לפלגות ראובן חלק ג קנא

לפלגות ראובן בע"ה לסיומא דמ' מכות והתחלה לראש המסכת ולמ' שבועות. פלג א

תמן תנינן שלהי מכות כל ח"כ שלקו נפטרו מידי כריתתן שנאמר ונקלה אחיך לעיניך כיון שלקה ה"ה כאחיך דברי רחב"ג וכו' ובגמ' שם א"ר יוחנן חלוקין עליו חביריו על רחב"ג אמר ראב"א אב"ר תנינן אין בין שבת ליוה"כ אלא שזה זדונו ביד"א וזה זדונו בהכרת וא"א אידי ואידי בידי אדם הוא רנב"י אמר ה"מ ר"י הוא דאמר מלקות בח"כ ליכא וכו' ר"א אמר אפילו תימא רבנן זה עיקר זדונו ביד"א וזה עיקר זדונו ביד"ש וכו'

והנה מבואר ברמב"ם ספי"ז מה' סנהדרין ה"ז דפסק כרחב"ג אמנם בלח"מ שם פי"ח ה"ב הרבה להקשות על סתירת ד' הרמב"ם הנ"ל דמשמע מזה דס"ל דח"כ ל"צ אזהרה וכמ"ש במכות י"ג ע"ב ומשו"ה לוקה בח"כ דלא איצטריך הלאו לאזהרת כרת ובס' המצות שורש י"ד כתב דלא ענש הכתוב מיתה או כרת אא"כ הזהיר וכ"כ ג"כ בפי' המשנה רפ"ג דמכות עיי"ש מ"ש בישוב הדברים אולם במל"מ שם השיג עליו המגיה ודחה דבריו עוד הוסיף להקשות על הרמב"ם עפימ"ש התוס' בחולין פ' ע"א דמתניתין דר"פ או"ב דקתני הראשון חייב כרת ושניהם סופגין את הארבעים לא אתיא כרחב"ג (כן הגיה בתוי"ט וזה מוכרח דלא כמ"ש במהרש"א וכן הוכיח בנוב"י או"ח סי' קכ"ח ע"ש] וקשיא על הרמב"ם שפסק שם דח"כ שלקו נפטרו מן הכרת ופסק ג"כ דכל ח"כ לוקין וליישב כל זה יצא לחדש וז"ל דס"ל להר"מ דמ"ש ר"ע ח"כ לוקין ה"ד במי שעבר על ל"ת שחייבין עלי' כרת כדדייק לישני' וכו' אבל מי שמחלל שבת בלא עדים דנתחייב כרת אינו לוקה כיון שהלאו שבו ניתן לאזהרת מב"ד וזה מבואר בדבריו בפי' המשנה וכו' וזה דעת רש"י בר"פ אלו הן הלוקין וכו' ונראה שלמד חילוק זה ממש"ש בגמ' דח"כ לוקין משום ג"ש דלעיני מלעיניך כלומר דבפ' קדושים כתיב גבי אחותו ונכרתו לעיני וכתיב גבי מלקות ונקלה אחיך לעיניך וא"כ דיו לבהמ"ד וכו' ודוקא ח"כ בלבד כההיא דאחותו אבל שאר ח"כ שי"ב מיתת ב"ד א"ב מלקות דלא נכנסו בכלל הג"ש ולפי"ז מ"ש דח"כ שלקו נפטרו היינו במי שחילל שבת בזדון בלא עדים דנתחייב כרת ופטור ממלקות בזה אמרינן דאם לקה נפטר מן הכרת אבל האוכל חמץ בפסח וכיו"ב דחייב מלקות וכרת לא נפטר מהכרת ע"י המלקות וזו היא ששנו כל ח"כ לוקין וכו' עיי"ש [ובח"ס או"ח סי' קע"ה משיג עליו ממקומו ממ"ש במגילה ז' וא"א אידי ואידי ביד"א הוא ומאי פריך הא ביוה"כ נלקה כדין ולא נפטר מן הכרת אא"כ נלקה שלא כדין היינו על לאו של מב"ד וע"כ דלא כהמגיה הנ"ל וזו אינו השגה כ"כ דגם בח"כ איפשר שילקה שלא כדין וכמו בדלא אתרו בו דמשמע בכה"ג ס"ל להמגיה דנפטר מידי כרת משום שמן הדין א"ח מלקות ורק בעובר על ח"כ ואתרו בו כתב דלא נפטר מכרת ע"י המלקות כיון שעפ"י הדין חייב שניהם כרת ומלקות ע"ש] ולענ"ד אף כי ראש דבריו אמת במ"ש לדייק דברי הרמב"ם וליישבם במ"ש לחלק בין ח"כ לחוד לבין חייבי מב"ד שח"כ ע"י שלא התרו בו דזה ודאי שריר וקיים דבחמב"ד כיון שהלאו ניתן לאזהרת מב"ד אין לוקין עליו הנה סוף דבריו תמוהים מאוד ובמחכתה"ר אזיל בזה בתר איפכא לומר דמאי דאמרינן ח"כ שלקו נפטרו מידי כריתתן מיירי בהני שחייבין מב"ד ועברו עליהם בזדון בלא עדים שנתחייב כרת ופטור ממלקות בהו אמרינן דאם לקה נפטר מן הכרת אבל בהני ח"כ שאין עליהן אלא ח"כ כיון שחייבין כרת ומלקות לא יפטר מן הכרת ע"י המלקות דזה לא ניתן להיאמר כלל דהאיך איפשר לומר דמ"ש כל ח"כ שלקו נפטרו מידי כריתתן מיירי במי שפטור ממלקות עפ"י הדין ולא מיבעיא בהאי גונא שכתב הוא ז"ל שחילל שבת בזדון בלא עדים דבכה"ג ודאי שא"א שילקה בב"ד עפ"י עצמו וכמ"ש ברמב"ם ספי"ח מה' סנהדרין וז"ל גזה"כ הוא שאין ממיתין ב"ד ולא מלקין את האדם בהודאת פיו אלא עפ"י שנים עדים וכו' אבל הסנהדרין אין ממיתין ולא מלקין המודה בעבירה שמא נטרפה דעתו בדבר זה שמא מן העמלין מרי נפש הוא וכו' וכללו של דבר גזירת מלך היא עכ"ל הרי דא"א שילקה כלל בכה"ג בלא עדים עפ"י ב"ד אלא אף בעבר בעדים שלא בהתראה ג"כ אינו נראה כלל שיחייבו אותו הב"ד מלקות כדי לפוטרו מן הכרת כיון שפטור הוא ממלקות עפ"י הדין והאיך איפשר שילקו אותו וע"כ הא דח"כ שלקו נפטרו מידי כריתתן מיירי בהני ח"כ שהתרו בו ומ"מ עיקר קושיתו זאת לק"מ משה"ק בסתירת פסקי הרמב"ם ז"ל דאין זה סתירה כלל לענ"ד דאף דפסק דכל ח"כ לוקין מ"מ שפיר פסק דח"כ שלקו נפטרו מידי כריתתן רק דמ"מ הא ודאי הרבה מח"כ שאין לוקין כמו הני שלא התרו בהן או שא"א כלל להלקותן עפ"י אומדנא דבי דינא והני עומדים בחיוב כרת שלהן אבל הני ח"כ שלקו שפיר נפטרו מידי חיוב