לפלגות ראובן חלק ג קלו

של פלוני דמחייב תרתי קאמר נמי התם טעמא משום דהקנס לאבי' ומיתה הוא מחמת העדים ומחמת האשה והוי ממון לזה ונפשות לזה הרי דאי הוי הקנס שלה ל"ה מחייבין תרתי ומצאתי בפנ"י כתובות שם שהקשה כן וכתב דדוחק לומר דהתוס' לא כתבו כן בכתובות אלא אליבא דר"מ דוקא דמאי שנא ונשאר שם בקושיא ובדרו"ח הגרעק"א מביא ג"כ להקשות ע"ד התוס' הנ"ל מהאי סוגיא דסנהדרין ומסיק שם דע"כ התוס' לא כתבו כן אלא אליבא דר"מ כאן דיליף דלוקין ומשלמין ממוש"ר אף אם מחד קרא הי' ראוי דלוקין ומשלמין כמו מש"ר אבל לדידן באמת ס"ל לתוס' דגם בכה"ג אין לוקין ומשלמין עיי"ש ובאמת זה דוחק גדול לומר כן דדוקא לר"מ כתבו כן התוס' דמאי שנא וכמ"ש בפנ"י הנ"ל להדיא דאין לומר כן ויתיישב ג"כ משה"ק שם בהפלאה על דברי התוס' הנ"ל מה שלא כתבו התוס' **(כן גם ד' התוס' בב"ק ד' ד' ע"א ד"ה כראי במש"כ שם דאדם דפטור מן הכופר לא מיפטר משום דקלב"ם אלא פטור דידי' אתא מקרא דעליו ולא על האדם עיי"ש ולכאורה למ"ד דכופרא ממונא בעי טעמא למה באמת לא נימא כאן ה"ט דקלב"ם לפוטרו מן הכופר דבשלמא למ"ד דכופרא כפרה שפיר י"ל דבכפרה ל"ש קלב"ם כמ"ש בתוס' פסחים כ"ט וכתובות ל' ע"ב (עיין בדברינו לקמן מענין זה] אבל למ"ד דממונא הוא למה לא נימא קלב"ם ולהנ"ל י"ל דה"ט דכאן נמי כיון דלאו במקרה באו שני החיובים ביחד מיתה וכופר אין לומר בזה קלב"ם לפטור אותו מן התשלומין ע"י שידון בחמור לבד וחייב שניהם ואי לאו קרא דעליו ולא על האדם הוי חייב בכופר ולא מיפטר אלא מצד גזה"כ ודו"ק. וביראים סי' כ"ז כתב דמשו"ה איצטריך קרא דעליו לפטור אדם מן הכופר משום דמטעם קלב"ם הוי חייב בדי"ש וכמ"ש גבי אתנן דאסרה תורה אפילו בא על אמו ואיצטריך קרא למיפטרי' מדי"ש עיי"ש ולהנ"ל י"ל בפשוטו דגם בד"א צריך קרא לפוטרו וכנ"ל דכיון דלעולם באים ביחד שפיר הו"א לחייבו ב' וכנ"ל

ומיושב אצלי ג"כ עפי"ז משה"ק בקצוה"ח סי' ל"ח ס"ק א' גבי לוה בריבית למה אמרינן דחייב הלוה בתשלומי הקרן נימא דקלב"ם כיון דחייב במלקות וגם לדידן דקייל"ן חייבי מלקות שוגגין חייבין בתשלומין וכר"י עדיין תיקשי לר"ל דס"ל דפטורין האיך יפרש הברייתא דקתני גובה את הקרן עיי"ש שנשאר בקושיא ולהנ"ל ניחא דכאן ל"ש לפטור את הלוה מן התשלומין משום קלב"ם כיון דלעולם באים כאחד ב' החיובים וחס רחמנא אממונא דמלוה אף דגם הוא עשה איסור לא גרע מן הלוה דחייבין מלקות גם שניהם ומ"מ לא קנסתו התורה להמלוה להפסיד גם את ממונו מה"ט ודו"ק

