לפלגות ראובן חלק ג קנג

עיקר הקושיא שהקשו רבותינו הראשונים ז"ל מכיון שמוכח מדברי ר"ע הנ"ל דע"כ פליג על רחב"ג א"כ מאי קמל"ן ר' יוחנן שם בשלהי מכלתין דחולקין עליו חביריו על רחב"ג הא להדיא מוכח כן מד' ר"ע הנ"ל וכמו דפריך התם על ר"י ממתני' דמגילה והיינו קושיתם וכנ"ל

אמנם ד' הרמב"ן הנ"ל צריכים ביאור דאף דזה פשוט בכונתו דאף כי איסור כרת ודאי חמור מאיסור מלקות שהרי חייבין על שגגתו קרבן ואין עשה דוחה ל"ת שי"ב כרת ואיסור מלקות קיל הימנו מ"מ ס"ל דעונש הכרת קיל מעונש המלקות ומה"ט גופה לפי שאיפשר שיפטר מעונש הכרת ע"י התשובה שעונשה ביד"ש משא"כ עונש המלקות דבידי אדם הוא א"א שיפטר מזה ע"י התשובה וז"פ אכן לכאורה קשיא לי ע"ד הרמב"ן ז"ל ממקומו שם מן הסוגיא דאיירי בה דמשני ר"א זה עיקר זדונו בידי אדם וזה עיקר זדונו ביד"ש דפירש"י משום שעיקר עונשו של יוה"כ ביד"ש הוא דאע"ג דאיכא חיוב מלקות בח"כ הוא אינו עיקר החיוב דכרת חמור ממלקות וכו' ונמצא חיובו החמור ביד"ש הוא עכ"ל ופירוש זה מוכרח דפירוש השני של רש"י ז"ל כבר דחה רש"י בעצמו עיי"ש הרי מוכרח שעונש כרת חמור ממלקות והדר קשיא קושית הבעה"מ ז"ל דאין לפרש דברי ר"ע דס"ל דמשו"ה נידון במלקות ולא בכרת משום דעונש מלקות חמור מן הכרת לפי שאם עשה תשובה לא יתקיים בו העונש שב"ד של מעלה מוחלין לו א"כ נמצא שעיקר זדונו בידי אדם הוא שהרי לפי"ז עיקר חיובו הוא המלקות שחמור מכרת לפי"ד הרמב"ן ז"ל הנ"ל וצ"ע לכאורה: פלג ג

ובהתבונני בזה מצאתי להוכיח מן הסוגיא גופה דע"כ ס"ל לר' יוחנן דמלקות חמור מן הכרת דהנה מבואר במגילה ז' ע"ב דמתני' דאין בין שבת ליוה"כ אלא וכו' דמשמע הא לענין תשלומין זו"ז שוין ע"כ כרנבה"ק אתיא דס"ל יוה"כ כשבת לתשלומין **(הג"ה [עיין בטו"א מגילה שם משה"ק במ"ש רנבה"ק הי' עושה את יוה"כ כשבת וכו' כיון דכל ח"כ לדידי' פטורין מן התשלומין א"כ מ"ש יוה"כ דנקט ע"ש ובקו"א מביא מ"ש בירושלמי שם להדיא דאה"נ דלרנב"ה דוקא יוה"כ פוטר מתשלומין משום שאין היתר לאיסורו ע"ש ועדיין צריך ישוב לשיטת תלמודן דידן דס"ל אליבא דרנב"ה דבכל ח"כ פטור מן התשלומין וכמ"ש בכתובות ל' ע"א ה"מ בבא על הנדה שמשלם קנס וכו' לאפוקי מדרנב"ה ושם ל"א ב' מודה רנב"ה בגונב חלבו ש"ח ואכלו שהוא חייב שכבר נתחייב וכו' הרי דבלא"ה פטור לרנב"ה וצריך טעמא מ"ש יוה"כ דנקט

