לפלגות ראובן חלק ג קסב

לפלגות ראובן בע"ה חילוקא דרבנן לסיומא דמ' שבועות והתחלה לראש המסכת ולמ' מכות. פלג א

שלהי מסכת אמר רב וכולן פטורין מש"ש וחייבין משום שבועת ביטוי ושמואל אמר אף פטורין משום שבועות ביטוי. וכו'

ופסקינן הילכתא כותי' דרב עיין ברמב"ם ה שבועות פ"ז ה"ב ושם פ"ח ה"ה והנה בתוספת כאן ד"ה וחייבין הקשו וזה לשונם תימה דנימא דיצא נידון בדבר החדש ואין לך בו אלא חידושו כדאמרינן בפ"ג גבי שבועת העדות לעיל ד' כ"ה ע"ב ונ"ל דלא דמי דהתם יצא להקל הלכך הוי חידוש אבל הכא דיצא להחמיר לפי שכופר ממון אין זה חידוש עכ"ד. וצריך להבין לפי"ז ליישב דעת הרמב"ם שפסק גם גבי שבועת עדות דכ"מ שפטור משבועת העדות חייב מ"מ בשבועות ביטוי אם נשבע או ענה אמן ע' בדבריו פ"ט מה"ש הי"ד. ומשמע לכאורה דפסק הילכתא כותי' דאביי לעיל בשבועות כ"ה. והאיך איפשר לומר כן והא קייל"ן כרבא לגבי דאביי. גם זו"ז תיקשי וכי לית לי' להרמב"ם ז"ל האי כללא דכ"ד שהי' בכלל ויצא לידון בדבר החדש דאין לך בו אלא חידושו. דגבי שבוה"ע הא ודאי יצא להקל ולמה א"כ חייב משום שבועת ביטוי. וכן תיקשי לדעת הרמב"ם גם גבי שבועת הפקדון קושית התוס' הנ"ל דנימא דיצא לידון בדבר החדש דאין לך בו אלא חידושו ולדידי' הא אין לחלק בין יצא להקל או להחמיר כיון דס"ל דגם גבי שבוה"ע חייב משום ביטוי וזה יקשה גם אליבא דשמואל כאן דהא גם שמואל לא פליג על רב אלא משום דס"ל דבעינן מילתא דאיתא בלהבא אבל בלא"ה מודה דהוי חייב משום ביטוי וע"כ דל"ש כאן לומר דהוי דבר שיצא לידון בדה"ח דאין לך בו אלא חידושו. וצריך טעמא

ובישוב הדברים האלה אמינא ג"כ ליישב בע"ה מה שמצינו דסתים לן תנא בריש מכלתין גבי ידיעות הטומאה שתים שהן ארבע והיינו דחייבין בין על העלם טומאה ובין על העלם מקדש וקודש כר' ישמעאל דפליג על ר"ע וכן פסק גם הרמב"ם כותי' דר' ישמעאל בפי"א מה' שגגות ה"א ונתקשה בזה בתוס' חדשים על משניות בפ' ב' דשבועות מ"ה למה פסק כר"י נגד ר"ע והא קייל"ן הלכה כר"ע מחבירו ואף דסתים לן במתני' דריש שבועות כר' ישמעאל מ"מ הא הוי סתם ואח"כ מחלוקת והלכה כר"ע מחבירו ועוד דר"א ס"ל כותי' דר"ע עיי"ש שנשאר בצ"ע ובפנ"י שבועות ד' ד' מתרץ לה משום דמוקי למתניתין כרבי וטעמא דנפשי' קאמר אין זה בכלל סתם ואח"כ מחלוקת לומר דהדר בי' כיון דאשכחן דס"ל בהא לגמרי כר' ישמעאל לחייב על העלם מקדש עיי"ש וכ"ז דוחק כמובן. ולענ"ד ליישב כל הנ"ל בטו"ט בע"ה

ונקדים תחלה ד' התוס' בשבועות ד' י"ט ע"א ד"ה הרי העלם מקדש וז"ל אומר ר"ת דלא מיפטר אלא מקרבן עולה ויורד [פי' דמה שפוטר ר"ע בהעלם מקדש וקודש אינו אלא מקרבן עו"י] אבל חטאת קבועה חייב דהא גמרינן מע"ז דכל שחייבין על זדונו כרת חייבין על שגגתו חטאת וכו' ומיהא קשיא דלישנא דקאמר הכא דפטור משמע דפטור לגמרי ועוד דלקמן פ"ג ד' כ"ד גבי יש אוכל אכילה אחת דחיק לאשכוחי חטאת קבועה בטמא שאכל את הקודש ומוקי לה בנשיא וכר"א ולוקמה בהעלם קודש ע"כ נראה דפטור לגמרי משום דהוי דבר שהי' בכלל ויצא לידון בדבר החדש כמ"ש לקמן ד' כ"ה גבי שבועת העדות עכ"ל התוס' והעתקנו כל דבריהם מפני שיש לנו לדון בע"ה בכל הדברים האלה וכמו שנאמר

והנה לכאורה משמע בכונת דברי התוס' ז"ל דלדעת ר"ת ז"ל חייב בחטאת קבועה בתרווייהו בין בהעלם קודש ובין בהעלם מקדש ורק בהעלם טומאה חייב בקרבן עו"י] אמנם לא כן כתב בתוס' הגרעק"א ז"ל על משניות פ"ב דשבועות מ"ה וס"ל להגרעק"א ז"ל דע"כ לא מחייב ר"ת ז"ל בחטאת קבועה אלא בהעלם קודש אבל לא בהעלם מקדש משום דהוי מתעסק ומ"מ בהעלם טומאה חיב משום דבקרבן עו"י גם מתעסק חיב ורק בהעלם קודש שפיר מחייב ר"ת ז"ל דבכה"ג גם מתעסק חייב כמו בחלבים ועריות משום שכן נהנה עיי"ש שמתרץ עפי"ז קושית התוס' על ר"ת ז"ל דשפיר קתני כאן בהעלם מקדש דפטור לגמרי ומדייק שם ג"כ עפי"ז לישנא דמתניתין מה דברישא גבי אכל קודש לא קתני עלה ר"א אומר וכו' וא"ח על העלם קודש ורק במקדש הוא דפטור אבל לא בהעלם קודש עיי"ש וע' ג"כ בשו"ת הגרעק"א סס"י ח' שכתב כן ולפנינו יבואר דבריו בע"ה

אמנם עיי"ש בתפארת ירושלים מש"כ לתרץ קושיתו דכאן אין לפוטרו בהעלם מקדש