לפלגות ראובן חלק ג קלד

הוצרכתי להאריך ולהסביר הדברים אבל באמת פשוטים ונכונים הם לענ"ד

ויש לכוין גם עפי"ז להמשיך בדרך צחות מא דסמיך לן בהאי מתני' דריש מכות כיצד העדים נעשים זוממים מעידים אנו בפלוני שהוא ב"ג וב"ח וכו' דהא במנה"ח באמת נשאר בקושיא שם לפי דבריו ז"ל דזה ודאי מילתא רחיקתא דלא יהי' לאנשי העיר עכ"פ מאה אנשים נשים וטף וע"כ לומר לפי"ז דכאשר זמם לא קאי ע"ז כלל וא"צ בזה עדות שאתה יכול להזימה כמו בעדות ב"ג וב"ח וא"כ תיקשי למה נקט המשנה בב"ג הו"ל למינקט יותר רבותא דיש ד"נ דא"צ עשאי"ל עיי"ש וי"ל דמה"ט הוא דפתח התנא בדין עידי ב"ג וב"ח ולא בדין הגלות דנקט בסיפא להשמיענו דרך אגב דהאי דינא דלו ולא לזרעו אינו שייך אלא בהאי דינא דב"ג וב"ח ולא בעידי עיה"נ וכמשנ"ת דהתם ל"ש זה כלל ובודאי דבד"נ לא מצינו כלל גוונא דא"צ שיהי' עשאי"ל והיינו דקאמר תנא כיצד העדים נעשים זוממים כדמפרש בגמ' תנא התם קאי וכו' ויש עדים זוממים אחרים שאין עושין בהן דין הזמה כל עיקר אלא מלקות ארבעים כיצד מעידין אנו באיש פלוני שהוא ב"ג וב"ח וכו' ושלא תטעה לומר דגם בעיה"נ הו"ל נמי עשאאי"ל מה"ט דלו ולא לזרעו קמ"ל תנא דהאי דינא שנתמעט מהא דלו ולא לזרעו דע"כ לומר דקרא דכ"ז לא קאי עלייהו לא משכחת לה אלא בחייבי מלקות אבל לא בד"נ וז"ש כיצד העדים וכו' אבל לא בעיה"נ דהתם ודאי מתקיים בהו כאשר זמם גם לגבי הטו"נ שרצו להרוג גם אותם בעדותם וכמו שביארנו ודו"ק: פלג י

