לפלגות ראובן חלק ג קלט

אסון מיתה לא יענשו בממון בזה י"ל דגם באם נתחייבו המיתה והתשלומין מכאשר זמם ג"כ אין נהרגין ומשלמין וכ"מ דס"ל כן גם לבעל ההפלאה עיי"ש משה"ק ע"ד התוס' שלא כתבו כפשוטי' שהזימו עידי הבעל כדין מש"ר שמחייבין הבעל מלקות וממון ותירץ משום דא"כ חייבין העדים מיתה בעבור שרצו לחייב עידי הבעל מיתה וכו' עיי"ש הרי דפשיטא לי' דבמקום מיתה ודאי דפטורים מן התשלומין לכו"ע וביותר יצדק לומר עוד בזה במשה"ק הפנ"י ז"ל מהא דרבא דקאמר התם פלוני בא על בתו של פלוני והוזמו נהרגין ומשלמין ממון משום דהוי ממון לזה ונפשות לזה דרבא לשיטתו כמש"כ התוס' בכתובות ל"ה ע"א ד"ה רבא דאית לי' ג"ש דרשע רשע ללמוד מלקות ממיתה רק בדבר שהוא בגוף המלקות אבל לענין פטור הממון שהוא עם המלקות לא יליף **(פטרתו מן התשלומין אבל ודאי שאיפשר שיתחייב מעיקר הדין בעונש כפול מלקות ותשלומין או מלקות וקרבן ועיין בכריתות י"א ע"א אימא הוא מיעטי' קרא אבל היא תילקי ותיתי קרבן וכו' ע"ש דממעט מקרא ובלא"ה ודאי שאפשר הוא שיתחייב בשניהם מעיקר הדין ובאמת י"ל לפי"ז גם במש"כ הריטב"א כאן דל"ש קלב"ם משום דקרבן לגבוה הוא ול"ש בי' קלב"ם לפוטרו דלרווחא דמילתא כתב כן והאמת נקט דבקרבן ל"ש קלב"ם וכנ"ל אבל ודאי דבלא"ה ג"כ לק"מ משום דשפיר איפשר שהתורה תחייב אותו בשני העונשין ביחד וכנ"ל ואין חי' הריטב"א הנ"ל ת"י כעת לעיין בו ושם בשבועות ל"ז ע"א תוד"ה מילקא לקי קרבן לא מייתי הקשו משפחה חרופה וכו' ומשמע פשטות דבריהם לכאורה דאה"נ דא"א שיתחייב מלקות וקרבן על עבירה אחת ותמוה לכאורה ממה שהבאנו לעיל מהא דכריתות י"א דמשמע להיפוך ועיי"ש במהרש"א מש"כ ע"ד התוס' הנ"ל דודאי איפשר שיתחייב בתרתי ומשו"ה לא הקשו התוס' להיפוך מש"ח לפי מאי דס"ד כאן שיתחייב בתרווייהו עיי"ש ועדיין צע"ק

