לפלגות ראובן חלק ג קנה

נמי לרבנן דגם לדידהו כרת חמירא ממלקות ורק דס"ל דאין בכח הכרת לפטור מן המלקות כמו שאינו פוטר מממון דודאי כרת חמור מתשלומין ומ"מ ס"ל דאין בכח הכרת לפטור כלל אבל ודאי י"ל דגם לרבנן חמירא הכרת מן המלקות וכפשטות הסוגיא דמכות לעיל י"ג ע"ב דקאמר ור"ע מ"ט כדי רשעתו משום רשעה אחת אתה מחייבו וכו' ולר"ע א"ה חייבי כריתות נמי וכו' הרי מפורש דס"ל לסתמא דסוגיא התם דכרת חמור מן המלקות אמנם עיי"ש בהפלאה עוד מש"כ בד' ל' ע"ב דהאי מילתא אי ס"ל לרנב"ה דהכרת פוטר מן המלקות או לא תלי בפלוגתת אביי ורבא דפליגי שם אליבא דרנב"ה דרק לרבא דס"ל דיליף מכרת שלי כמיתה שלכם ס"ל לרנב"ה דאין חילוק כלל בין כרת למיתה וגם הכרת פוטר מן המלקות אבל לאביי דיליף מג"ש דאסון אסון לא מדמי להו אהדדי רק לענין תשלומין ולא למלקות עיי"ש

ברם נראים דברי הגאון רמ"מ ז"ל בס' המאיר לעולם שכתב דזה תלי בפלוגתת ר"י ור"ל בחולין פ"א ע"ב בדין חייבי מיתות שוגגין ומלקות דלר"י דס"ל התם דח"מ שוגגין חייבין במלקות ומשמע לי' כדי רשעתו ברשעה המסורה לב"ד דוקא והוא במזיד ולא בשוגג דאינו מסור לב"ד לדידי' אין הטעם משום חומר עונש מיתה רק משום שאין כח לב"ד לדון ב' עונשים א"כ גם לרנבה"ק אין כרת פוטר ממלקות מאחר דגם עונש כרת אינו עפ"י ב"ד יעו"ש באורך ורק לר"ל דגם חמ"ש פטורים ממלקות ולא ס"ל דכדי רשעתו הוא דוקא ברשעה המסורה לב"ד ולדידי' גם הא דמיתה פוטר מן המלקות הוא מטעם חומר העונש של מיתה א"כ לדידי' גם לענין מיתה ומלקות מועיל ההיקש כרת למיתה לרנבה"ק לפטור ח"כ ממלקות וכמו שמיתה פוטרת מן המלקות גם כרת פוטר וסוגיא דמכות כ"ג ע"ב דמוכח שם דגם לרנבה"ק אין כרת פוטר מן המלקות הוא משום דקיימא אליבא דר"י דקאמר חלוקין עליו חביריו על רחב"ג ור"י לשיטתי' אזיל בזה עיי"ש מ"ש עוד לחזק את דבריו ונכונים המה מאוד. וא"כ כיון דמוכח מכאן גופה דע"כ ס"ל לר"י אליבא דרנבה"ק דאין הכרת פוטר מן המלקות נמצא ע"כ דס"ל לר"י דכרת לא חמירא מן המלקות ושפיר י"ל להיפוך דמלקות חמור מן הכרת ומשו"ה ס"ל לרנב"ה דכיון שלקה נפטר מחיוב כרת שלו משום שנידון בחמורה וכמ"ש הרמב"ן אליבא דר"ע ע דמשו"ה לא מקשה על ר"י מדברי ר"ע מ"ש בטעמא דח"כ ישנו בכלל מלקות מ' שאם עמו תשובה ב"ד של מעלה מוחלין להם דלאו דס"ל שאם לא עשו תשובה לא נפטר מן הכרת ע"י המלקות אלא דר"ע טעמא קיהיב שמשו"ה נידון במלקות ולא בכרת משום שהמלקות חמור מה"ט מן הכרת שאין התשובה פוטרתו מן המלקות כמו מן הכרת וא"כ איפוא נתחזקה קושיתנו דצריך להבין לפי"ז מאי דקמתרץ רב אשי דזה עיקר זדונו ביד"ש דפירש"י משום שעיקר עונשו הוא הכרת דחמירא מן המלקות דז"א כלל לפי"מ דקיימינן השתא דס"ל לר"י דע"כ המלקות חמור מן הכרת וצ"ע לכאורה איך לפרש דברי רב אשי אליבא דהרמב"ן ז"ל הנ"ל

