לפלגות ראובן חלק ג טו

ויתבאר עפי"ז גם מ"ש בילקוט שם על האי קרא שביוה"כ בא שטן לקטרג את ישראל וכו' ואומר רבה"ע ישראל גנבים הם והקב"ה פורט זכיותיהם שר ישראל וכו' והן שוקלין אלו כנגד אלו ושתי כפות של מאזנים שוות וכו' מה הקב"ה עושה נוטל את העונות מתוך הכף ומטמינם תחת פורפירא שלו וכו' כיון שהשטן רואה כן אמר לפניו דבה"ע נשאת עון עמך כסות כל חטאתם סלה. דהיינו שהשטן מוסיף לקטרג רק ע"י אלה העבירות שב"א לחבירו משום שעליהם הא אין יוה"כ מכפר ואומר ישראל גנבים הם כמ"ש רובן בגזל. אמנם הקב"ה ברב חסדו מרבה להיטיב גם באלה אם שאינו נושא אותם לגמרי מ"מ מכביש ומכסה אותן רמי שעונותיו שקולות כנגד זכיותיו והיינו מ"ש נוטל את העונות זה נאמר על אלה שב"א למקום שנוטל אותם לגמרי וקאמר עוד מטמינם תחת פורפירא שלו היינו על אלה שב"א לחבירו שאותם אינו נושא לגמרי אלא שמסתיר את החלק שנשאר אחר שמחל להם את החלק השמיימי והיינו מ"ש נשאת עון עמך ער עניני שמים כסית כל חטאתם על חלק הנשאר וי"ר עוד וקצרתי גם בזה

וי"ל עפי"ז גם מ"ש הנביא לישראל בתוכחת על עונם שובה ישראל עד ד"א היינו על ענינים שב"א למקום ולכן נאמרו בלשון יחיד כי כשלת בעונך ביאורו עפימ"ש בעקרים מ"ד פ' כ"ז להסביר עיקר מעלת התשובה לפי שהפעולות האנושיות שעליהן ישובח או יגונה האדם הן הנה הפעולות הרצוניות הנעשות בבחירה ושהעושה יודע מה שעושה וחפץ בעשייתה ובוחר בה וכו' אבל אם אחר שנעשה הפעל ההוא אינו רוצה בקיומו והוא מתחרט ומתנחם על מעשיו וחפץ שלא היה עשוי אף אם בתחלתו נעשה ברצון וכו' אינו מתייחס זה אל הרצון רק לאונס וטעות וכמו שמצינו בנדרים לבך עלך וכדו תהית ולפי"ז הבע"ת שמתחרט וגומר בלבו שהוא רוצה שהעבירה הנעשית ע"י לא היתה נעשית ולא יעשה עוד כמוה זה יורה שהפעל הראשון נעשה בטעות ובלי ידיעה והשכר כמ"ש בס' המדות לאריסטוטלוס שפעולת השכל לא יקבל החרטה עיי"ש בדבריו כי נעמו וז"ש הנביא שובה ישראל וגו' כי כשלת בעונך וע"י התשובה שתשוב על חטאתיך תוכיח שלא עשית אותם בהשכל ודעת ורק ע"י מכשול וטעות באו לידך ונסלח לך כי שגגה היא. אמנם אין הדברים נאמרים רק באלה העונות אשר ב"א למקום אבל על אלה הנוגעים לכם לעצמכם מתקן אותם בעצה טובה ואומר קחו עמכם דברים היינו הדברים אשר עמכם התבוננו תחלה לתקן את אשר תוכלו והתפייסו זה עם זה ואח"כ ושובו אל ד' ואז תוכלו לאמר אליו כל תשא עון כלפי מה שזו"ז הנה על החטאים האלה א"א שישא עון העדה מה שנוגע להם לעצמם ובהני ל"ש רק ענין כובש ונושא ל"ה שייך אלא על העונות שב"א למקום אבר כאשר תבואו תחלה לעמק השוה במה שביניכם ולפיכך מדבר בם בלשון רבים כמשנ"ת לעיל אז תאמרו על כולם. כל תשא עון ולא יזכר כלל ענין כובש רק כל תשא עון. ומדויק מה שמקדים תיבת כל ולא קאמר תשא כל עון כי מדייק בזה שזה קאי על מילת תשא. לא על העון רק בא למעט שלא יזכיר לנו מידת כובש מעתה רק כר תשא את העונות וגו'

