לפלגות ראובן חלק ג קמג

בעינן עשאי"ל א"כ הא כיון דאמרינן שם גבי עידי האב דנהרגין ומשלמין משום דהוי ממון לזה ונפשות לזה א"כ ממילא ש"מ דגם במקום אחד חייבין ע"ז מיתה וממון דאל"ה הא ליתא בזוממי זוממין ובהזמה דהוי קנס הא לכו"ע בעינן עשאי"ל וע"כ דחייבין גם שניהם גם באם באו לחייב לאדם אחד מיתה וממון (הן אמת שיש לדחות ד' ההפלאה ז"ל עפי"ד הריטב"א שהבאנו לעיל מש"כ בריש מכות דכיון דקלב"ם דין תורה הוא שפיר מיקרי דע"י המיתה נתקיים כאשר זמם גם לגבי הממון ונדחה כל הוכחתו דשפיר י"ל דפטורים מן הממון ומ"מ חשיב לה עשאי"ל משום הא דקלב"ם וכן נמי יש לדחות ד' ההפלאה ז"ל הנ"ל עפימ"ש בעצמו לעיל ד' ל"ב ע"ב בתוד"ה שלא דשפיר משכחת לה דין מש"ר שהביא הבעל עדים שהעידו על זנות בלא התראה שלא רצו לחייבה מיתה אלא לאוסרה לבעלה דעכ"פ העידו שברצון זינתה ואפי"ה הבעל בכה"ג חייב מאה סלע אף דאינה נהרגת כמ"ש **(תורה בקנס אלא שלא הי' חייב אותו מתחילה עפ"י עצמו דכתיב אשר ירשיעון אלקים פרט למרשיע א"ע אבל זה לא עפ"י עצמו מתחייב וכו' הלכך ירשיעון אלקים קרינא בי' ולא קרינן בי' מרשיע א"ע כלל דמה הוסיף או גרע בהודאה שלו וכו'

ולכאורה מטין דבריו ג"כ כמ"ש בקצוה"ח דלא מיפטר מן הקנס ע"י הודאתו כלל אלא שאין לחייבו עפ"י הודאת עצמו וכנ"ל וכן הי' נראה ג"כ ליישב עפי"ז משה"ק בקצוה"ח בעצמו שם סי' א' ס"ק ו' במאי דפליגי רבותינו ז"ל בהודאה בקנס בזה"ז דלא מהני ליפטור אם מהני ההודאה להיפוך שיתחייב על ידה בלא עדים ומקשה ממ"ש בריש ב"מ דיליף העדאת עדים לחיוב שבועה ק"ו מפיו שאינו מחייבו קנס מחייבו שבועה וכו' ואי נימא דפיו נמי מחייבו קנס אלא דכשמודה בב"ד מומחין מיפטר משום מודה בקנס א"כ מאי אולמא דעדים הא פיו נמי מחייבו קנס היכא דלא מיפטר משום מודה בקנס והיכי דמיפטר משום מודה בקנס הא גם עדים שיבואו אח"כ ל"מ דהא מיפטר משום מודה בקנס וא"כ הא דפיו אינו מחייבו קנס לאו משום קילותא דפיו וכו' ולכן נראה דפיו אינו מחייב קנס כלל אפילו במקום דלא מיפטר משום מודה בקנס עכ"ל ולמ"ש כאן בקצוה"ח סי' ש"נ הנ"ל הנה גם קושיתו בהא דריש ב"מ לק"מ דהא לפי"ז לעולם אין פיו פוטרתו כלל מן הקנס אלא שא"א שיתחייב בתשלומי קנס ע"י הודאת פיו וא"כ שפיר איכא ק"ו ללמוד העדאת עדים שמחייבתו קנס בב"ד מומחין מהודאת פיו שאינה מחייבתו את הקנס בב"ד מומחין אלא שאם כן הוא כמ"ש בקצוה"ח כחן דהודאת פיו ל"ה פטור אלא שאין ביד ב"ד לחייבו בהודאתו א"כ הא לא מיסתבר מילתא כלל להסתפק ולומר שב"ד מומחין לא יוכלו לחייבו עפ"י הודאת עצמו וב"ד שאינם מומחין יכולין לחייבו עפ"י הודאתו דבשלמא אי נימא דההודאה גורמת לפטור שפיר י"ל דרק הודאה בפני ב"ד מומחין חשיבה הודאה ומהני לפטור אבל הודאה בפני ב"ד שאינם מומחין לא חשיבה לפטור אותו אבל אי נימא דאינה פטור כלל אלא שאין כח בידינו לחייבו עפ"י הודאת עצמו א"כ פשיטא שאין כח ב"ד שאינם מומחים יפה לחייבו יותר מן המומחים ודו"ק