עתה נשוב נדבר מדין הממון כמו שייעדנו לעיל והנה משה"ק בב"צ הנ"ל דאיך משכחת, חיוב הממון לגבי, העדים אם יוזמו כיון שהם לא באו לחייבם. אלא סקילה כדין יחידים וממונן פלט כנ"ל כבר כתבנו דליתא לדבריו דשפיר משכחת לה בשני עדים שהעידו על כל העיר או רובה דודאי באו לחייב אותן מיתת סייף ואיבוד ממונם וכן י"ל נמי בכמה כיתי עדים ולגבי עדים האחרונים שבאו להעיד להשלים לרוב ודאי הוי עשאי"ל דהא מעיקרא לא באו אלא לשנות את דינם בסייף ואיבוד ממון כמרובין וז"פ אמנם אי קשיא, הא קשיא דלגבי חיוב הממון לעולם הוי עשאאי"ל כיון דאם יוזמו העדים יהי' פטורים מלשלם להם הממון שרצו להפסידם דהא יתחייבו מיתה ופטורים מן הממון משום קלב"ם ונמצא א"כ דלעולם הוי לגבי דין הממון עשאאי"ל ובמנה"ח שם מ' תס"ד הרגיש בזה וכתב לתרץ דכיון דזה תלוי בזה א"כ ממילא נאסר ממונם וא"צ עדות שאי"ל עיין בסנהדרין ט' ע"ב גבי הביא הבעל וכו והביא האב עדים והוזמו נהרגין וא"מ ממון וכו' עיי"ש וה"נ דכוותי' עכ"ל. ומשמע כוונתו דכמו דהתם גבי מש"ר אמרינן דעדי הבעל נאמנים להפסיד לה גם את כתובתה אף שאם הוזמו אח"כ עידי האב א"מ ממון משום דקלב"ם ומ"מ נאמנין לגבי הממון ול"א דהוי עשאאי"ל להפוסקים דמצריכין עשאי"ל מה"ת גם בממון] וע"כ דה"ט משום דזה תלוי בזה א"צ כאן כלל שיהי' יכול להזימה אמנם אתא לפרוקי קושיא הראשונה והגדיל אותה במה שהרבה להקשות כה"ג גם במש"ר דבאמת גם שם צריך להבין למה נאמנים העדים ול"א דהוי עשאאי"ל עי"ז שיפטרו העדים אח"כ מטעמא דקלב"מ ודבריו אינם שייכים אלא לתרץ אם היינו מקשים על עידי עיה"נ שיוכלו לפטור א"ע בטענה שלא באו רק לחייבם ממון ולא מיתה דבזה הי' שייך לומר דאין זה טענה לפטור כיון שא"א להיות זה בלא זה וכמש"כ התוס' כה"ג גבי מש"ר שם בסנהדרין ט' ע"ב אבל מה זה יועיל לן לתרץ קושיא זו דהוי מ"מ עשאאי"ל כיון שהעדים לא יתחייבו לשלם אם יוזמו מדין קלב"ם האומנם מצאתי בדברי הריטב"א ריש מ' מכות שכתב בחדא תירוצא לתרץ משה"ק גבי עידי ב"ג וב"ח דהא מפסדי להו נמי תרומה ומת"כ ולמה לא משלמי להו מדין הזמה עיי"ש מ"ש די"ל דכיון דלא מקיימינן בהו הזמה במאי דהוי עיקר סהדותייהו והוא פסולא דב"ג וב"ח לא מקיימינן נמי בהא דאין הזמה לחצאין וכו' ואע"ג דאמרינן לקמן מעידין אנו באשת פלוני שזינתה והוזמו נהרגין וא"מ כתובה שהיו מפסידין לה התם כיון דקלב"ם דין תורה הוא שבכ"מ שיש מיתה וממון שהמיתה עומדת במקום שניהם וכולה הזמה היא עכ"ל. ומשמע מדבריו ז"ל דכיון דאמרינן קלב"ם הוי המיתה במקום שניהם וכמו נתקיים נמי דין ההזמה גם לגבי הממון וי"ל דה"ט מה דחשיב לה ג"כ לעדות שאי"ל במש"ר גם לגבי הכתובה וכן יתיישב נמי לפי"ז משה"ק גבי עיה"נ וכמובן ועיין ג"כ בים התלמוד ב"ק ד' עיין במש"ש בהא דעקוץ תאינה מתאינתי וכו' כמאן כר"ע דאמר קלוטה כמי שהונחה דמי והקשה הא הוי עשאאי"ל דלגבי העדים אם יוזמו הא באים שני החיובים כאחד ופטורים מן הממון ולהנ"ל ניחא דדין קלב"ם חשוב כמו תשלומין וכמו נתקיים בהו דין הזמה גם בחיוב הממון וכנ"ל

אמנם נראה עוד להרחיב דברים בביאור הלכה זו ועפי"ז ירווח לן לחבר ג"כ שני המסכתות האלה באופן נעלה בע"ה

דהנה לכאורה מצינו לרבותינו בעלי התוס' ז"ל בכתובות ל"ב ע"ב ד"ה שלא וכו' שכתבו וז"ל ומיהו שמא י"ל לפ"ה משום דממון ומלקות אתו מתרי קראי א"ל לבטל פסוק אחד לגמרי ולקיים האחר אבל אם היו באים שניהם מועשיתם לו כאשר זמם כגון שהעידו על אחד שהוציא ש"ר על אשתו דבאין לחייבו ממון ומלקות