לפלגות ראובן חלק ג קנד

מאי פריך דמהאי מתניתין מוכח דחלוקין עליו חביריו על רחב"ג וס"ל דח"כ שלקו לא נפטרו מ"כ הא י"ל דרנב"ה ס"ל דאין מלקות כלל בח"כ משום שהכרת פוטרו מן המלקות כמו שהמיתה פוטרת מן המלקות כמו דס"ל לדידי' דכרת דומה ממש למיתת ב"ד בהאי דינא דפוטר מן התשלומין וכבר הרגיש בזה בהפלאה כתובות ד' ל' ע"א תוד"ה הכל מודים עיי"ש מ"ש דע"כ ר' יוחנן דאמר חלוקין עליו חביריו וכו' ומתניתין ס"ל דח"כ שלקו, לא נפטרו מידי כריתתן וכן לשינויא דרב אשי כאן שזה עיקר זדונו ביד"ש ע"כ ס"ל דמתניתין דאין בין שבת לאו כרנבה"ק אתיא משום דלרנבה"ק באמת ס"ל דכרת כמיתה ולדידי' הכרת פוטר ג"כ מן המלקות כמיתת ב"ד עיי"ש ומשמע לפי"ז דלרנבה"ק ע"כ ס"ל דכרת חמור מן המלקות שהרי ס"ל דעונש הכרת פוטרתו מן המלקות משום שנידון בתמורה ומדרנב"ה נשמע **(המהרש"ל המובא בש"ך חו"מ סי' כ"ח וע"כ דלא כרנב"ה דאי בשוגג גם בהדליק בשבת איכא כפירת ממון לענין תפיסה כיון דחייב לצאת יד"ש ודפח"ח ולפי"ז ע"כ לומר דלרנבה"ק גם לצאת יד"ש א"ח שהכרת פוטרתו ודו"ק הנה גם במ"ש דאין יוה"כ מכפר על עבירות שב"א למקום משום שלא נתכפר לו עדיין ב"א לחבירו הנה כבר הוכיחו המפרשים להיפוך דגם קודם שנתכפרו לו עבירות שב"א לחבירו מ"מ מתכפרים לו עבירות שב"א למקום ואינו מעכב את הכפרה וכמ"ש ברי"ף על ע"י שלהי מ' יומא עיין אגודת אזוב עומק ראשית דרוש ג' שמוכיח כן ממ"ש בשבועות י"ג באוקימתא דרבא דמוקי להך ברייתא דאיתא לא נתענה בו ולא קראו מ"ק מנין שמכפר וכו' דהיינו על שארי עבירות ולא על מה שלא התענה ולא קראו מ"ק דאלמא שיוה"כ מכפר לחצאין וכ"ש בעבירות שב"א לחבירו שהם מסוג אחר שאינו מעכב הכפרה על שאר עבירות שב"א למקום ע"ש [ורק לענין האי מילתא גופא יש לדון בזה כמו בלאו דגזילה וגניבה שהעובר עליהן חוטא גם ב"א למקום וגם ב"א לחבירו בזה אולי י"ל שכ"ז שלא ריצה א"ח לא נמחל לו גם החלק שב"א למקום ובדרושים הארכתי בזה ואכ"מ ועיין מש"כ כאן בהקדמת הספר בע"ה מענין זה]

וממילא שנדחה נמי עפי"ז מה שראיתי בס' י"ח סי' ל"ט שמתרץ קושית הטו"א הנ"ל בשם הגאון מה"ר אבלי מווילנא ז"ל דרנב"ה מתרץ בזה הקושיא כרת דיימא היכי משכ"ל ומשני שאכל של חבירו וכיון שאינו מתכפר חלק שב"א לחבירו גם החלק של ב"א למקום אינו מתכפר ומשו"ה ח"כ ופטור מתשלומין ע"ש ולהנ"ל גם זה נדחה דזה איסור אחר הוא ואינו בדין שמה שחטא בממון חבירו יעכב את אשר חטא כלפי שמים באיסור יום הכיפורים וכנ"ל

