לפלגות ראובן חלק ג קנח

וכדרבא וסד"ה א"ה ר"ל דרק גבי שבועה ס"ל לרבי ישמעאל דלקי אף דהוי לשאב"מ משום דכתיב בי' לשוא לשוא ב' פעמים יעו"ש הנה דבריהם תמוהים מאוד מן הסוגיא שם דפריך א"ה קשיא דר"י אדר"י דאר"י הלכה כסתם משנה [פי' וא"כ ע"כ ס"ל דלאו שאב"מ לוקין עליו] ואיתמר שבועה שאוכל ככר זה היום וכו' ומשני ר"י סתמא אחרינא אשכח [פי' סתמא דס"ל דלאו שאב"מ אין לוקין עליו] ופריך הי סתמא אילימא הא דתנן אבל המותיר בטמא וכו' אינו לוקה את הארבעים וכו' ולשי' התוס' הנ"ל קשה דמאי סתמא היא זו דאה"נ י"ל דאף דגבי פסח לא לקי משום דהוי לאו שאב"מ מ"מ גבי שבועה ילקה אע"ג דא"ב מעשה משום דאיתרבאי מלשוא לשוא ב"פ ולדעת רש"י ניחא דמפרש דס"ל לר' ישמעאל בכה"ת כולה דלאו שאב"מ לוקה ולא נפקא לי' מכח יתיר לשוא לשוא וסברא כוללת היא לכל לאוין שבתורה ושפיר משני סתמא אחרינא אשכח אבל לשיטת התוס' תיקשי כנ"ל וכבר הקשה כן בס' שו"ת דברי ריבות סי' רנ"ה ודחיק לתרץ דבריהם עפימש"כ מש"כ התוס' שם ד' ד' ע"א ד"ה אבל יעו"ש שנדחק] ובאמת יש להוכיח מן הסוגיא דריש מכות דע"כ א"א לומר בהני תרתי לאוי דלקי ורק דמ"ד דס"ל דלאו שאב"מ לוקה עליו ע"כ דס"ל דלאו שניתן לאזהרת מב"ד אינו לוקה עליו וכן להיפוך ורק בדוחק הוי ס"ד דהאי סוגיא לאוקמי מתניתין כדר' ישמעאל ולומר דס"ל להני תרתי מילי דבין בלאו שאב"מ ובין בלאו שניתן לאמב"ד לקי בתרווייהו אבל באמת א"א לומר כן וכדמוכח מריש מכות וכמו שנאמר בע"ה: פלג ו

דהנה בריש מכות תנינן כיצד העדים נעשין זוממין מעידין אנו באיש פלוני שהוא ב"ג וב"ח א"א יעשה זה ב"ג או ב"ח תחתיו אלא לוקה ארבעים ובגמ' שם ע"ב אמר עולא רמז לע"ז וכו' שלוקין מה"ת מנין דכתיב והצדיקו את הצדיק וכו' והי' אם בן הכות הרשע ופריך ותיפוק לי' מלא תענה [פי' ול"ל קרא דוהצדיקו ילקה משום הלאו דלא תענה] ומשני משום דהוי לאו שא"ב מעשה וכל לאו שאב"מ א"ב מלקות עיי"ש ובתוס' כתובות מ"ה ע"ב ד"ה ר"י הקשו דעדיין יש להקשות לר' יהודא דס"ל לאו שאב"מ לוקין עליו א"כ ל"ל קרא דוהצדיקו ת"ל מלא תענה ותירצו בתרתי או דאיכא לשנויי דמ"מ גם לר"י איצטריך קרא משום דהו"ל לאו שניתן לאמב"ד דאין לוקין עליו או דהא דלוקין על לאו שאב"מ לר"י מהכא הוא דקים לי' שם במכות ד ד' ע"ב ואי לאו האי קרא והי' אם בן הכות דכתיב גבי ע"ז הו"א דבכל לאו שאב"מ אין לוקין עליו עיי"ש ובב"ק ע"ד ע"ב תוד"ה הו"ל ובסנהדרין ד' י' ע"א ד"ה וכל וקצרתי