אמנם גם זו"ז יש ליישב קושית הקצוה"ח הנ"ל בפשיטות דאף דנימא דגם הלוה עבר משום לא תשימון בשעת כתיבה גם בדלא יהיב עדיין את הריבית [עיין בקצוה"ח שם מש"כ בשם המל"מ ז"ל פ"ד מה' מלוה בשם הקדמונים ז"ל להסתפק בזה. וע' חי' רעק"א יו"ד רסי' ק"ס דפשיטא לי' שם שאין הלוה עובר כלל משום לאו דלא. תשימון ועל אינך לאוי הוא שיש להסתפק אם עובר הלוה משעת ההלואה או משעת נתינה דוקא עיי"ש. אמנם בתוס' הגרעק"א על משניות פ"ג דסנהדרין אות י' הוכיח להדיא מד' התוס' ב"ק ל' דס"ל ע"כ שגם הלוה עובר משום לא תשימון גם קודם שנתן את הריבית ע"ש ועיין שו"ת חות יאיר סי' ק' דפשיטא לי' שם שאין הלוה עובר עד דיהיב ובסי' ק"ד שם כתב להיפוך עיי"ש וקצרתי] מ"מ נראה ברור דאין שני החיובים באים כאחד דהא ודאי חיוב התשלומין אינו חל על הלוה עד דמקבל הכסף מן המלוה ומכיון שאמרו דמשעת כתיבה עביד לי' שומא א"כ במקום שכותבין שטרא והדר יהבי זוזי עיין כתובות ד' ק"י ע"א הא בא החיוב מלקות תחלה ובאתרא דעבדי להיפוך דיהבי זוזי והדר כתבי שטרא הלא בא החיוב ממון תחלה ועש"ך חו"מ סי' פ"ה ס"ק ז' בשם המ"מ דבהלואה לעולם מקדימין את השטר עיי"ש וא"כ הא אינן באים כאחד וכנ"ל ואף דמבואר בתוס' ב"ק ל' ע"ב ובב"ב ד' צ"ד ע"ב דגם במלוה ע"פ איכא איסורא בהלואה אע"ג דקאמר משעת כתיבה וכו' מ"מ בלא שטר נמי איכא איסורא עיי"ש ובמע"פ ודאי דעוברים על איסורי ל"ת בשעה שמקבל הלוה את הכסף מן המלוה מ"מ במלוה בשטר נראה ברור דבשעת הכתיבה עוברים על הלאו דלא תשימון ודוקא נקט שם בגמ' דמשעת כתיבה עביד לי' שומא אלא שבמע"פ אין כאן שומא אחרת רק קבלת כסף ההלואה וכנ"ל. וא"כ אינן באין כאחד וכמשנ"ת ודו"ק כי ז"ב ופשוט בע"ה

נהדר לדידן דשפיר כתב בתפ"מ הנ"ל דבכה"ג דלעולם באים ביחד אין לפטור אותו מן הממון בשביל שנדון אותו בהחומרא לחוד וחס רחמנא אממונא דהאי וחייב בתשלומין הא מיהת ודאי פשוט ג"כ דלא סגי לי' בעונש הממון לחוד מה"ט ולומר דעל ידי התשלומין יפטר מעונש החמור שלו וע"כ דחייב בתרווייהו ורק בחובל לחוד הוא דגלתה לנו התורה בפירוש דגם בדאתרו בי' ממונא משלם מילקא לא לקי כמש"ש בכתובות ל"ב עיי"ש וע"כ דגם מש"כ בתפ"מ לדון כמו כן גם במפותה דאין לפטור אותו מתשלומי הקנס ע"י חיוב המלקות דלת"ק כונתו ג"כ דחייב בתרווייהו מה"ט משום דלאו במקרה באו שני החיובים כאן וכנ"ל [ולדידי חזי לי לתרץ קושית הראב"ד הנ"ל בהא דמפותה כפשוטו עפימ"ש המקנה בקו"א סי' כ"ו לתרץ שי' הרמב"ם דב' החיובים אינן באין כאחד משום דהקנס מתחייב בשעת העראה והמלקות דלת"ק אינו אלא בגמר ביאה משום שראוי' להתעבר ומלאה הארץ זימה וכו' יעו"ש ואמינא דלדבריו הנ"ל א"צ לדחוק כלל דכיון דחיוב קנס)**