ובעיקר קושית המעה"ח הנ"ל נ"ל לסתור הנחתו במה שהחליט דהל"ת ודאי נתכפר משום דהוי בכלל קלות ואזדא לה עונש מלקות אף דהוא איסור כרת ולא נשאר עליו אלא החיוב כרת וכו' והדעת נוטה דכל איסור שי"ב חיוב כרת ה"ה בכלל החמורות שאין יוה"כ מכפר בלא תשובה גם איסור המלקות דאית בי' ורק בל"ת לחוד שאין בו שום עונש אחר יותר ממלקות בזה הוא שאמרו שהוא בכלל הקלות חוץ מלאו דלא תשא אבל לאו שי"ב עונש כרת גם הל"ת שבו בכלל החמורות הוא ולא מתכפר בעיצומו של יום בלא תשובה. ובזמן שביהמ"ק קיים שהשעיר המשתלח מכפר על הקלות בלא תשובה הא על החמורות גם השעיר המשתלח אינו מכפר בלא תשובה והל"ת ההיא שי"ב עונש כרת ודאי שבכלל החמורות הוא וכ"ז שלא נתכפר לו עונש הכרת לא נתכפר לו עדיין גם עונש הל"ת לענין המלקות ואזדא לה קושית המעה"ח שלא נאמרה אלא לחידודא בעלמא אלא שמ"מ יועילו לנו דברי המעה"ח הנ"ל לתרץ מאי דנקט רנבה"ק האי לישנא דיוה"כ כשבת לתשלומין דקמ"ל רבותא שלא נטעה לומר שאין הכרת פוטר מן התשלומין אלא המלקות וכמו דס"ל לר"ל דגם חייבי מלקות שוגגין נמי פטורין מן הממון ונימא דהל"ת לגבי המלקות מן הקלות הוא ויוה"כ מכפר אותו גם בלא תשובה וממילא יתחייב בתשלומין קמל"ן דעונש הכרת הוא שפוטרתו ומן החמורות הוא וממילא, פטור גם ביוה"כ לפי שעונש הכרת לא נמחל לו עדיין וכנ"ל

והי' מיושב ג"כ לפי"ז מה שבירושלמי מדייק מלשון זה דדוקא נקיט יוה"כ שאין היתר לאיסורו ואיסור אחר של כרת אינו פוטר לרנבה"ק משום שי"ל שהירושלמי אזיל לשיטתו דמבואר בירושלמי פ"ח דיומא סוף ה"ו דגם ל"ת הוא מן החמורות ורק עשה לחוד חשיב לה שם בקלות ע"ש ועיין א"א שם עומק אחרית דרוש ב' מזה א"כ אין כאן שום רבותא דהא, כל ל"ת הוא מן החמורות ואין יוה"כ מכפר בלא תשובה לכן מדייק דדוקא נקט יוה"כ פוטר. או משום דהא מרא דתלמוד ירושלמי הוא ר' יוחנן ואיהו הא ס"ל דחייבי מלקות שוגגין חייבין וא"א כלל לטעות ולאמור דהמלקות הוא שפוטרתו וי"ל עוד בזה וקצרתי מפני שהוא ע"ד הפלפול וטפי נראה לומר בפשיטות ליישב קושית הטו"א הנ"ל די"ל דרבותא קמל"ן רנב"ה במאי דנקט יוה"כ שלא נימא דביוה"כ מיהת יתחייב בתשלומין משום שעיצומו של יום מכפר גם על הכרת קמל"ן דלא ופטור מן התשלומין לרבא בשבועות י"ג וכריתות ז' משום דמודה רבי בכרת דיומי' ולאביי שם דאינו מחלק ע"כ נימא דקמל"ן רנב"ה דלא כרבי וס"ל דאין יוה"כ מכפר בלא תשובה ותשובה הא לא מהני לפוטרו מחיובא שנתחייב בדיני אדם וכמבואר בכמה דוכתי וע' נוב"י מ"ק או"ח סי' ל"ה מ"ש בטעמא דמילתא שכ"א יאמר שהוא מתחרט ולא יענשו לעולם עיי"ש וי"ל עוד בכ"ז וקצרתי]:)**