לפלגות ראובן חלק ג קמט

ומלקות תרווייהו נפקי מכדי רשעתו וכו' ואע"ג דסמיך לי' ארבעים יכנו לא יוסיף מ"מ אין לנו לומר דילקה ולא ימות וכו' עכ"ד התוס' הרי להדיא דלכו"ע מידריש האי קרא דכדי רשעתו גם על מיתה ומלקות ודרשינן דנידון במיתה ולא במלקות אף דסמיך לי' קרא והפילו וגו' וה"נ מתפרש האי קרא לרבנן גם במלקות וממון ולא בא הכתוב אלא להשמיענו דלא נידון אלא ברשעה אחת וכל חד וחד כדינו בכה"ת כולה קייל"ן דלוקה ואינו משלם ובע"ז וכן בחובל משלם ואינו לוקה דבפירוש רבתה התורה גבייהו מקראי תדע דע"כ דרשינן נמי האי קרא דכדי רשעתו גבי ע"ז לומר דמשלם ואינו לוקה דאי לאו הכי תיקשי הא אף דמצינו דבפירוש רבתה התורה גבי ע"ז לתשלומין מדכתיב בהו יד ביד כמ"ש בכתובות ל"ב ב' מ"מ אכתי י"ל דזולת ממין דאיתרבי מקרא דיד ביד יתחייבו ג"כ מלקות מקרא דלא תענה דאף דהוי לאו שאב"מ מ"מ הא איתרבי ללקות עליו מקרא דוהצדיקו והרשיעו כמ"ש בב"ק ע"ד ע"ב ועיי"ש ברש"י ותוס' וקצרתי וא"כ נימא דקרא דיד ביד אתא להוסיף עלייהו גם חיוב ממון ומ"מ יתחייבו ג"כ מלקות וע"כ דזה ילפינן מהאי קרא דכדי רשעתו דאין לחייבם שתי רשעיות ומכיון שמצינו שבפירוש ריבתה תורה גבי ע"ז דממונא משלם שוב ידעינן דפטורים הם מן המלקות דלא תענה מקרא דכדי רשעתו וכנ"ל והשתא דאתינן להכא שוב נוכל לומר ג"כ כמו שכתבנו לעיל ליישב דעת הר"י ז"ל דס"ל דבע"ז שבאו לחייב ממון ומלקות אה"נ שיתחייבו בתרווייהו גם הם ולא תיקשי לן מד' התוס' כתובות ל"ב א' הנ"ל [דלפימש"כ בהפלאה בכונתם הא מוכח מדבריהם דבמקום שהעידו העדים על ממון ומלקות לוקין ואין משלמין ועל דא הוא דמידרש קרא דכדי רשעתו לחייבן מלקות וכיון דלא חילקה תורה מיירי נמי בממון אחר ואפילו קנס שנתחייבו בשעה שהעידו וכנ"ל ויהי' מוכח לפי"ז מד' התוס' הנ"ל דע"כ אין לחייב תרווייהו בע"ז אף שרצו לחייבו גם שניהם וכנ"ל] דשפיר יש לפרש כונתם דגם כאן ס"ל דבאם באמת באו העדים לחייב ממון ומלקות חייבים גם הם תרווייהו כשהוזמו מקרא דכאשר זמם וזה לא נתמעט כלל מקרא דכדי רשעתו דזה מיקרי רשעה אחת שיתחייב כאשר זמם וכל מה שרצו לחייב את הנידון עפ"י עדותם יתחייבו גם הם כשהוזמו ומשו"ה הוא דמדייקי התוס' ונקטו דוקא ממון אחר שנתחייבו בשעה שהעידו כמש"ש אפילו נתחייבו קנס כגון בשעה שהעידו טבחו או מכרו שור של גניבה וכו' משום דבגונא אחריתא א"א לאשכוחי כלל גבי ע"ז דילקו ולא ישלמו דאם העידו על ממון לחוד הא ודאי משלמין ואינן לוקין ואם העידו על שני הדברים הא באמת תרתי הוא דמתחייב ורק בכה"ג הוא דמשכחת לה אם העידו על ב"ג וב"ח וכיו"ב דא"ח אלא מלקות וכמו דבאמת דרשו חז"ל מהני קראי דוהצדיקו והרשיעו לחייב מלקות בכה"ג ודאי דאם נתחייבו ג"כ ממון בשעת עדותן הזאת משחייבין עליה מלקות פטורין מלשלם ואפילו קנס כגון שבשעה שהעידו טבחו או מכרו וכו' ה"נ בכל מלקיות אבל ודאי י"ל דאין כונת התוס' כאן על עדים זוממין שהעידו לחייב ממון ומלקות לומר שלוקין ואינן משלמין כמ"ש בהפלאה ז"ל ואדרבא משמע דגם כאן ס"ל להתוס' ז"ל כדעת הר"י ז"ל דאם באו לחייב את הנידון ממון ומלקות חייבים גם הם בתרווייהו משום כאשר זמם וכמשנ"ת ודו"ק