ויש להטעים ג"כ מ"ש הנביא אמרו אליו ולא קאמר אמרו לו עפימ"ש בסוף ספר דרשות הר"ן לפרש מ"ש חז"ל בדיש יומא קול לו קול אליו משה שמע וכל ישראל לא שמעו וכתב בביאורו משום שמילת אליו מדייק יחוד יותר מאילו כתיב לו לפי שלו הוא כמו נח נסתר ואיליו הוא כמו נח נראה שנשמע ונרגש הוי"ו ואילו היה הכתוב מדבר לו לא הי' מורה על יחוד שלם ושהיה אפשר שיהיו ישראל שומעים עם היות שהדיבור נמשך למשה אבל באמרו אליו שהאות המיוחדת מורגשת במבטא מורה ביחוד יותר והוא שמשה שמע וכל ישראל לא שמעו עיי"ש [ויש להקשות ע"ז ממש"ש ביומא ע"ג ושאר לו לו לבדו עיי"ש ואולי משום ששם מיותר כל תיבת לו הנאמר שם ודו"ק] וכאן נמי יש לדייק כן עפ"י המבואר ביומא פ"ו ע"ב כתיב כסוי חטאה וכתיב מכסה פשעיו לא יצליח כו' כאן בעבירות שב"א לחבירו וכאן בעבירות שב"א למקום ופירש"י דבעבירות שבין אדם לחבירו יגלה לרבים שיבקשו ממנו שימחול לו וכ"ה ג"כ ברמב"ם פ"ב מה"ת ה"ה וא"כ כ"ז שלא נתפייסו זע"ז היה להם לפרסם חטאתם אבל כאן אחר שכבר אמר להם קחו עמכם דברים שתרצו איש א"ח ולא ישאר דק הנוגע כלפי שמים עליהם להתודות מעתה רק בסתר וז"ש אמרו אליו ולא אמרו לו ללמדם שלא יפרסמו חטאתיהם מעתה וכנ"ל ודו"ק

ואמר עוד כל תשא עון וקח טוב כמ"ש במפרשים עפימ"ש ברמב"ם פ"ז מה"ת ה"ז כמה מעולה מעלת התשובה אמש היה האיש הזה מובדל מד' א"ש שנאמר וכו' צועק ואינו נענה שנאמר גם כי תרבו תפלה וכו' ועושה מצות וטורפין אותן בפניו שנאמר מי בקש זאת מידכם וגו' והיום הזה מודבק בשכינה שנאמר ואתם הדבקים בד"א וגו' ועושה מצות ומקבלין אותן בנחת ובשמחה שנאמר וכו' ועיין אהבת ציון ד"ה מ"ש שע"י התשובה שעושה מאהבה שנתהפכו כולם לזכיות הנה מצטרפות גם כל המע"ט שעשה כבר קודם ששב ועליהם חיה יחיה עיי"ש באורך והיינו דקאמר הנביא גם כאן אמרו אליו כל תשא עון שתשא לעונותינו וממילא וקח טוב אותן הטוב שעשינו כבר תקח אותם עתה לרצון ותערב לפניך כאילו עשינו אותם בכונה רצויה לשמה שאז מתקבלין גם קודם ששב וכמ"ש באה"צ שם. ונשלמה פרים שפתנו יתפרש כמו אם היה כתוב או לחלק והיינו שנשלמה או פרים בזמן שביהמ"ק קיים או שפתנו בזמן שאין ביהמ"ק קיים ויתיישב עפי"ז מה שיש להקשות הא הושע הנביא התנבא בימי יותם אחז יחזקיה מלכי יהודה ובימיהם הא הביהמ"ק היה קיים ולמה אמר ונשלמה פרים שפתנו ולהנ"ל מיושב ופירושו ונשלמה פרים או שפתנו ודו"ק.