שוב ראיתי דיש ליישב דעת הרמב"ן בטוב טעם כי הנה מצאתי בהגהת הרש"ש במגילה ד' ז' ע"ב שכתב לפרש הסוגיא בדרך אחר שלא כפירש"י והיינו דבאמת גם לרנב"י וכן לרב אשי לא מיתוקמא מתניתין כרחב"ג דס"ל דהמלקות פוטר מן הכרת רק שרנב"י בא לומר דאפילו את"ל דחלוקין עליו חביריו על רחב"ג מתניתין לא מצי אתיא כוותייהו אלא כר' יצחק דס"ל דאין מלקות כלל בח"כ דלדידהו הא מ"מ זדונו ביד"א הוא ואהא אתא רב אשי לומר דכרבנן מצי אתיא דעיקר זדונו בהכרת דאפילו אחר המלקות נשאר עליו עדיין עונש כרת אבל כרחב"ג ודאי לא אתיא דלדידי' עיקר זדונו ביד"א כיון דנפטר מן הכרת ע"י המלקות עיי"ש ולפי פירושו משמע דמפרש דהא דאמרי בי רב תנינא וכו' לאו דמקשה על ר' יוחנן דמאי קמל"ן כמ"ש רש"י במכות שם רק דסיועי קמסייע לר"י דתנינא נמי דחולקין עליו חביריו ועיין בריטב"א למכות שם שפירש נמי כן אלא שהוא ז"ל מפרש להא דרנב"י ור"א דמוקמי למתניתין כרחב"ג ולפי"ד הגרש"ש ז"ל לא אתיא מתניתין כותי' דרחב"ג ורב אשי מוקי לה באמת כרבנן דפליגי על רחב"ג וס"ל דאין המלקות פוטר מן הכרת וברווחא נוכל לומר דגם הרמב"ן ז"ל מפרש כן לסוגיין ואה"נ דנוכל לומר דס"ל דהמלקות חמור מן הכרת ומ"ש זה עיקר זדונו ביד"ש לאו כדפירש"י משום שהכרת חמור מן המלקות דנהפוך הוא לפי"ז ורק משום שכיון שנשאר עליו עדיין עונש הכרת גם אחר שלקה נמצא שעיקר זדונו ביד"ש הוא כיון שאין המלקות פוטר אותו מן הכרת וכנ"ל ודברי הרמב"ן מאירין ושמחין ואדרבא תיקשי לן מעתה קושית בעל המאור ז"ל לפי פירש"י דמפרש מ"ש רב אשי זה עיקר זדונו ביד"ש משום שהכרת חמור ממלקות א"כ תיקשי למה לא פשיט לה מדברי ר"ע דאמר לעיל במכות י"ג שאם עשה תשו' לא נפטר מידי הכרת דהא לפירש"י ז"ל שוב א"א לפרש דברי ר"ע כמ"ש הרמב"ן ז"ל דטעמא קיהיב מה שנענש במלקות ולא בכרת משום דמלקות חמיר דהא איהו ס"ל בדברי רב אשי דהכרת חמור וכנ"ל וקשיא לפירש"י ז"ל וכנ"ל וצ"ע לכאורה

אמנם יש ליישב קושית הבעה"מ ז"ל גם לפי פירש"י וכמ"ש בס' עמק יהושע דרוש א' לתרץ קושיא זו משום דכיון דהי' עליו החיוב כרת ג"כ רק שנמחל לו אחר שלקה מחילה מכאן ולהבא הו"ל כב' רשעיות וכמ"ש לחלק דמחילה דלהבא חשיבא כמו תשלומין ומחילה דלמפרע ל"ח כמו תשלומין אלא דליתא לחיוב כלל והיינו דקאמר ר"ע הטעם משום שאם עשו תשובה ב"ד ש"מ מוחלין לו כמ"ש ביומא פ"ו דתשובה מאהבה עוקר החטא למפרע והוי כמו