אבל ודאי נראה ברור דמעיקר הדין איפשר שהתורה תחייב את העובר שני עונשים מלקות ותשלומין או מלקות וקרבן וגם במיתה ודאי איפשר שיתחייב עוד ממון או קרבן ביחד עם המיתה דל"ש לדון דין קלב"ם אלא במקום שנזדמנו שני החיובים במקרה אבל מתחילת חיובו שפיר איפשר שהתורה תחייב אותו בשני עונשים וכן מיסתבר אמנם לכאורה מצינו סתירה ע"ז מד' התוס' סנהדרין ד' ס"ה ע"ב ד"ה יצאו עדים. שהקשו תימא למ"ל למעוטי עדים זוממין מקרבן הא אפילו בשוגג מיקטלי דלא בעי התראה וי"ל דמשכ"ל שהוזמו קודם גמ"ד דאינן נהרגין וכו' א"נ כגון שחזרו בהן מעצמן ואמרו מבודין אנחנו עכ"ד. ופשטות דבריהם משמע דקושיתם היא שיפטרו מן הקרבן משום דין דקלב"ם והנה זה ודאי א"א לומר כן שהרי התוס' בעצמם ס"ל בפסחים כ"ט דקלב"ם אינו פוטרתו מן הקרבן. וע"כ לפרש כונתם דעיקר קושיתם הוא משום דלא איפשר שיתחייבו שני חיובים מיתה וקרבן על עבירה אחת דלא דמי להא דשבת ופסחים דל"א קלב"ם גבי קרבן דהתם שני חיובים נפרדים הן ובאו כאחד אבל כאן על עבירה אחת שיתחייבו בתרתי זה א"א וכן ראיתי בשו"ת ב"צ החדשות סי' קנ"ג שכתב לפרש כונת התוס' כנ"ל וא"כ יהי' מזה סתירה לדברנו אמנם בשום לב לק"מ וכונת התוס' פשוטה וברורה דאין זה כונתם מה שא"א שיתחייבו בשני עונשים על עבירה אחת דזה ודאי אינו דשפיר איפשר הוא אלא שהקשו דכיון דע"ז נהרגין גם בשוגג משום שא"צ התראה א"כ הא דין השוגג והמזיד שוה גבי עדים זוממין וכיון דמזיד ודאי פטורים מן הקרבן דל"מ מזיד שיתחייב חטאת. א"כ ודאי דגם שוגגין פטורין מן הקרבן דהא א"א שיהא שוגג חמור מן המזיד. שבמזיד יתכפרו במיתה לחוד ואם יהיו שוגגין יתחייבו קרבן ומיתה וזה א"א אבל ודאי שאיפשר שהתורה תחייב שני עונשים על עבירה אחת וכנ"ל [ובהגהת מה"ר סנהדרין שם נתקשה בשני תי' התוס' דבכה"ג הא אין בזדונן מיתה. וע"כ לפרש כונתם משום שאילו נגמר הדין תחלה. ואילו לא הודו בעצמן הי' איפשר שיתחייבו מיתה וזה דוחק. וצריך להבין מה שלא תירצו ברווחא טפי שצריך למעט ע"ז מקרבן לענין כאשר זמם ולא כאשר עשה. ובאם כבר נהרג הנידון ע"י העדים שאז אינן נהרגין מגזה"כ שאז סד"א שיתחייבו בקרבן אם היו שוגגין קמל"ן דפטורין מקרבן לפי שאין בהן מעשה. דהא ע"כ אין הטעם לפטור בכאשר עשה משום שלא ניתן לכפרה דהא גם הורג נפש בידים נתכפר במיתה וכמ"ש לעיל פלג ג' אלא שפטורין מגזה"כ אולי מטעם הרמב"ן שבודאי הי' הנידון חייב מיתה ומ"מ הו"א שיתחייבו העדים קרבן על שגגתם לכן בעינן לפוטרם ועיין]

ומה מאוד תמוהים ד' המחנה לוי מש"ש עוד להשיג מה"ט על עיקר הדין מש"כ הראשונים ז"ל דבקרבן ל"ש קלב"ם והוא ז"ל שם מסיק להיפוך דאה"נ דגם לגבי קרבן מיפטר משום קלב"ם ומה שהוכיחו התוס' בפסחים מהא דשבת הזיד בכלי ושגג באוכלין וכו' כתב לדחות משום הא קי"לן מיתה לזה ותשלומין לזה חייב והתם נמי דכותה הוא דחייב מיתה בשביל הכלי וקרבן חייב בשביל האוכלין וכו' ודבריו תמוהים דמאי ענין כאן למיתה לזה ותשלומין לזה והא שני החיובים הוא כלפי שמים וטפי מבואר בתוס' כתובות ל' ע"ב ושם ל"א ע"א דגם זר שאכל תרומה וקרע שיראין ש"ח חשיב מיתה ותשלומין לאחד משום שלא מתחייב מיתה בשביל אדם אלא לשמים עיי"ש ומש"ש עוד במחנה לוי ליישב לפי שיטתו עיקר קושית הריטב"א מאי דלא אמרינן כאן בהזיד בשבוה"פ הא דקלב"ם משום דשני החיובים אינם באים עליו בב"א)**