא"כ באיסור שבועה שמביא בדלות ובדלי דלות ומצינו כה"ג גם בתוס' שבת קל"ו ע"ב סד"ה דתניא שכתבו דמה שא"ח הקדושה על אנדרוגינוס חשיב קולא משום שאם לא מצא אלא אנדרוגינוס יהא יושב ובטל כעין שמצינו גבי סוכה בפ' לולב הגזול ד' ל"ו כל דין שאתה דן תחלתו להחמיר וכו' לא מצא ארבעת מינין וכו' [ולענ"ד להוסיף עוד דאף למש"ש בתוס' לדחות זה משום דל"ד להתם דזמנה קבועה ובאם לא מצא ד' מינין נמצא המצוה עוברת וא"א לעשותה עוד אפילו ימצא אח"כ אבל גבי קרבן אם אינו מוצא עכשיו אלא אנדרוגינוס ימצא אח"ז והוי תחלתו וסופו להחמיר עיי"ש מ"מ נראה לומר דכאן שאני דרק התם דאיירי התוס' בעולת חובה דלא אתא לכפרה שפיר י"ל דאין זה קולא מה שאיפשר שלא ימצא אלא זה דמ"מ הא נשאר עליו החוב ויקריב לאח"ז אבל בנידון דידן בחטאת דאתא לכפרה ודאי י"ל דאם איפשר לדחות כפרתו ולהמתין עד שיתעשר וימצא כבשה או שעירה לקרבן חשיב זה קולא וכאן י"ל שהתורה החמירה בי' שלא להשהות כפרתו וככל אשר תשיג ידו ימהר להביא כפרתו גם בדלות ודלי דלות. ודו"ק] וא"כ לפי"ז ודאי די"ל דגם כאן מיקרי יצא לידון בדבר החדש להחמיר מה שהצריכה התורה שלא להשהות כפרתו ולדחותה עד שימצא כשבה או שעירה וביותר לפימ"ש בתוספתא פ"א דשבועות אות ב' וז"ל הי' ר"ש אומר קשה טומאת מו"ק מכל עבירות שבתורה שכל עבירות שבתורה מתכפרות בשעיר אחת וטומאת מו"ק מתכפרת בל"ב שעירין כל עבירות שבתורה מתכפרות פעם אחת בשנה וטומאת מו"ק מתכפרת בכל חודש וחודש שנאמר לכן חי אני נאום ד"א אם לא יען את מקדשי טמאת וגו' קשין הן שקוצין ותועבות שעשית וטומאת מו"ק קשין מכולן עכ"ל התוספתא שם. (ויתיישב עפי"ז לענ"ד מה שנתקשה בליקוטי מהרי"ל בהלכות יוה"כ מפני מה אנו מאריכים בפיוטים של שעיר הפנימי יותר משל שעיר המשתלח והלא הפנימי ל"ה מכפר רק על טומאת מו"ק ואותו עון לא נמצא האידנא ועיי"ש מ"ש דקדושת המקדש לא בטלה לעולם והנכנס עדיין בטומאה חייב כרת עיי"ש ויבואר במק"א בע"ה. ולד' התוספתא הנ"ל י"ל דה"ט דמאריכין בשעיר הפנימי יותר משום שקשה טומאת מו"ק יותר מכל עבירות שבתורה. ודו"ק] ודאי די"ל דמשו"ה הוא שהחמירה התורה גבי טומאת מו"ק להביא קרבן עו"י בכדי שיתכפר תומ"י ואם אין ידו משגת להביא חטאת שעירת עזים או נקבה מן הצאן יביא בדלות ובדלי דלות ובלבד שיתכפר כי קשה טומאת מו"ק מכל עבירות שבתורה ואין לדחות ולהשהות הכפרה. ואה"נ דנימא גם באינך החייבין בקרבן עו"י דהוא משום חומרא דידהו. וכמ"ש גבי שבועה שכל העולם נזדעזע בשעה שאמר הקב"ה בסיני לא תשא וגו' ע' שבועות ל"ט ע"א. וקצרתי

ואף דמצינו בגמ' בשבועות ח' ע"א דקאמר אנן חלק להקל קאמרינן והאי חלק להחמיר הוא משמע לכאורה דחטאת קבועה הוי חומרא וכמ"ש ברש"י שם שאם לא ימצא שעירה אלא בדמים יקרים יביאנה בע"כ עיי"ש ובפו"י שם הרגיש בזה ונדחק לתרץ עפימ"ש בחולין ק"א מאן לימא דטומאת הגוף חמיר דילמא טומאת בשר חמיר דלית לי' טהרה במקוה הרי דאע"ג דודאי טומאת הגוף חמיר יותר דבכרת מ"מ יש בו נמי צד חמור בטומאת בשר ג"כ וכמ"ש כה"ג בתוס' יבמות ל"ג ע"ב א"כ ג"כ שפיר קרינן לי' חומרא אף דמצינו בו ג"כ קולא קצת בחד צד עיי"ש שנדחק ולענ"ד אי משום הא לא אריא כלל וי"ל כונה אחרת במש"ש בגמ' גבי ע"ז דהאי חלק להחמיר הוא ומצאתי אותה בהגהת הגרי"ב בפסחים נ"ו והיא מרגליות יקרה עפימ"ש במ' סוטה ל"ב תקנו תפל' בלחש שלא לבייש וכו' שהרי לא חלק הכתוב מקום בין חטאת לעולה וכו' והאיכא חטאת נקבה עולה זכר התם מכסיא באלי' וכו' התם איהו דקא מיכסיף נפשי' דאיבעי לאתויי כבשה וקא מייתי שעירה חטאת דע"ז דלא סגי דלאו שעירה מאי איכא למימר התם ניכסוף וניזיל כי היכי דנכפר לי' עיי"ש בגמ' והיינו דקאמר כאן בע"ז חלק להחמיר שמוכרח הוא להביא שעירה כי היכי דנכסף וניזיל ודפח"ח והוא אמת ואה"נ די"ל