ולכאורה הי' אפשרי לומר דרנב"ה רבותא קמל"ן בזה דהנה בכתובות שם ל"ה ע"ב פריך אליבא דר"ל דס"ל חייבי מלקות שוגגין פטורין מתשלומין מאן תנא דפליג על רנב"ה וכו' דהא לעולם ליפטר מיהת מן התשלומין משום עונש המלקות אף אם אין הכרת פוטרתו דבשלמא לר' יוחנן איפשר דמיירי בשלא התרו בו יעו"ש ברש"י ומשני אי ר"מ אי ר' יצחק ע"ש והקשה בס' מעה"ח פ' נשוא כיון דע"כ מאי דפריך שם בכתובות מאן תנא דפליג על רנב"ה לא קשה על מתני' דכתובות הנ"ל דהא להדיא מוקי לה ר"ל שם כר"מ וע"כ דלא פריך רק על מתני' דשבועות ל"ג דתנא התם מדליק גדישו ש"ח ביוה"כ חייב בתשלומין וא"כ תיקשי הא י"ל דאה"נ דס"ל לרבנן דיש מלקות בח"כ ומלקות פוטר רק שאני התם ביוה"כ דמיירי בזמן שביהמ"ק הי' קיים מדמחייב קרבן שבועה ועל חיוב מלקות דל"ת הא השעיר מכפר גם בלא תשובה וכמ"ש ברמב"ם פ"א ה"ב מה' תשובה ורק נשאר עליו עדיין חיוב כרת שאין השעיר מכפר בלא תשובה ופליגי רבנן על רנבה"ק וס"ל ח"כ ישנן בכלל תשלומין ולא פריך מידי לאביי דלא ס"ל לחלק בין עבירות דיומא לשארי עבירות עיי"ש מ"ש לתרץ משום שאין היוה"כ מכפר על עבירות שב"א למקום כ"ז שלא נתכפר לו עבירות שב"א לחבירו וכאן נמי שהדליק גדישו ש"ח כיון דגם בקלב"ם חייב מיהת לצאת יד"ש והרי יש בידו עבירות שב"א לחבירו וכ"ז שאינו מרצה א"ח אין יוה"כ מכפר גם על העבירה שב"א למקום וממילא פטור מן התשלומין בב"ד ואין העדים חייבין בק"ש כ"א בכפירת ממון שניתן להוציא בב"ד ואשמועינן תנא דמתניתין דחייבין דלא כרנב"ה וכאן הא נשאר גם חיוב המלקות דהא אין יוה"כ מכפר עדיין כיון שיש בידו עבירה של ב"א לחבירו עיי"ש

והנה אף כי דברי חכמה הן ונובעים ממעין החכמה אבל לדין יש תשובה לבד מה שיש לדון במש"ש דלרנבה"ק אף דהכרת פוטרתו מתשלומין עדיין חייב לצאת ידי"ש שמבואר בס' הצל"ח פסחים כ"ט להיפוך דלרנבה"ק בקלב"ם ליכא חיוב כלל גם לצאת ידי"ש ונדברנו מזה בע"ה שלהי מ' סנהדרין ע"ש ומשם גופה יש להוכיח דע"כ לרנבה"ק אין כאן חיוב כלל גם לצאת יד"ש דהא לכאורה יש להקשות שם בשבועות ד' ל"ג דקאמר מתני' דלא כרנב"ה וכו' והא י"ל דמתני' מיירי בשוגג לשיטת רש"י פסחים כ"ט דבשוגג מודה רנבה"ק דחייב. ולכן בהדליק גדישו ש"ח בשבת הא פטור מן הממון גם בשוגג ולית כאן כפירת ממון וביוה"כ איכא כפירת ממון בשוגג. ומצאתי בישוי"ע חו"מ סי' כ"ט שהקשה כן ומתרץ עפימ"ש הרשב"א בשבועות ל"א גבי משחק בקוביא דמשו"ה חייב אף דרבנן פסלו אותו מ"מ איכא כפירת ממון לפי שבקל יוכל לתפוס ומזה פשיטא לי' להש"ס כאן דמיירי במזיד ועבדינן החומרא דבזה ל"מ תפיסה לשי')** וא"כ לכאורה יש להקשות לפי"ז