לפלגות ראובן חלק ג קלז

דמשכחת לה ממון ומלקות בכאשר זמם כגון שהעידו על אחד שחסם פרה ודש בה דאמרינן בב"מ צ"א דלוקה ומשלם לר"מ עיי"ש ולהנ"ל י"ל דהתוס' רצו לאשכוחי האי דינא גם אליבא דרבנן וכמשנ"ת וההפלאה משמע דמפרש דברי התוס' רק אליבא דר"מ וכמ"ש הגרעק"א. והנה שם בדרו"ח העיר להקשות בא"א קצת ובראשונה הקשה שם ממש"ש דבהוזמו עידי הבעל נהרגין וא"מ ממון היינו מה שרצו להפסיד את האשה את כתובתה הרי דא"ח תרווייהו וע"ז כתב לתרץ די"ל דמה שמפסידים האשה כתובתה אינו בכלל עונש דא"כ האיך דנים אותה ב' רשעיות אלא הטעם דכיון שזינתה ממילא פקע כתובה דאדעתא דהכי לא נתחייב הבעל וא"כ העדים ליה מחייבים אותה ב' רשעיות משא"כ במש"ר דבאו לחייב את הבעל ב' רשעיות בזה כתבו התוס' סברתם דגם הם מחויבים כך עיי"ש

ובמחכתה"ר ליה צריך לזה ובפשוטו י"ל דזה לא מיקרי ב' רשעיות **(אינו אלא בבתולה וכיון דאין אשה מתעברת מביאה ראשונה א"כ הא לעולם ל"ש חיוב המלקות משום לת"ק גבי חיוב קנס דאנוסה ומפותה ל"מ אם נפרש הא דא"א מתעברת מב"ר דליכא במציאות כלל ודאי דא"ש אלא גם אם נפרש דאין זה אלא כמו רובא ע' נובי"ק אה"ע סי' כ"ב ומ"ת סי' ל"א ובשיבת ציון סי' ע"ג מ"מ ל"ש כאן לדון דאין מוציאין ממנו את הקנס משום דא"ה בממון אחה"ר כיון דמ"מ פטור הוא מן המלקות מדין הרוב א"כ ודאי שחייב בהקנס דאין לפוטרו שוב מדין קלב"ם וז"פ. ויבואר באורך בעה"ש בספרי על ש"ס משנה בסיומא דמ' נשים וכאן קצרתי]

ולכאורה יש להקשות ע"ז מהא דזר שאכל תרומה במזיד דלאביי אליבא דרנב"ה מיפטר משום קלב"ם כמ"ש בכתובות ל' אף דלעולם נמצאו שם שני החיובים ביחד אמנם י"ל עפימש"ש דבאמת ברוב פעמים אינן באין כאחד דהא מדאגבי' קניא ומתחייב וכו' עד דאכל ולא משכחת דפטור משום קלב"ם אלא בדתחב לו חבירו בבית הבליעה וזה הוי כמו באו באקראי בעלמא ושפיר י"ל בזה קלב"ם לפוטרו מן הממון ודו"ק

