לפלגות ראובן חלק ג קמב

בהפלאה כתובות ל"ד ע"ב כתב בהא דאמר שם רבה דבקנס דחידוש הוא ס"ל לר"מ דאע"ג דמיקטל משלם ונתקשה שם מנלי' לרבה הא מילתא ומתרץ לה דר"מ ורבנן אזלי לשיטתם בזה דממקום דיליף ר"מ דלוקה ומשלם היינו ממש"ר משם גופי' יליף ג"כ דמת ומשלם משום דהא קייל"ן דבעינן בקנס עשאי"ל א"כ ע"כ צ"ל במש"ר דכשיוזמו העדים יצטרכו לשלם להבעל הקנס אע"ג דהעדים יתחייבו מיתה לכשיוזמו משום שהעידו לחייב עידי הבעל מיתה על שרצו לחייב את האשה מיתה ש"מ דבקנס אע"ג דמיקטל משלם דהא במיתה וממון מפורש אם לא יהי' אסון וכו' ע"כ חידוש הוא בקנס דאיהו הא ס"ל ע"ז קנסא כמ"ש בריש מכות אף דהוי לגבי העדים ממון לבעל ומיתה להעדים מ"מ כיון דס"ל דע"ז קנסא ובקנס בעינן עשאי"ל א"כ הא אינו בזוממי זוממין דהא זוממי זוממין ע"כ יצטרכו לשלם להעדים אלו ממון אף דנהרגין בשבילן דהו"ל ממון ונפשות לאחד עכצ"ל דחידוש הוא בקנס אע"ג דמיקטל משלם וכ"ז לר"מ דס"ל ע"ז קנסא אבל לרבנן דס"ל ע"ז ממונא א"א למילף מן העדים דמת ומשלם דהא ע"כ חידוש הוא דהא מיעטה התורה בפירוש מקרא דאם לא יהי' אסון דאינו מת ומשלם ממון ועוד הא כיון דגם רבה ס"ל ממון לזה ומיתה לזה חייב כמ"ש התוס' לעיל ד' ל"א א"ש טפי דלרבנן ליכא להוכיח מן העדים דהא הו"ל ממון לבעל ומיתה לעדים וליכא למימר דלגבי זוממי זוממין הו"ל מיתה ותשלומין לאחד דכיון דס"ל דע"ז ממונא הוא ובממון הא ל"ב כלל עדות שאי"ל ואע"ג דאינו בזוממי זוממין אפי"ה מחייב עכ"ד ההפלאה ז"ל עיי"ש ומעתה אף אנו נאמר דלפי"ז הא אדרבה יש להוכיח מהאי סוגיא דסנהדרין הנ"ל להיפוך כדעת הר"י הנ"ל דבהזמה מתחייבין העדים שפיר מיתה וממון לפי"מ דקייל"ן כר"ע דע"ז קנסא ע' חו"מ סי' ל"ח **(הג"ה [בכאן מצאתי מקום לבאר ג"כ את אשר כתב מו"ח הגאון שליט"א בשמי בספרו אוצר חיים במס' מכות שם ד' ג' ע"א במ"ש רב ע"ז משלם לפי חלקו וקפריך מאי משלם לפי חלקו וכו' אלא באומר העדנו והוזמנו בב"ד פלוני כמאן דלא כר"ע דאי כר"ע הא אמר אף אינו משלם עפ"י עצמו וכו' והקשיתי למה לא מוקי לה בהיפוך דאה"נ דמיירי באומר העדנו והוזמנו בב"ד פלוני ומאי דקאמר משלם לפי חלקו קאי על העד השני שלא הודה והאי דקמודה אה"נ דפטור ואדרבא דוקא כר"ע דס"ל דאינו משלם עפ"י עצמו ותירץ שם בשמי דכיון דהכא אליבא דרב קיימינן ורב לשיטתו הא ס"ל בב"ק ע"ה דמודה בקנס ואח"כ באו עדים חייב היכי דלא חייב א"ע בכלום תחלה וכיון דע"כ מיירי בשבאו עדים אח"כ דאי לא"ה מנא ידעינן לחייב לאידך וא"כ בבאו עדים אח"כ גם הראשון מתחייב ולא מהני לי' הודאתו שהודה תחלה