לפלגות ראובן חלק ג קנ

מש"כ באו"ת סי' ל"ח במשה"ק שם על פסול ב"ג דזהו כאשר עשה מיקרי וכתב שם דאין לומר דמיירי בשהעידו דנטל מעות לפדיון בכור ועכשיו דנעשה ב"ג חייב להחזיר כל מה שלקח ועדיין לא החזיר וא"כ לא נעשה מעשה קרינן בי' דא"כ אף המה העדים מחויבים לשלם מעות שהזיקו לו שהוצרך להחזיר המעות פדיון וכל היכי דאיכא מעות ממון משלם מילקי לא לקי עיי"ש וגם דבריו תמוהים לומר דמשכחת לה לפעמים גם בעידי ב"ג וב"ח שיתקיים בי' האי דינא דכאשר זמם ולכאורה לא משמע כן מן הסוגיא גם עיקר הדבר קשה להבין דאם מוסיפים העדים לחייב עוד את הכהן שיחזיר איזה פרוטות מה שקיבל בתורת מת"כ יפטרו עי"ז מן המלקות מה שהי' מגיע להם אם לא היו מחייבים אותו להחזיר מן העבר אמנם מה מאוד יתיישב הכל לפי שיטת הר"י ז"ל שביררנו דעתו לעיל דס"ל דבאמת חייבים העדים גם מלקות גם תשלומין אם העידו על שניהם מדין כאשר זמם וא"כ בפשוטו ניחא דגם כאן גבי עידי ב"ג וב"ח שפיר י"ל דבאמת אף אם יחייבו אותו גם ממון בעדותן כגון שיצטרך להחזיר עי"ז מה שקיבל בתורת כהונה מ"מ אינן נפטרין עי"ז מחיוב המלקות מה שמגיע להם בעד עדותן שרצו לפוסלו מן הכהונה ודמי ממש לאם העידו על אחד לחייב אותו מלקות וממון שכתבנו לעיל בדעת הר"י ז"ל שחייבים שניהם כשיוזמו וא"כ גם בזה שהעידו עליו שהוא ב"ג או ב"ח כיון דאף אם אין כאן הפסד ממון בעדותן חייבין ג"כ מלקות מקרא דוהצדיקו והרשיעו דנתרבו למלקות בעד זה הדבר פשיט מאוד דאם נתחייב האי כהן גם ממון בעדותם חייבין לשלם גם את זה שרצו להפסידו לבד עונש המלקות מה שמגיע להם בעד שרצו לפוסלו מן הכהונה ומזה לא מיירי תנא דמשנתנו דבדין הממון לא צריך תנא להשמיענו דודאי אם רצו להפסיד לו להחזיר מן העבר חייבים לשלם לו מכאשר זמם ולהבא דהוי דבר שאין לו קצבה פטורים מן הממון ורק דבא ללמדנו האי דינא דפסול כהונה דזה ודאי דלעולם לוקין העדים על שרצו לפוסלו מן הכהונה כיון דבזה א"א לקיים דין כ"ז מקרא דלו ולא לזרעו לכן לוקין עליו מקרא דוהצדיקו והרשיעו ונמצא דחדא באידך מישך שייכא דכיון שסיימנו מ' סנהדרין מדין עיה"נ דדינן בסייף וממונן אבד וע"כ כיון דמה"ת בעינן עשאי"ל גם בממון כמ"ש הש"ך חו"מ סי' ל"ג ע"כ מוכח מזה דבאמת חייבין העדים גם בתשלומי הממון כשיוזמו אף שנהרגין וכדעת הר"י ז"ל דבמה שחייבים מדין כ"ז ל"א קלב"ם וחייבים בכל מה שרצו לחייבו בעדותן שפיר נקט תנא האי דינא דכיצד העדים נעשים זוממים בדין עדות ב"ג וב"ח דלא תיקשי הא גם בזה יש לקיים דין הזמה לפעמים אם באו להפסיד לו ממון שקיבל כבר וצריך להחזיר דמ"מ הא לא נפטרו עי"ז מן המלקות ושפיר קאמר תנא דמתניתין דבכה"ג לעולם לוקין וכנ"ל