ובתוספות פסחים כ"ט ע"א ד"ה ר"נ כתבו דבקרבן לא שייך לפוטרו משום קלב"ם והוכיחו כן מפ' המצניע דקאמר שם המוציא אוכלים בכלי שגג באוכלים והזיד בכלי חייב על האוכלים חטאת ועל הכלי סקילה אלמא דקלב"ם לא פטר מקרבן עיי"ש ובמהרש"א פירש בכונתם דודאי כל ח"מ וכריתות שוגגין חייבין בקרבן אף דפטורין מתשלומין דאל"כ לא תמצא שום קרבן חטאת אלא דהכא דאיירי בהזיד בחמץ ולא שב מידיעתו וקלב"ם הוא וכו' לא שב מידיעתו גם לגבי הקדש וכו' [ובהגהת קרני ראם, שם השיג עליו דגבי הקדש ל"ש שב מידיעתו ומחדש דבר בלא שום ראי' דלכאורה מ"ש הקדש מקרבן דעלמא. אמנם יצדק לפימ"ש במנה"ח מ' קכ"ז דדוקא חטאת מתמעט דאין מקבלין ממומר וממי שאינו שב מידיעתו אבל לא אשם עיי"ש. ואולי יש לה"ר לזה ממ"ש בשבת ע"ב ע"א אלא מעתה בעל וחזר ובעל והפריש קרבן ואמר המתינו לי עד שאבעול ה"נ דא"ח אלא אחת. הרי דאשם מקבלין גם ממומר אמנם י"ל דשאני אשם ש"ח כיון דבא על המזיד כשוגג לכן ל"ש בי' זבח רשעים וכמ"ש כה"ג בס' אגודת אזוב בדרוש ליוה"כ דבכפרת יוה"כ ל"ש זבח רשעים משום שמכפר גם על המזיד עיי"ש.] ובאמת בפשוטו ניחא מה דלא קשיא מכל חייבי מיתות. וכריתות שחייבין קרבן בשוגג דכך הוא דינן ולעולם חייבין בקרבן זה בשוגג ובהכי חייבי' רחמנא ועיקר קושית התוס' כאן גבי מעילה הוא משום שבמקרה נזדמן כאן קרבן מעילה בשוגג על ההקדש עם חיוב הכרת על החמץ שהזיד בחמץ ומשו"ה שנתקשו כאן דלכאורה יפטר משום קלב"ם ומשו"ה הוא שהוכיחו דגבי קרבן ל"ש למיפטר משום קלב"ם כמו בהזיד על הכלי ושגג באוכלין דגם התם הא במקרה נזדמנו שני החיובים כאחד. אמנם ראיית התוס' צ"ע דלכאורה אזדא הוכחתם מהא דהמצניע לפי גירסת הראשונים שם בשבת ד' צ"ג ע"ב וצ"ד ע"א. עיי"ש בחי' הרשב"א שכתב להדיא דאם הזיד על הכלי ע"כ דפטור על האוכלין מחטאת משום דל"ה שב מידיעתו עיי"ש שהביא כמה גירסות ולכולהו הני גירסות רבותנו הראשונים ז"ל אינו מוכח דחייב בקרבן במקום שחייב ג"כ מיתה ועיין ג"כ בתוס' שבת צ"ג ע"ב ד"ה ששגג ודו"ק ובחי' הר"ן שבת שם כתב טעמא אחרינא דאין לפטור אותן מטעם קלב"ם משום דהוו שני גופין כלי ואוכלין עיי"ש ומעתה שוב אין לנו הוכחה וראי' דבקרבן ל"ש למיפטר מטעם קלב"ם אמנם לבד מה שהדבר מבואר בפירוש בירושלמי ב"ק פ' מרובה ה"ב יעו"ש דר' יוחנן אמר הזיד בחלב ושגג בקרבן. חייב גם קרבן לבד המלקות בשהתרו בו ומשום דחיובו לשמים יעו"ש. הנה לבד זה לענ"ד שמוכח כן להדיא גם מתלמודן בחולין ד' ק"א ע"ב הזיד בשבת ושגג ביוה"כ פטור מ"ט וכו' א"ל רבא סוף סוף תרווייהו בהדי הדדי קאתו והיינו דפריך שיתחייב בכה"ג בקרבן על שגגת יוה"כ משום דגם איסור יוה"כ חייל הרי להדיא דחיוב מיתה של זדון שבת אינו פוטר אותו מחיוב קרבן של שגגת יוה"כ וזה ראי' ברורה לענ"ד. ובשבועות ד' ל"ז ע"א מיבעי לי' בהזיד בשבועת הפיקדון והתרו בו אם חייב קרבן או מלקות. או דלמא מתחייב קרבן ומלקות עיי"ש ובחי' הריטב"א שם כתב דמשו"ה הוא דאיפשר לחייב אותו בשניהם קרבן ומלקות משום דלגבי קרבן שהוא לגבוה לא דרשינן וא"א מחייבי' משום שתי רשעיות עיי"ש. והדבר ברור דבקרבן ל"ש קלב"ם:)**