והרי לר' ישמעאל ור"ע אי הוי ס"ל לדידהו נמי דכל לאו שאב"מ לוקין עליו ע"כ דלאו מעדים זוממין הוא דילפי לה דהרי מבואר שם במכות ד' ע"ב דר"ע ע"כ לא יליף מע"ז דהא ס"ל דעדים זוממין קנסא הוא ואין ללמוד מע"ז ע"כ יליף ממק"א וכמ"ש ג"כ בתוס' שבועות ד' ד' ע"א ד"ה ר"ע עיי"ש ולר' ישמעאל נמי אי ס"ד דס"ל לאו שאב"מ לוקין עליו הא מבואר בסוגיא דמכות י"ג ע"ב דיליף מקרא דאם לא תשמור לעשות את כל דברי התורה הזאת וכו' יעו"ש [גם זו"ז עיין שטמ"ק ב"ק ע"ד שם שדחה תי' התוס' השני מש"כ לתרץ אליבא דר' יהודא דבלאו והי' אם בן הכות מצינו למילף דעדים זוממין שלוקין משום כאשר זמם כגון שמעידים על פלוני שהוא חייב מלקות והוזמו והוא ניהו דנחשב קנס אליבא דר"ע התם וגם לא בעי התראה וכו' אבל ב"ג וב"ח דלקי על עון עדות שקר לאו קנסא הוא וכן בעי התראה כשאר ח"מ עיי"ש והנה אף דסוף דברי השטמ"ק תמוהים דמפורש שם בכתובות ל"ג דגם עדות ב"ג וב"ח ל"ב התראה משום משפט אחד וכבר העיר בזה באבני מילואים אהע"ז סי' ו' ס"ק י"ב ע"ש מ"מ ראש דברי השטמ"ק ודאי נכונים דודאי איפשר ללמוד מעדים זוממים דלאו שאב"מ לוקה עליו מעדים שהעידו על פלוני שחייב מלקות והוזמו וי"ל עוד בזה ודו"ק] אמור מעתה דע"כ חדא מתרתי ס"ל לר"י ולר"ע או דלאו שאב"מ לוקין עליו או דלאו שניתן לאמב"ד לוקין עליו אבל בתרווייהו א"א לומר דלקי דא"כ תקשה לדידהו נמי ל"ל קרא ד הצדיקו לחייב מלקות בע"ז ת"ל משום לאו דלא תענה וע"כ לתרץ לדידהו חדא מהנך תרתי שינוי' או דבעי קרא משום דהו"ל לאו שאב"מ או משים דהוי לאו שניתן לאמב"ד וע"כ דאין לוקין על אחד מהם דלדידהו אין לתרץ כמ"ש התוס' אליבא דר' יהודא בתירוץ השני בכתובות מ"ה דר' יהודא מהכא הוא דיליף לה דלוקין על לאו שאב"מ ואי לאו קרא דע"ז הו"א בכל לאו שאב"מ דאין לוקין הא מיהת לר"ע ולר' ישמעאל כבר הוכחנו דאי ס"ל דלאו שאב"מ לוקין עליו ע"כ דלאו מע"ז הוא דילפי וע"כ דאי ס"ל לאו שאב"מ לוקין עליו ע"כ ס"ל דלאו שניתן לאמב"ד אין לוקין, עליו ושפיר איצטריך קרא דוהצדיקו לחייב, מלקות בעדים זוממין וזה ברור כמבואר בסוגיא שם ומעתה נראה לומר בע"ה דר' ישמעאל ור"ע אזלי בזה לשיטתם לפי המבואר בסוגיא דמכות שם י"ג ע"ב דר"י ס"ל לאו שניתן לאמב"ד דלוקין עליו ויליף מקרא דאם לא תשמור לעשות את כל דברי התורה וכו' ופריך א"ה לאו שאב"מ נמי ומשני לעשות כתיב דלכאורה יש להקשות מאין פשיטא לי' להגמ' דס"ל לר' ישמעאל דלאו שאב"מ אין לוקין עליו הא י"ל דאה"נ דס"ל לר"י גם בלאו שאב"מ דלוקין עליו ומהאי קרא גופה יליף לה דכתיב בי' את כל דברי התורה הזאת ולפי דברינו א"ש דבאמת א"א לומר כן כלל דהא כיון דס"ל לר' ישמעאל דלאו שניתן לאמב"ד לוקין עליו ע"כ דס"ל דעל לאו שאב"מ אין לוקין עליו דאל"כ תיקשי ל"ל