שלא להוציא הנייר חנק אעתיק כאן מה שכתבתי לבני הרב הגדול מ' שמעון זאב שליט"א. הנוגע למשנ"ת לעיל כאן פלג י"א בהג"ה. בשם הצל"ח פסחים כ"ט דקלב"ם אינו פוטר לדידן במקום שהתשלומין הם לשמים. יפה כתבת שעפי"ד הצל"ח הנ"ל מתיישבים ג"כ דברי הכ"מ פ"א מה' מעילה ה"ג שכתב שם דהמועל בזדון לוקה ומשלם. ונרשם שם על הגליון משה"ק ע"ז בס' דבר שמואל הא קייל"ן דא"א לוקה ומשלם וכמ"ש הרמב"ם עצמו באוכל תרומה יעו"ש. ולהנ"ל א"ש ולק"מ דשאני כאן גבי מעילה לפי שהתשלומין לשמים לא מיפטר משום קלב"ם וכבר קדמך בזה בס' מנה"ח מ' קכ"ז עיי"ש וז"נ מאוד אכן מה שהוספת עוד ליישב ד' הרמב"ם עפ"י המתבאר בקונטרסי שם שודאי איפשר הוא שיתחייב בשני החיובים מעיקר הדין באם עבר אמימרא דרחמנא הנה זה עדיין אינו מספיק ליישב ד' הר"מ הנ"ל דהא עדיין תיקשי מנין למד הרמב"ם כן דחייב כאן שתים ומנלי' לחלק בזה בין מעילה לאוכל תרומה. ומה שעלה על רעיונך לתרץ עוד די"ל דמסתמא איירי כאן בשהגביה את ההקדש קודם שפגם ונהנה וא"כ כבר נתחייב על הוצאתו לחולין מלקות ארבעים והתשלומין מתחייב אח"כ כשנהנה ונפגם וא"כ אינן באין כאחד. הנה זה ודאי לא ניתן להיאמר דאם הי' מיירי כאן בשהגביהו והוציאו לחולין עד שיתחייב מלקות ע"ז ודאי דהו"ל להתחייב ג"כ בתשלומין על שהוציא דבר הקדש לחולין ובמה נחלק בין חיוב מלקות לחיוב התשלומין שיתחייב בזה ולא יתחייב בזה. והרכבת את הנושאים וכבר מבואר בתוס' מעילה י"ח דשני מיני מעילות יש במעילה בשמשנה מרשות הקדש לרשות הדיוט כגון מוכר או נותן דאיכא ש"ר וילפינן זה מע"ז דחייב. ויש ג"כ מעילה בנהנה מן ההקדש או פוגם בלא ש"ר וזה ילפינן מתרומה וע' שעה"מ פ"ג מה"א ה"ג נ"מ בין שתי המעילות וכאן מיירי הרמב"ם בשנהנה ואין כאן ש"ר ולא נתחייב כלל על הגבהתו. כמובן

ומה שהבאת עוד בשם ס' נתיבות עולם על ל"ב מידות דריה"ג שכתב בשם הגאון מהר"ש זצ"ל לתרץ דברי הרמב"ם עפימש"ש עוד בפ"ז ה"ח שהמועל בפחות מש"פ משלם את הקרן וכו' ואינו לוקה. וא"כ הא כבר נתחייב לשלם את הקרן במעלו בפחות מש"פ ומלקות א"ח עד דמעל בפרוטה ומשו"ה לוקה ומשלם גם זה תימה גדולה דהא א"כ לא יתחייב לשלם רק פחות מש"פ ועל המותר ליפטר משום שכבר נתחייב במלקות וקלב"ם ומחוורתא כמ"ש במנה"ח עפי"ד הצל"ח הנ"ל ובמק"א יבואר יותר בע"ה: