לפלגות ראובן חלק ג קלח

דעדיין לא נתחייב בכתובה כלל כיון שנהרגת האשה הא לא ניתנה כתובה לגבות כלל כיון שהיא מתה בחיי הבעל ומשו"ה ודאי דל"ה ב' רשעיות כלל אמנם עוד העיר שם להקשות מהאי סוגיא דסנהדרין דקאמר התם דבהוזמו עידי האב נהרגין ומשלמין ממון דמיתה לזה וממון לזה דהיינו שרצו לחייב את הבעל מאה כסף ולמה לא נימא נמי דנהרגין ולוקין ומשלמין דעל שרצו לחייב את הבעל מלקות וממון יתחייבו גם הם מלקות וממון לבד המיתה שנתחייבו מחמת העדים וכנ"ל ולכאורה הי' איפשר לומר דס"ל להתוס' לחלק בין מלקות וממון לבין מיתה וממון ורק במלקות וממון הוא דכתבו התוס' שחייבין גם שניהם מכאשר זמם ולא נתמעט מכדי רשעתו דשפיר י"ל דזה מיקרי רשעה אחת מה שחייבים כל אשר יזמו לעשות להנידון אבל מיתה וממון דנתמעטו מקרא דולא יהי' אסון דאם יהי' **(ולפי שראיתי בחידושי מחנה לוי בשבועות שם שהשיג ע"ז שלא כדת לכן אמרתי להעתיק את דבריו ולהשיב עליהם כסדר בע"ה. וראשונה הקשה שם הא מ"מ פטור הוא מן החומש דהוי ממון גמור וכמ"ש בב"ק ד' ק"ד ע"ב אלמא חומש ממונא הוא ואי מיית משלמי לי' יורשין וכו' וכיון שאין חומש אין אשם וכמ"ש בכ"מ ספ"ז מה' שבועות דגם בשבועת הפיקדון אם אין חומש אין אשם עיי"ש. והנה בזה יש לדון ולהסתפק די"ל דגם חומש בא לכפרה ואם מיתה אינו פוטרתו מן הקרבן אינו פטור גם מחומש ומצאתי גם בצל"ח פסחים כ"ט שכתב ליישב משה"ק בהא דיש אוכל אכילה אחת וכו' והא כיון שחייב משום שבת אין קרן וחומש וא"כ אין אשם ותירץ שם בחד גוונא דקרן חייב מדלעסי' וחומש חייב מ"מ משום דקלב"ם לא פטר לי' מן החומש כמו שאינו פוטרתו מן הקרבן משום דגם חומש הוא כפרה עיי"ש. ואין לחלק בין חומש דמעילה דמיירי בי' הצל"ח שם דלגבוה הוא שחייב לשלם להקדש ובין האי חומש דשבועת הפקדון דלבעלים צריך שיתן ולכן דין ממון עליו לכל דבר ורק גבי מעילה דניתן להקדש לכן חשוב כמו אתא לכפרה דז"א דהא ע"כ גם תשלומי מעילה דינן כממון בעלמא תדע שהרי כל הני ממונא דאתו לכפרה חייב גם מספק וכמ"ש בתוס' כתובות ל ע"ב וכן כתב בכ"מ פ"י מה' נזיקין ה"ה גבי כופר בשני שותפין דפסק הר"מ שם דחייב כ"א כופר שלם דאף דהוא בעי' דלא איפשטא דחייב מספק משום דקייל"ן כופרא כפרה עיי"ש ומצינו להדיא בכריתות כ"ב דגם לר"ע דמחייב על ספק מעילה אשם תלוי מ"מ מודה ר"ע שאינו משלם עד שיתודע לו הרי דפטור הוא מן הספק וע"כ דדבר שעיקרו ממון אעפ"י שמעכב הכפרה מ"מ דינו כממון וממילא נמי דדין התשלומין דמעילה שוה נמי לתשלומי קרבן וחומש דשבועת הפיקדון ואם נימא דכיון דמכפר לא מיפטר משום קלב"ם בחומש דמעילה ממילא דה"ה נמי לענין חומש דשבועת