לפלגות ראובן חלק ג קמו

רשעתו לכן האמת נקטו הני אמוראי שם בסנהדרין דבזה לכו"ע נהרגין ומשלמין דהוי ממון לזה ונפשות לזה וביותר עוד נוכל לומר במשה"ק הפנ"י ממ"ש רבא שם פלוני בא על בתו של פלוני והוזמו נהרגין ומשלמין וקאמר ה"ט משום דממון לזה ונפשות לזה דמשמע דבחד גברא פטורים דבזה י"ל בפשוטו דרבא לשיטתו אזיל דמצינו להדיא דס"ל בסנהדרין ע"ח ע"א דעידי טריפה שהוזמו נהרגין ופליג שם על הא דאמר רב אשי דפטורין לפי שאינן בזוממי זוממין ופירש"י שם טעמא דרבא דס"ל דכיון דע"ז חידוש הוא אע"ג דהוי עשאאי"ל מיקטלי וא"כ לדידי' לשיטתו הא אף אם נסבור כר"ע דע"ז קנסא מ"מ אין להוכיח מהאי דינא דמש"ר דבע"ז ל"א קלב"ם דבמש"ר שפיר אמרינן בהוזמו עידי האב אף דחייבין מיתה בשביל עידי הבעל מ"מ חייבין ג"כ בתשלומין ולא איכפת לן בהא דליתא בזוממי זוממין אף דקנס הוא דהא לדידי' גם בדין המיתה ל"צ בע"ז עשאי"ל כלל כיון דחידוש הוא וכנ"ל ואולי גם רב יוסף ס"ל כרבא בהא לכן שפיר מדייקי הני אמוראי בטעמא דמחייבי את העדים מיתה ותשלומין דהוא משום דהוי ממון לזה ונפשות לזה הא מיהת לדידן דקייל"ן כר"ע דע"ז קנס הוא וקייל"ן נמי כרב אשי שם בסנהדרין ע"ח דעידי טריפה שהוזמו אינן נהרגין לפי שאינן בזוממי זוממין וכמ"ש ברמב"ם פ"ב מה' עדות ה"ז ודאי דמוכח לפי"ז מהאי דינא גופי' דמצינו בע"ז שחייבין מיתה לזה ותשלומין לזה ע"כ דבחד גברא ג"כ חייבין דאל"ה הא ליתא בזוממי זוממין וקם דינא כדעת הר"י ז"ל דבע"ז לא אמרינן קלב"ם ומתחייבי בתרווייהו משום כאשר זמם, וכנ"ל ומיושבים היטב בע"ה קושיות הפנ"י הנ"ל [ומ"מ לא תיקשי לפי"ז על שיטת רש"י ור"ת ז"ל דס"ל להיפוך דרק בממון לזה ונפשות לזה הוא דחייב אבל לא בחד גברא אף אם שניהם באין מכח כאשר זמם וכנ"ל ולא תיקשי לדידהו הא לפי"ז לא משכחת לה בזוממי זוממין כיון שאם יוזמו מיפטרי העדים לשלם הממון דזה לק"מ וכמ"ש ר"ת ז"ל בעצמו שם בתוס' כתובות ל"א ע"א דזה מיקרי כאשר זמם כיון דמתקיים בו קצת הזמה עיי"ש וכל דברינו אינם מוכרחים אלא לשיטת הר"י ז"ל דס"ל דלא סגי לן בזה שיתקיים כאשר זמם במקצת ומתחייב בכל אשר יזמו לחייב את הנידון לדידי' ע"כ מוכח לומר דכיון דממון לזה ונפשות לזה חייבין העדי' כשהוזמו א"כ ע"כ דגם בחד גברא חייבין בתרווייהו דאל"ה לא משכחת לה בזוממי זוממין דהא איהו ס"ל דלא סגי במה שיתקיים כאשר זמם במקצת וע"כ דחייבין בכולהו וכנ"ל וז"ב]: פלג טו

