לפלגות ראובן חלק ג קסד

איפשר לפרש בתרי אנפי או דכונתו לחייב בחטאת קבועה בתרווייהו בין בהעלם קודש ובין בהעלם מקדש. או דרק בהעלם קודש ס"ל לחייבי' בחטאת קבועה אבל לא בהעלם מקדש משום דמתעסק הוא וכמ"ש הגרעק"א ז"ל כנ"ל. ואמינא בע"ה להמשיך את הענינים עפ"י שני האופנים הנ"ל ונבאר ג"כ איך שמצינו דפליגי רבותינו בפירושא דהאי כללא שהזכרנו מ"ש בכ"מ בש"ס דבר שהי' בכלל ויצא לידון בדבר החדש שאין לך בו אלא חידושו ונוכיח בע"ה איך שהרמב"ם ז"ל מפרש בזה פירוש אחר שלא כמ"ש רבותינו בעלי התוס' ז"ל וניישב את דברינו לנעוץ סוף המסכת לתחלתה ולריש מ' מכות עפ"י שתי השיטות הנ"ל וכמו שנאמר

וניישב ג"כ מאי דהוי קשיא לי טובא במאי דדחיק הש"ס בריש שבועות לאוקמי מתניתין דריש שבועות כותי' דרבי דמצינו דס"ל כר' ישמעאל בידיעות הטומאה ובשבועות נסיב אליבא דר"ע ולי' לא ס"ל וכמש"ש בשבועות ד' ה' ע"א והא לשיטת ר"ת ז"ל הי' איפשר לאוקמי בפשיטות גם כר"ע ולקרבן והא דפריך שם ד' ג' ע"א אי כר"ע קשיא ידיעות דהא ס"ל דעל העלם טומאה הוא חייב וא"ח על העלם מקדש הא לשיטת ר"ת ז"ל לק"מ דשפיר י"ל דמ"ש ידיעות הטומאה שתים שהן ארבע היינו דבהעלם טומאה חייב קרבן עו"י בתרווייהו ובהעלם מו"ק חייב בחטאת קבועה בתרווייהו לפימש"כ המפרשים שהבאנו לעיל דלר"ת ז"ל גם בהעלם מקדש חייב ואין לפטור אותו מטעם מתעסק. ומצאתי שהעיר בזה ג"כ בהגהת פו"י בשבועות שם ד' ג' ע"א ועיי"ש מ"ש לתרץ דהיינו דפריך שם והא דומיא דמראות נגעים קתני והתם כולהו שווין בחיובא דידהו ומתרץ שם עפי"ז גם משה"ק שם בתוד"ה מהן לחיוב דלמאי דמוקי לה כר"ע למה קתני לה כלל כיון דשוגג הוא לא מייתי קרבן עלייהו ולפי' ר"ת ז"ל א"ש דבאמת מייתי קרבן גם בהעלם מו"ק עיי"ש אכן זה דוחק לומר דמשום האי דיוקא לא מוקי למתניתין כר"ע משום שחיוב הקרבנות אינן שוין הא מ"מ שפיר קתני שתים שהן ארבע כיון דמ"מ חייב בכולן. וטפי נראה להוכיח מהאי סוגיא כשיטת התוס' החולקים על ר"ת ז"ל דהא לפי מאי דקיימינן השתא שלשיטת ר"ת ז"ל חייב בחטאת קבועה גם בהעלם מקדש ע"כ מוכח מסתמא דתלמודא דלא מוקי למתניתין כותי' דר"ע כמש"כ בתוס' לחלוק על ר"ת ז"ל ומפרשי דע"כ ר"ע לגמרי פטר להו בהעלם מו"ק [אמנם למ"ש הגרעק"א ז"ל דבהעלם מקדש ס"ל גם לר"ת ז"ל, דפטור, וא"ח אלא בהעלם קודש א"ש ולק"מ דהא ודאי אין לאוקמי לפי"ז מתניתין כותי' דר"ע דהא בהעלם מקדש לגמרי פטר ר"ע ובמתני' קתני שתים שהן ארבע ודומיא דמראות נגעים קתני דכולהו לחיובא וכמש"ש בסוגיא ולפלא על בעל פו"י שלא העיר מזה וז"פ] ונאמר עוד בע"ה שרבותינו בעלי התוס' ז"ל אזלי בזה לשיטתם כאן בשלהי מכלתין שהבאנו לעיל ועפ"י דבריהם כאן ס"ל לסתור דעת ר"ת ז"ל הנ"ל וסוף המסכת ותחילתה חדא באידך מישך שייכא ובדרך הזה נלך לנו ליישב גם לפי

