לפלגות ראובן חלק ג טז

כן יש לפרש ג"כ עפי"ז מקראי קודש בפ' השבוע מ"ש מרע"ה לישראל האזינו השמים ואדברה וגו' אשר גם בדבריו אלה מרמז על שני הענינים גם יחד וכמ"ש ג"כ בכ"ס שם שלכן קרא לעדות את השמים ואת הארץ כי למילי דשמיא אמר האזינו השמים ולמילי דארעא אמר ותשמע הארץ אמרי פי וי"ל שבעניני שמים צריך הי' לדבר אתם קשות לפי שאין הכל מודים בהם ונמצאים ג"כ הכופרים ומכחישים אשר רא צוה אותם ד' ולאו כל מוחא סביל דא מה איכפת לי' להקב"ה בין שוחט מן הצואר לשוחט מן העורף ע' מד"ר בראשית מ"ד ובא והוכיח אותם ע"ז בלשון מדברת גדולות לכן אמר ואדברה. ועל ענינים הנוגעים לחברת בני האדם על פני תבל ארצה עליהם מסתפק בלשון נעים ואמירה רכה לכן אמר ותשמע הארץ אמרי פי כי כולם מודים בהם כי אמנם יצדק המוכיח את העובר עריהם. ולעומתם מקבילים ג"כ מש"ש עוד יערוף כמטר לקחי שאין המטר טוב לכל וכמ"ש ג"כ בתענית ח' ע"ב קשה יומא דמיטרא וכו' תזל כטל אמרתי שהוא נוח לכל ומתבקש לעולם הראשון נאמר על מילי דשמיא והשני על מילי דעלמא ואמר כי שם ד' אקרא אם אקרא שם ד' תתנו את דעתכם להיטיב את מעשיכם בהנוגע לעניני שמים ואמר הבו גודל לאלקינו י"ל הכונה כפשוטו עפימ"ש חז"ל שבזמן שישראל ערש"מ מוסיפין כח בפש"מ שנאמר באלקים נעשה חיל והוספתי עוד בזה כונה שני' עפימ"ש המפרשים ההבדל בין רם לגדול דרם הוא מה שלמעלה ולא למטה וגדול פירושו למטה ולמעלה ומפרשים עפי"ז מ"ש ד' בציון גדול שאנחנו ישראל עם קרובו מתארים את ד' בשם גדול שמאמינים אנחנו שהוא משגיח בעולם התחתון כמו בעולם העליון ורם הוא על כר העמים הם האוה"ע מכנים אותו רק בשם רם ואומרים שרק על השמים כבודו ולא לכבוד יחשב לו להשגיח על השפלים. וכמ"ש ג"כ רם על כל גוים ד' ואומרים שרק על השמים כבודו אבל טועים הם בדבריהם כי מי כד"א אשר אף כי הוא מגביהי לשבת בשמים ממעל בכ"ז המשפילי לראות גם בשמים וגם בארץ כי הלא גם בשמים ממעל מה דמות תערכו לו לאמור ששם יתכבד בהשגחתו עליהם וקרא כתיב ואל מי תדמיוני ואשוה לכל מי שתרצו להשוות אותו הלא גם הוא יאמר קדוש שהשי"ת פרוש ומובדל ואין להשיג עוצם גדולתו וא"כ הלא ג"ז ענוה ושפלות הוא מצדו אשר ד' אמר לשכון בערפל וא"כ אחת היא לו לראות בשמים ובארץ כי הלא המשפילי לראות בשמים שגם שם הוא כמו שפלות לפניו ית"ש ולכן תוכלו להאמין כי עיניו משוטטות גם בארץ ובמקום שאתה מוצא גדולתו של הקב"ה שם אתה מוצא ענותנותו כי אין שום מקום אשר נוכל ליחד לפניו לאמור שהמקום ההוא מכובד לפניו ית"ש וז"ש בקדושה שע"כ כבודו מלא עולם שהרי משרתיו שואלים זל"ז איה מקום כבודו איה המקום אשר עליו תוכלו לאמור כי לפי כבודו הוא שם