אמנם קשיא לי על דברי הקצוה"ח הנ"ל דאיך איפשר לומר כן דאחר שיודה ויפטור בהאי בי דינא יתחייב שנית בב"ד אחר והא לפי"ז יקשה לן מהאי סוגיא דשבועות ד' ל"ג ע"א דקא מיבעי לי' שם משביע עידי קנס מהו שיתחייבו בקרבן שבועה וקאמר התם אליבא דראב"ש לא תיבעי לך דאמר יבואו עדים ויעידו כי תיבעי לך אליבא דרבנן דאמרי מודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור ופירש"י התם וזה השביען קודם שהודה בעל דין ואם העידוהו הי' מתחייב ומיהו הא מיבעיא לן אי מחייבי אי לאו משום דאיכא למימר קנס לאו ממון גמור הוא דהא אי הוי מודה מיפטר לגמרי כו' ולד' הקצוה"ח הנ"ל מי יתן ונדע מ"ט הוא לחלק בין רבנן לראב"ש הא גם לרבנן י"ל יבואו עדים ויעידו ויתחייב על פי העדים דנהי דלא יתחייב בהאי ב"ד שהודה תחילה לרבנן אף אם יבואו עדים אח"כ מ"מ הא איפשר שיתבענו עפ"י העדים בב"ד אחר ויתחייב שם ומה לי אותן ב"ד לראב"ש מב"ד אחר לרבנן הא סוף סוף איפשר שיתחייב בב"ד עפ"י העדאת העדים וע"כ מוכח מהתם דמודה בקנס פטור גמור הוא שא"א עוד לחייבי' וכן פירש"י שם בשבועות ל"ג ע"א סד"ה אלא כרבנן וכו' כיון דאי הוה מודה קודם עדים מיפטר עולמית אין זה ממון עכ"ל ועיין ג"כ ב"מ ליד ע"א מי יימר דמגנבא וכו' ואי משתכח גנב מי יימר דמשלם דילמא מודי ומיפטר ובתוס' שם ד"ה דלמא פי' דילמא ימהר להודות קודם שיבואו עדים והיינו כרב וכו' הרי ע"כ משמע דשוב א"א שיתבענו בב"ד אחר ויתחייב עפ"י עדים דא"כ בידו להביא עדים שיעידו בפני ב"ד אחר קודם שיודה ויחייבוהו על פיהם ועיין ג"כ ב"ק ע"ד ע"ב דפריך מהאי עובדא דר"ג שסימא את עין טבי עבדו על הא דקאמר ר"ה אמר רב דמודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור ופריך מהא דקאמר לו ר"י אין בדבריך כלום שכבר אין לו עדים הא יש לו עדים חייב וש"מ מודה בקנס ואח"כ באו עדים חייב ואם איתא לד' הקצוה"ח הנ"ל מאי פריך נימא דאה"נ הא יש לו עדים חייב והיינו שאיפשר שיתחייב בב"ד אחר אם יבוא עדים דע"כ מאי דקאמר ר"ה איר דמודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור הא אינו אלא בבאו העדים לפני אותו ב"ד שהודה הוא דקאמר דלא מהני תו לחייבו אחר שהודה אבל בב"ד אחר הא ס"ל להקצוה"ח ז"ל דאה"נ דאיפשר לחייבו על פיהם וא"כ מאי פריך אה"נ שפיר קאמר ר"י שכבר)**