פי'

**(ומשה"ק עוד שם בהג"ה דבהעלם קודש ל"ש שכן נהנה לפימ"ש בזבחים מ"ה דלת"ק חייב משום טומאה גם על עצים ולבונה וכה"ג דלאו אוכלא נינהו כלל וא"כ ס"ס הא משכחת לה גם גבי קודש פטור מתעסק בהני דברים שא"ר לאכילה דל"ש שכן נהנה ורוצה שם לדון מזה להיפוך דגם בדברים שראוי לאכילה ג"כ אין החיוב משום ההנאה שהרי גם ע"ד שא"ר לאכילה ג"כ חייב ועיקר החיוב הוא משום פעולת האכילה וממילא ל"ש בזה, סברא, שכן נהנה עיי"ש לפלא שלא הביא מ"ש הרמב"ם שם בזבחים מ"ה בפי' המשנה וז"ל ר"ל שהטמא אם אכל קטורת ולבונה או הקריב עצים טהורים והוא טמא וכו' עיי"ש הרי דאינו מפרש שחייב לת"ק על אכילת עצים אלא על הקרבת העצים. ואה"נ שי"ל דעל דברים שא"ר כלל לאכילה פטור גם להת"ק והלבונה משמע מדבריו שנחשבין לאוכל וכמ"ש ג"כ בספרו היד החזקה פי"ח מה' פסוהמ"ק הי"ב שאם אכל כזית מלבונת המנחה שנטמאת אחר שנתקדשה בכלי לוקה [ולפלא על הכ"מ שם הכ"ד שמדייק מלשון הרמב"ם שם דרק על טומאת הגוף פטור דמשמע דעל טומאת עצמן חייבין וכו ולמה לי' לדייק והרי מפורש פסק כן שם לעיל בה' י"ב הנ"ל] אלא שעדיין יש להקשות ממ"ש הרמב"ם פ"ו מה' אי"מ ה"ח שהעצים והלבונה אעפ"י שאינן אוכלין ה"ה מתטמאין כאוכל לענין הקרבנות עיי"ש הרי דגם לבונה לאו אוכל הוא עכ"פ במתני' דשבועות ודאי שאין זה השגה על מרן הגרעק"א דשפיר י"ל דס"ל לר"א כר"ש בזבחים מ"ה שא"ח רק על דברים הנאכלין וכמו דפסק הרמב"ם להלכה בפי"ח מה' פסוהמ"ק הכ"ד הנ"ל וי"ל נמי שמכאן הוכיח הרמב"ם לפסוק שם כר"ש שנתקשה שם בכ"מ משום דמדיוקא דמתניתין דשבועות הנ"ל מוכח דבהעלם קודש חייב לעולם גם מתעסק משום סברא זו שכן נהנה הרי דא"ח רק על דברים הנאכלין ודו"ק

רק משה"ק שם עוד בעמו"א דאליבא דאביי דס"ל נתכוין לחתוך את התלוש וחתך את המחובר דחייב הא לדידי' ודאי שגם העלם מקדש ל"ח מתעסק ולאביי ודאי שאין לדקדק במתני' דשבועות כמ"ש הגרעק"א ז"ל הנה בזה צודקים דבריו אמנם הלא כל דברי התוס' בשבועות י"ט אליבא דרבא קיימא וכמו שיבואר לפנינו בע"ה]:)**