וא"כ וראי לית אתר דפנוי מיני' וכבודו מלא עולם ומתפרש ג"כ עפי"ז מ"ש ישעי' הנביא ואמר סלו סלו פנו דרך הרימו מכשול מדרך עמי ומפרש המכשול כי כה אמר פי' עמי יאמר על כבודו ית"ש שהוא רם ונשא שוכן עד והיינו שאינו משגיח על ברואי מטה וע"ז אמר הרימו המכשול הלזה מדרך עמי כי אמנם מרום וקדוש אשכון אבל גם ואת דכא ושפל רוח וגו' והדברים ארוכים ועתיקים

ובזה אני מפרש גם המקרא הזה שלפנינו דהיינו דקאמר משה לישראל שיאמינו אמונת אומן לתאר את השם ב"ה בתואר גדול וידעו כי השגחתו שוה בעולם התחתון כמו בעולמות העליונים ואף בי רם ד' בכ"ז ושפל יראה ואם כי ד' בהיכל קדשו ד' בשמים כסאו בכ"ז הנה עיניו יחזו ועפעפיו יבחנו בני אדם. **(הג"ה וכבר אמרתי במקהלות שי"ל שגם זה הוא אחד מן הטעמים מה שקוראים את השבת שלפני הפסח בשם שבת הגדול לפי המבואר במ"ר פ' שמות אשר משה ביקש מפרעה שיתן לישראל לנוח מעבודתם יום אחד בשבוע ויעתר לבקשתו ובחר להם את יום השבת ליום מנוחה והי' להם אז יום השבת ליום מרגוע מן העבודה אבל עדיין לא נתקדש אצלם ע"י אמונת קודש כי אבותינו במצרים לא השכילו נפלאותיו ית"ש ובמ"ר פ' בא וכן אתה מוצא בישראל כשהיו במצרים היו עובדים אלילים וכו' א"ל הקב"ה למשה כ"ז שישראל עובדים לאלהי מצרים לא יגאלו לך אמור להם שיניחו מעשיהם הרעים ולכפור בע"ז הה"ד משכו וקחו לכם כלומר משכו ידיכם מן העכו"ם וקחו וכו'. וכיון שפסח מצרים מקחו בעשור שהי' אז ביום השבת וכמ"ש בטור או"ח סי' ת"ל ואז משכו ידיהם מע"ז והתחילו להאמין בד' ובהשגחתו על עולם התחתון שע"ז שייך לקרוא אותו בשם גדול וכמ"ש יתרו עתה ידעתי כי גדול ד' מכל אלהים כי בדבר אשר זדו עליהם ודן אותם מכנג"מ הרי נראה בעליל כי הוא הוא המשגיח גם פה על הארץ מתחת וגדול שמו ומהולל מאוד. ולכן קראו לאותו יום השבת בשם שבת הגדול לפי שמיום השבת הזה התחילו להאמין כי גדול ד' ומלך גדול על כל אלהים כלפי מה שתחלה האמינו אשר מסר הנהגת זה העולם לצבא השמים הכל כמובן והארכתי בזה עוד ואכ"מ]:)** וז"ש משה לישראל בי שם ד' אקרא הבו גודל לאלקינו היינו שתדעו ותאמינו שהוא נקרא בשם גדול לפי שהוא המשגיח על כל העולמות כולם וזהו תשובה לחזק את הדברים בתוכחות על עון מה שבא להוכיחם על עניני שמים שיהיו נזהרים לקיים בל מצות התורה גם בענינים שבינם למקום ושלא יאמרו כי דבר אין לו עם ברואי מטה ויאמרו לא יראה ולא יבין אלקי יעקב ולהיות שכנודע הנה הקושיא היותר חזקה הוא אשר רבים חללים הפילה הלא הוא אשר יראו בעיניהם עולם הפוך ויש צדיק אובד בצדקו ודרך רשעים צלחה אשר ע"ב יאמרו כל עושה רע טוב בעיני ד' או איה אלקי המשפט ע"ז יאמר להם דעו נא כי הצור תמים