והנה מ"ש מו"ח הגנ"י לדחות את דברי אין רצוני לדקדק בזה אחר שראיתי כי בס' ד"ח סי' כ"ח השיג עליו ומקיים את דברי ורק מ"ש בס' ד"ח הנ"ל ליישב את קושיתי דא"א לאוקמי כן משום דא"כ יקשה מאי קמל"ן פשיטא דמשלם כיון דבאו עדים אח"כ והוא הא לא הודה מעיקרא ואדרבא הא דפטור העד שהודה תחלה אף שבאו עדים זה הוי חידוש דקמ"ל דהוי קנס וכר"ע וגם דמודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור אף דלא חייב א"ע בכלום אבל הא דמשלם העד השני שלא הודה מעיקרא פשיטא הוא דמשלם ומאי קמל"ן עיי"ש הנה ג"ז אינו מספיק דאכתי י"ל דהיינו דקמל"ן דרק העד השני שלא הודה הוא דמחייב ולא זה שהודה כיון שנפטר עפ"י הודאתו וכדר"ע כנ"ל אמנם אמינא מילתא להעיר כאן מה שנראה עוד בישוב קושיא זו לכאורה וכמו שנאמר דהנה עיין קצוה"ח סי' ש"נ ס"ק ב' מה שכתב לחדש דבר בדין מודה בקנס דכיון דהתורה אמרה אשר ירשיעון אלקים פרט למרשיע א"ע אין הדבר תלוי אלא באותו ב"ד שדנין אותו עכשיו ואם באו עדים והעידו עליו בב"ד ולא גמרו את הדין אותן ב"ד ובא ותובעו אותו לפני ב"ד אחר ומודה לפניהם הו"ל מודה בקנס ובי דינא קמאי שבאו העדים על הקנס שפיר מחייבין אותו דלפניהם אינו מודה בקנס כיון שכבר העידו עליו עדים לפניהם וכן להיפוך במודה בקנס לפני ב"ד תו אין מחייבין אותו אפילו באו עדים אח"כ ואם תובעו לפני ב"ד אחר ובעדים הב"ד השני שפיר מחייבין אותו כיון דלא הודה באותו ב"ד שדנין אותו ומשום דמודה בקנס לא הוי כנמחל שיעבודו אלא שאין מחייבין אותו כיון דכבר הרשיע א"ע וב"ד השני שפיר מחייבין אותו וכו' דאע"ג דהודה לפני ב"ד הראשון כל שכפר לפני ב"ד השני הב"ד השני מחייבין אותו יעו"ש ולדבריו ז"ל שפיר יתיישב גם קושיתנו דאין לומר דהא דקאמר רב ע"ז משלם לפי חלקו מיירי באם הודה האחד ונפטר וקאמר דהשני חייב לשלם את חלקו דהא לפי"ד הקצוה"ח הנ"ל הנה גם הראשון שהודה עדיין לא נפטר מחיובו ואף דבאותו ב"ד שהודה אין בידם לחייבו כעת מ"מ ביד הבע"ד להביא עדים בב"ד אחר ולתובעו שם ולחייב אותו לשלם דלא נמחל שיעבודו כלל עדיין ובזה ודאי יקשה מאי קמל"ן רב דהא על העד שלא הודה אין כאן חידוש כלל דודאי משלם ואידך שהודה אף אם לפי שעה אינו משלם את חלקו מ"מ הא חיובא רביע עלי' ולכשיתבענו בב"ד אחר עפ"י עדים יתחייב גם הוא לשלם וא"כ מאי קמל"ן וז"נ לכאורה

אכן ד' הקצוה"ח הנ"ל חדת הוא לן וצריך ביאור ולכאורה הי' נראה לסייע לדבריו ממ"ש הרמב"ן בס' הזכות מובא בקצוה"ח סי' א' ס"ק ח' וז"ל שם ואפילו במודה בב"ד מומחין אני אומר שלא פטרה)** ובקנס הא לכו"ע