לפלגות ראובן חלק ג קנט

קרא דוהצדיקו להשמיענו בע"ז דלוקין ת"ל מקרא דלא תענה וע"כ דס"ל דלאו שאב"מ אין לוקין עליו ובע"ז גלי לן קרא דוהצדיקו דלוקין ומשו"ה משני לעשות כתיב ואין לוקין לר' ישמעאל בלאו שאב"מ ומינה נמי כיון דשמעינן לי' לדר"ע דע"כ ס"ל לאו שאב"מ לוקין עליו וכמ"ש בתוס' במכות שם ד' ע"ב ד"ה הא בשם הערוך דמפרש מ"ש ר"ע המקיים כלאים בכרם לוקה דמקיים גם בלי מעשה לוקה יעו"ש ובריטב"א שם במכות כתב להדיא דגם רש"י ס"ל כן דלר"ע לוקה על לאו שאב"מ עיי"ש וכן מטין ג"כ ד' רש"י במכות ד' י"ז ע"א במתני' במש"ש המותיר בטהור אינו לוקה ופירש"י כדאמר לעיל בא הכתוב ליתן עשה אחר ל"ת וכו' ולמה לא הביא רש"י הטעם משום דהוי לאו שאב"מ כדס"ל לר' יעקב שם לעיל ד' ד' ע"ב רק משום דקאמר שם אר"י זו דברי ר"ע סתימתאה ומוקי למתני' כר"ע ולדעת רש"י הא ס"ל לר"ע דלאו שאב"מ לוקין עליו לכן מפרש הטעם משום דהוי נל"ע ועיין ג"כ בירושלמי רפ"ח דכלאים מה כר"ע דרע"א המקיים עובר בל"ת אר"י ד"ה היא הכל מודים באיסור שהוא אסור כשלא קיים ע"י מעשה אבל אם קיים ע"י מעשה לוקה וכו' ופי' המפרשים דר"י משני דהמשנה אתיא גם כרבנן דס"ל לרבנן דבמקיים בלא מעשה אסור מדאוריתא ואינו לוקה ולר"ע לוקה גם בלא מעשה עיי"ש ועיין טו"א מגילה י"ג ע"ב מ"ש דע"כ לגמ' דידן ליתא אלא דלרבנן ליכא איסורא כלל במקיים ואפילו ע"י מעשה אינו לוקה לרבנן עיי"ש ועיין בתוס' בע"ז ס"ד ד"ה ר"ע כתבו להיפוך דגם לר"ע לא לקי בלאו שאב"מ והדברים ארוכים עכ"פ לשיטת רש"י דס"ל לר"ע דלוקה בלאו שאב"מ ע"כ מוכרחין אנו לומר דס"ל לר"ע דלאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד אינו לוקה וכמ"ש רבא שם במכות י"ג ע"ב ונמצא דר"י ור"ע אזלי לשיטתם דר"י דס"ל לאו שניתן לאמב"ד לוקה עליו ע"כ דס"ל לאו שאב"מ אינו לוקה וכמו דפשיטא להו שם בסוגיין דמכות י"ג הנ"ל ולר"ע להיפוך דס"ל לשיטת רש"י ע"כ דלאו שאב"מ לוקה עליו לשיטתו ע"כ דס"ל דלאו שניתן לאזהרת מב"ד אינו לוקה דאל"ה תיקשי להו ל"ל קרא דוהצדיקו וכנ"ל והדברים מבוארים ומוכרחים בע"ה: פלג ז

ולכאורה הי' איפשר לדחות כל אלה הדברים עפימ"ש הפנ"י ז"ל לפרש דברי הגמ' במכות ד' ב' הנ"ל בדרך אחרת עפימשה"ק שם דמאי פריך בגמ' ת"ל מלא תענה דהא מ"מ איצטריך קרא דוהצדיקו לחייבן מלקות דבלאו האי קרא דוהצדיקו א"א הי' לחייב עדים זוממין דמתני' מלקות משום דבע"ז הא ל"ש התראה ובכל חייבי מלקות בעינן התראה וע"כ דמהאי קרא יליף לי' עיי"ש שמה"ט מפרש פי' אחר בסוגיא דגמ' שם דלאו דפריך ל"ל קרא דוהצדיקו דודאי צריך וצריך