ולא נשאר לן מעתה רק קושית הגרע"א ז"ל שהבאנו לעיל מהא דאמרינן התם בהוזמו עידי האב נהרגין ומשלמין ולא אמרינן נמי נהרגין ולוקין ומשלמין כיון דבעינן לחייב את העדים בכל הדברים שרצו גם הם לחייב את הנידון ומכיון שבאו לחייב את הבעל גם מלקות ילקו גם הם מכאשר זמם ולכאורה דא ודאי קושיא היא דמשה"ק עוד שם הגרעק"א ז"ל מהא דכתובה דא"צ העדים לשלם להאשה מה שרצו להפסידה כבר כתבנו דלק"מ זולת מה שהגרעק"א ז"ל בעצמו תירץ אותה בטו"ט ורק אחת אשר נשאר לן מעתה לתרץ קושית הגרעק"א ז"ל הנ"ל ממה שא"ח העדים מלקות כשהוזמו

אמנם מצאתי בע"ה לתרץ גם קושיא זו בפשיטות עפימ"ש בהפלאה ז"ל בכתובות ל"ד ע"ב מילתא בטעמא מה שהעדים אינם לוקין במש"ר כשהוזמו עידי האב עיי"ש מ"ש לענינו שם משום דכיון דהעדים נהרגין לא גרע מאילו העידו העדים על כמה אנשים שחייבין מיתה דהו"ל מיתה דידהו כ"ז לכל אחד ה"נ הו"ל מיתה דידהו כאשר זמם לגבי הבעל ובאמת אין העדים לוקין ולקמן שם באותה סוגיא הוסיף עוד להסביר הטעם משום דמיתה כיון דחמיר מן המלקות לא גרע מאילו העידו על כמה אנשים שחייבין מיתה דמיתה דידהו הו"ל כאשר זמם לכאו"א כ"ש דמיתה הו"ל כאשר זמם לגבי מלקות כיון דשניהם בגופו לא גרע מיתה ממלקות עיי"ש ונמצא לפי"ז דשפיר י"ל דאה"נ בכ"מ שבאים העדים לחייב מלקות וממון והוזמו חייבים גם הם ממון ומלקות וכמ"ש הר"י ז"ל ורק התם במש"ר שאני שכיון שנהרגין העדים בשביל שרצו לחייב ג"כ את עידי הבעל מיתה לכן מתקיים בזה כאשר זמם גם לגבי המלקות דלא גרע מיתה מן המלקות וכנ"ל וזה נכון ונמצא ד' הר"י שבתוס' כתובות הנ"ל מיושבים היטב בע"ה מכל משה"ק עליו רבותינו האחרונים ז"ל

שבתי וראיתי דיש להקשות עוד על דברי הר"י ז"ל הנ"ל דהנה בהפלאה כתובות ל"ב ע"א הקשה במש"כ התוס' שם ד"ה דאינו לוקה דקרא דכדי רשעתו מיירי בממון אחר שנתחייבו בשעה שהעידו וכמש"ש כגון בשעה שהעידו טבחו או מכרו שור של גניבה וכו' וכתב הוא ז"ל דמשמע הטעם משום דהא היכא שנתחייבו ממון מטעם שרצו לחייב בעדותם ממון הא באמת רבתה התורה ע"ז לתשלומין והכא כתיב כדי רשעתו ארבעים יכנו והקשה לפי"ז במש"כ התוס' שם ד' ל"ד ע"ב דה"ט דס"ל לר"מ בכ"מ דלוקה ומשלם משום דכיון דס"ל ע"ז קנסא ויליף ממש"ר דלוקה ומשלם א"כ א"א למידרש כלל האי דרשא דכדי רשעתו לממון ומלקות ולמש"כ התוס' כאן דאפילו לרבנן א"א לאוקמי קרא בע"ז עצמן אלא בממון אחר שהזיקו בשעה שהעידו א"כ אין חילוק בין ר"מ לרבנן דמה ענין ע"ז קנסא לממון אחר שנתחייבו בשעה שהעידו ועיי"ש מ"ש לתרץ דודאי גם לרבנן פשטא דקרא מיירי שהממון בא מחמת עדותן אלא הא דריבתה תורה ע"ז תשלומין היינו במקום מלקות דלא תענה דלא נימא דלוקין ואינן משלמין אבל אם העידו על ממון