הפיקדון דאף דשייך לבעלים מ"מ כיון שמעכב הכפרה לא מיפטר משום קלב"ם וכנ"ל אמנם ד' הצל"ח בזה אינם מוכרחים ופשטא דמילתא משמע דאה"נ דקלב"ם פוטרתו מן החומש כיון דדינו כממון לכ"ד דנ"מ רבא איכא בין ממון שעיקרו משום כפרה אתא כמו תשלומי תרומה בשוגג ובין ממון שהוא מעכב הכפרה. דבממון שהוא עצמו כפרה ל"מ מחילה ובממון שרק מעכב הכפרה מהני בי' מחילה וכן נ"מ בינייהו לענין ספק וכמשנ"ת ועיין בנחלת יהושע סי' ז' באורך מ"ש לחלק בינייהו וממילא נמי דממון שאין עיקרו משום כפרה כמו חומש אף דמעכב כפרה מ"מ הו"ל למיפטר משום קלב"ם. וקושית הצל"ח הנ"ל בהא דיש אוכל אכילה אחת לבד מש"ש בעצמו ליישב בא"א כבר מתורצת שפיר בקצוה"ח סי' כ"ח ס"ק א' עפי"ד המהרש"ל שמחלק בקלב"ם דחייב לצי"ש ומהני תפיסה בין עבדינן החומרא ללא עבדינן החומרא [עיי"ש מש"כ דדין הבא במחתרת חשיב כמו עבדינן החומרא אמנם עיין ברש"י סנהדרין ע"ג ע"ב סד"ה הבא דמבואר שם דבא במחתרת חשוב כמו ח"מ שוגגין עיי"ש ובמק"א כתבתי ליישב עפי"ז גם קושית הטו"א באבני שוהם חגיגה ד' י' ע"ד רש"י סנהדרין פ"ז ע"ב עיי' ולד' המהרש"ל מיושב קושיתו בפשיטות ואכמ"ל במה שאינו נוגע לעניננו] אמנם באמת ל"צ לדחוקי נפשין בישוב קושית המחנה לוי הנ"ל מהא דחומש דהא זה ודאי איפשר שהתורה תחייב את הנידון שני החיובים מעיקר הדין ואיך שייך לדון בכה"ג האי דינא דקלב"ם וכמו שמצינו גבי מש"ר שהתורה חייבתו במאה כסף ומלקות כן נמי י"ל בהזיד בשבועת הפיקדון שיתחייב גם מלקות גם חומש ואשם וממילא דל"ק נמי מה שהוסיף עוד שם במ"ל להקשות אליבא דר"ל דחייבי מלקות שוגגין פטורין מתשלומין האיך משכ"ל לדידי' חיוב חומש גבי שבועת הפיקדון כיון דאי אתרו בי' פטור א"כ גם בדלא אתרו בי' ליפטר וכן הקשה ג"כ על חיובא דכפל בטוען טענת גנב ונשבע האיך משכ"ל אליבא דר"ל כיון דגם ח"מ שוגגין מיפטר והא בדאתרו בי' ודאי שהי' פטור מן הכפל אם הי' הדין שהזיד בשבועת הפיקדון לוקה ונדחק שם בכ"ז ולק"מ דשפיר איפשר שיתחייב בכולהו הני מעיקר הדין ואם הי' הדין דהזיד בשה"פ חייב מלקות ודאי שי"ל שיתחייב גם כפל וחומש עם המלקות שכך חייבתו תורה לעולם שהרי לא במקרה והזדמן באו החיובים אלא דכך הי' דין הנשבע שה"פ במזיד שיתחייב כל הני וגם להאי צד האיבעי' דס"ד שיתחייב רק מלקות לחוד בדאתרו בי' ולא קרבן וחומש ודאי דלאו מטעם קלב"ם ס"ד לפוטרו אלא דמיבעי לי' בעיקר החיוב דרמא רחמנא על הזיד בשה"פ במאי חייבתו תורה אבל ל"ש כאן לדון בתחלה מטעם קלב"ם. ואנו לא באנו אלא לדון לעיל במאי דכללא כיילי לנו שבמקום שלעולם נמצא גם עונש הגוף עם הממון חס רחמנא על ממונא דהאי ולא)**