לפלגות ראובן חלק ג קמח

נתחייב מלקות ומיתה בזא"ז דודאי אין המיתה פוטרתו מן המלקות שלא כמו שעלה אדעתא דגברא רבה מגאוני דורינו ז"ל עיין בס' המאיר לעולם שתפס עליו בזה וזה ודאי ברור דחייב מלקות ומיתה אמנם ז"א אלא בבאו החיובים בזא"ז אבל באם באו שני החיובים בב"א ודאי די"ל דא"ח מלקות במקום מיתה אף דהוי המלקות לזה והמיתה לזה דבממון כה"ג הו"ל לחייב בתשלומין דשאני התם שאין לנו להפסיד זכות ממונו של זה משום החיוב מיתה שנתחייב בשביל אדם אחר אבל מיתה ומלקות שאין לו להאי גברא שום הנאה ממה שילקה חבירו ותרווייהו עונשי הגוף נינהו מה דרמי רחמנא על הממרים את פי ד' א"כ מה לי אם שני החיובים באים מחמת אדם אחד או שהמיתה באה בשביל האי גברא והמלקות בשביל אידך סוף סוף חייב בשני עונשי הגוף ואין לחייבן מלקות אם נתחייבו גם מיתה באותה שעה דנכלל עונשי המלקות בעונש המיתה אבל אה"נ די"ל דבכ"מ דליכא רק חיוב מלקות וממון גבי ע"ז אף דבאים שניהם מכאשר זמם י"ל דלוקין ואינן משלמין וכמ"ש בהפלאה ז"ל

אמנם אף שכתבנו ליישב ד' ההפלאה ז"ל שלא יהי' נסתרים מסוגיא מפורשת בכ"ז אין דבריו נראים מן הסברא וכמו שכתבנו לעיל דהדעת נוטה גבי עדים זוממין דבמקום שנתחייבו ממון ומלקות מכאשר זמם אי נימא דא"ח אלא אחת מהנה ודאי דמשלמין ואינן לוקין וכנ"ל אלא שכבר ביארנו בע"ה ויישבנו דעת הר"י ז"ל בתוס' כתובות ל"ב דס"ל דבכאשר זמם לא אמרינן כלל האי דינא דקלב"ם וחייבים בכל הני חיובי שרצו לחייב את הנידון ויומתק ג"כ לפי"ז מה שנדחק הגרעק"א שם בדרו"ח ליישב לפי דבריו שכתב דה"ט דמשלמין ואינן לוקין משום הבעל דהוא משום דלא התרו בהם לכן אין לחייבם עונש הגוף היכי דאיפשר לקיים הזמה בממון והקשה שם לנפשי' מהא דמשמע שם בסנהדרין דאילו הי' הדין דממון לזה ונפשות לזה ג"כ לא מחייבי תרתי הי' עידי האב נהרגים ולא משלמין ואמאי לא נימא בהיפוך דמשלמין ולא נהרגים כיון דלא אתרו בהו בוחרים יותר בחיוב תשלומין עיי"ש שנדחק ודין גרמא לי' לפימש"ש דלרבנן דר"מ ע"כ אין לחייב את העדים שני החיובים מכאשר זמם

ולדברינו בע"ה לפי מה שיישבנו דעת ר"י ז"ל כפשוטן דס"ל כן גם לדידן דבאמת חייבים העדים בכל מה שרצו לחייב את הנידון אין אנו צריכים לכל מ"ש הגרעק"א ז"ל לומר דבע"ז כיון דלא אתרו בהו ישלמו ממין ולא יתחייבו מיתה ומלקות דודאי אין הממון פוטרתן לא מן המיתה ולא מן המלקות ומה דאמרינן התם בעידי האב שהוזמו שנהרגין ומשלמין ואינם לוקין הוא כמו שכתבנו בשם ההפלאה ז"ל דשפיר מתקיים כאשר זמם גם במלקות ע"י המיתה שנתחייבו בשביל העדים ולפי מה שביארנו די"ל דאה"נ דס"ל להני אמוראי דגם אם הי' ממון ומיתה לחד גברא ג"כ היו חייבין וכדמוכחינן לה לעיל לדידן דקייל"ן דע"ז קנסא הוא וגם בדין תשלומי הזוממין צריכין שיהי' עשאי"ל בזוממי זוממין ורק הני אמוראי נקטו האמת דשם בלא"ה לכו"ע חייבים במיתה וממון משום דהוי ממון לזה ונפשות לזה א"כ ודאי א"ש מה דאין העדים לוקין ג"כ משום דבמלקות ומיתה ל"ש כלל האי סברא דמיתה לזה ומלקות לזה וכנ"ל ואין אנו צריכין כלל למה שנדחק הגרעק"א ז"ל שם לפי"ז