ואם כנים אנחנו בדברינו הנ"ל מה מאוד ירוח לן ליישב לפי"ז כל מה שנתקשינו לעיל בהאי דינא דעיה"נ וכן בהא דמש"ר וקושית היה"ת בהא דעקוץ תאינה מתאינתי דלכאורה הו"ל עשאאי"ל לגבי הממון ולהנ"ל לפי מה שביארנו בדעת הר"י ז"ל לק"מ דלדידן דקייל"ן כר"ע דע"ז קנס הוא וקייל"ן נמי דבעינן ג"כ שיהי' איפשר בזוממי זוממין ע"כ מוכח דגם במיתה וממון בחד גברא חייבים תרווייהו לכשיוזמו ומתקיים כאשר זמם גם לגבי הממון שחייבים בתשלומין ואין המיתה פוטרתן כלל וכמשנ"ת ודו"ק: פלג יח

וינעם לן ג"כ לחבר עפי"ז סידור מ' מכות למ' סנהדרין הקודמת לה דהנה כבר נתקשו: רבותינו ז"ל בהאי מתני' דריש מ' מכות למה אמרינן גבי עדות דב"ג וב"ח דא"א לקיים בהו כאשר זמם ולמה לא יתחייבו ג"כ לשלם מאי דאפסדו לי' תרומה ושאר מת"כ וראיתי בס' פנ"י עה"ת פ' שופטים מש"כ ליישב קושית התוס' מאי דלא תני מעידין עליו שהוא ממזר וכתב שם דמתניתין לא איירי כלל באיסורים ופגם משפחה אלא לענין ממון שאסור להפסידו מתרומה ומכל מת"כ ואיפשר דבאיסורים ופגם משפחה ל"ש כאשר זמם וכו' וכיון שנגמר הדין שהוא פסול כבר נעשה מעשה עפ"י עדותן משא"כ בממון דכתב הרמב"ם דאפילו אם כבר נעשה מעשה חייבין בתשלומין וכיון דל"ש בזה דישלמו מה שהפסידו לו שהוא ממון שאין לו תובעין ה"א שיפסלו הם מחלוקת תרומה ומת"כ ואיפשר דס"ל להתוס' דל"ש כאשר עשה בפגם משפחה כיון דאיפשר ע"י הכרזה אך אמרינן בר"פ החולץ דלא מהני הכרזה דאיכא דשמע בהא ולא שמע בהא עכ"ד ובאמת אין הטעם מספיק מש"כ דל"ש כאן תשלומין על הפסד התרומה ומת"כ משום דהוי ממון שא"ל תובעין דהא שפיר משכחת לה שגרמו לו עפ"י עדותן שיצטרך להחזיר התרומה והמת"כ שלקח כבר ובאמת כי בחי' הריטב"א ריש מכות כתב כן לתרץ קושיא זו דא"ח לשלם הפסד התרומה והמת"כ שלקח וכו' משום דהוי מידי דלא קייץ ולא ברי היזיקא וגרמא בעלמא הוא וכו' יעו"ש אבל קשה להבין דמ"מ הא משכחת לה בגוונא דצריך להחזיר מה שקיבל מכבר וכדקייל"ן במכות י"א ב' דנמצאו ב"ג וב"ח בטלה כהונה וכבר הבאנו לעיל