וכנ"ל רק דאאידך גיסא קשיא לי' כיון דאשכחן דגלי קרא דשייך חיוב מלקות בעדים וע"כ דאזהרתן הוא מלאו דלא תענה א"כ מאי אריא ע"י הזמה גמורה אפילו שלא ע"י הזמה כגון דאסהידו תרי בחד נמי לילקי מהאי לאו גופא ואפילו בלא התראה ואהא משני שפיר דעיקר לאו דלא תענה לא ניתן למלקות כלל משום דהוי לאו שאב"מ עיי"ש ולפי פירושו נסתר כל הבנין לכאורה דשפיר י"ל דבתרווייהו לא לקי לא בלאו שאב"מ ולא בלאו שניתן לאמב"ד ובגמ' חדא מתרתי נקט ומ"מ איצטריך קרא דוהצדיקו ללמדנו דחייב מלקות בכה"ג אף דל"ש בהו התראה בעדים זוממין וכנ"ל אמנם באמת פשטות הסוגיא לא משמע כדברי הפנ"י כלל וכמו דחזינן גם לרבותינו בעלי התוס' ז"ל דלא ניחא להו בהאי פירושא דלפירוש הפנ"י ז"ל גם קושיתם שהקשו אליבא דר' יהודא דאית לי' לאו שאב"מ לוקין עליו למה איצטריך קרא דוהצדיקו וכנ"ל לא תיקשי מידי דודאי איצטריך קרא להשמיענו חיוב מלקות בלא התראה והגמ' לא פריך רק לחייב מלקות גם בהכחשה דאסהידו תרי בחד דלילקי משום לא תענה ומשני לה שפיר דלא לקי משום דהוי לאו שאין בו מעשה ושפיר י"ל גם לר' יהודא או דבאמת לוקה גם בכה"ג כמו דס"ל בכל לאו שאב"מ או דמ"מ לא לקי משום דהוי לאו שניתן לאמב"ד והרי לפנינו דהתוס' לא ניחא להו לפרש דברי הגמ' כמ"ש בפנ"י ז"ל והדין עמהם דלבד מה דמבואר בסוגיא דכתובות ל"ג ע"א דגם בלאו קרא דוהצדיקו יש לחייב מלקות בכה"ג גבי ע"ז בלא התראה משום קרא דמשפט אחד יהי' לכם וכמ"ש ברש"י שם דרוב זוממין לאו בני התראה נינהו הני נמי לא בעי התראה וא"כ גם בלאו האי קרא דוהצדיקו יתחייבו מלקות בכה"ג גם בלא התראה מקרא דלא תענה הנה גם זו"ז עיין בס' המאיר לעולם מש"כ לפרש ד' הגמ' כתובות ל"ג הנ"ל דע"כ לאו מהכא הוא דילפינן דע"ז א"צ התראה משום דלאו בני התראה נינהו וכו' דזה פשיטא להו ממק"א דאין ע"ז צריכין התראה וכמש"כ הוא ז"ל בטעמא דמילתא משום דהני ארבעה שהצריכה בהו התורה הכרזה מסית ובן סו"מ וז"מ וע"ז כל הני א"צ התראה וסגי בהו האיום ע"י ההכרזה עיי"ש שהוכיח כן ממאי דבכל הני מקומות שנזכר בש"ס דע"ז א"צ התראה לא חקרו כלל בטעמא דמילתא ומפרש שם הסוגיא דכתובות ל"ג הנ"ל בטו"ט שהיו סוברים שה"ט דע"ז א"צ התראה משום חומר איסורם וא"כ ל"ש לומר דלכך ע"ז ממונא משלמי ואינן לוקין משום דא"ב התראה דמה בכך הלא איסורם חמור וחייבים עונש הגוף גם בלא התראה וע"ז מחדש ר"א הטעם של התורה דהא דע"ז א"צ התראה אין זה מפני חומר איסורם דז"א ואם הי' איפשר להתרות בהם אה"נ שהיו גם הם צריכים התראה אלא שא"א להתרות בהם ולפיכך ענשה אותם התורה גם בלא התראה