ורק שמעתה עלינו לתרץ עוד מה שהקשינו לעיל דלדברי הר"י ז"ל הא לכאורה ישאר קושית ההפלאה ז"ל משה"ק בד' ל"ב ע"א דכיון דנימא דבאם העדים נתחייבו ממון ומלקות אה"נ שחייבים גם שניהם וא"כ ע"כ גם לרבנן אין לפרש לפי"ז האי קרא דכדי רשעתו דאי אתה מחייבו משום ב' רשעיות דמיירי בהני ממון שנתחייבו מכאשר זמם דבזה ודאי דחייבין וע"כ דמיירי על ממון אחר שנתחייבו בשעת העדאתן וא"כ מה חילוק יש בין רבנן לר"מ דמה ענין עדים זוממין קנסא לממון אחר שנתחייבו בשעה שהעידו וכנ"ל ולמה א"כ כתבו התוס' שם בכתובות ל"ד ע"ב דה"ט דס"ל לר"מ דאפילו בממון לוקה ומשלם משום דכיון דכדי רשעתו כתיב גבי ע"ז ואיהו הא ס"ל דע"ז קנסא דיליף ממש"ר דלוקה ומשלם א"כ א"א למידרש כלל דרשא דכדי רשעתו לממון ומלקות הא גם לרבנן א"א לאוקמי קרא בממון שנתחייבו משום כאשר זמם לפוטרן מן התשלומין לפי דברינו ואיך יתיישב לדידהו האי דרשא דכדי רשעתו דכתיב גבי ע"ז וכנ"ל: פלג יז

אמנם בשום לב נלענ"ד דעיקר קושית ההפלאה הנ"ל לק"מ דודאי שפיר כתבו התוס' ז"ל דלר"מ א"א למידרש קרא דכדי רשעתו על ממון ומלקות משום דס"ל ע"ז קנסא ואיהו הא יליף ממש"ר דבקנס לוקה ומשלם א"כ ע"כ דהאי קרא דכדי רשעתו דמשמיענו לעיל שעל רשעה אחת אתה מחייבו וא"א מחייבו משום ב' רשעיות לא קאי על ממון ומלקות ומשו"ה דריש להאי קרא על מיתה ומלקות אבל לרבנן אף דגם לדידהו ס"ל דהאי קרא לא קאי על הממון שנתחייבו משום עדותן אלא על ממון אחר מ"מ שפיר מדרש קרא דכדי רשעתו על ממון ומלקות ולא בא הכתוב אלא להשמיענו דאין לחייבם שני החיובים אלא חדא מינייהו ובכה"ת כולה אה"נ דלוקה וא"מ ואף דבע"ז מפכינן האי דינא ובפירוש ריבתה תורה דמשלם ואינו לוקה מ"מ שפיר מתקיים גם בהו האי דרשה דכדי רשעתו שא"ח אלא אחת והיינו ממון ואף דשם בהאי קרא כתיב והפילו וגו' דמשמע דלוקה מ"מ זה לא קשיא מידי וכמו דאמרינן אליבא דר"מ דדריש האי קרא במיתה ומלקות וכן נמי כתבו התוס' להלן בכתובות ל"ז ב' ד"ה וחדא דרבנן מלקות וממון ומיתה