לפלגות ראובן חלק ג קכז

הכה תכה וגו' ולא ידבק בידך וגו' למען ישוב ד' מחרון אפו ונתן לך רחמים ומפרש קרא כפשוטו שמפני כן ירחם ד' על עמו משא"כ בטרם ידונו הרשעים אשר כיון שניתן רשות למשחית אינו מבחין בין צדיקים לרשעים כמ"ש בב"ק ד' ס' ע"א עיי"ש ותנא דברייתא לאוסופי הוא דקאתא לומר דלבד מה שכאשר אבדו הרשעים נסתלק חרון אף מן העולם אלא שגם באבידתם באה טובה לעולם ויליף לה ממ"ש באבוד רשעים רנה והיינו דכתיב בקרא ונתן לך רחמים וגו' דעל סילוק חרון אף בלבד די לן במ"ש למען ישוב ד' מחרון אפו אלא דבא לדרוש גם סיפא דהאי קרא דטובה באה לעולם עי"ז וז"ש ונתן לך רחמים וגו' והיינו טעמא דדריש הכא משום דס"ל ל לתנא דמתני' דעיה"נ במרובין שנדחו א"צ התראה כמשנ"ת ותיקשי לי' מאי דריש מהאי קרא דונתן לך רחמים לכן מסיק פירושא דהאי קרא כפשוטו וממילא שמענו דע"כ ס"ל להאי תנא דמתני' דגם טו"נ נהרגין ולא ממעטי להו מהאי קרא דונתן לך רחמים כמ"ש ר"ע בתוספתא דאל"ה למה לא דריש תנא להאי קרא דקאי לפטור את הקטנים ומדאסיק תנא פירושא דהאי קרא כפשוטו דאתא לנחומי לרחם עי"ז על עמו ישראל ע"כ דס"ל להאי תנא דגם טו"נ נהרגין דכיון דהתראה א"צ ולית לן קרא לפוטרן ממילא איתרבו גם הם בריבויא דהאי קרא דכתיב החרם אותה ואת כל אשר בה וכמ"ש בכ"מ שם ברמב"ם וקם דינא דגם טו"נ נהרגין כמ"ש הרמב"ם וגם התראה א"צ וה"ט דפסק כן הרמב"ם משום דלפי"ז מוכח דתנא דסתם מתני' ס"ל כן וכמשנ"ת ודו"ק כי הדברים נכונים בע"ה: פלג ו

ונוכל ג"כ עפי"ז לנעוץ סוף המסכת לראשיתה בדרך פשוט בע"ה לפי"מ שביארנו דע"כ ס"ל להאי תנא דמתניתין שלהי סנהדרין דעיה"נ א"צ התראה ולכאורה יש להקשות דלפי"ז תיקשי לן בעיקר דין עיר הנדחת איך משכחת לה והא הוי עשאאי"ל דהא העדים יכולים לומר לפוסלן לעדות באנו וכמשה"ק כה"ג התוס' לעיל בסנהדרין ד' מ"א ע"א ד"ה א"נ לענין עידי נערה המאורסה ותירוצם ליש כאן כמובן דבשלמא בכל חייבי מיתות לא תיקשי כנ"ל דכיון שמעידים שהתרו בו בעונש מיתה ע"כ דלהורגו באו אבל כאן בעיה"נ כיון דקיימינן השתא שא"צ התראה א"כ תיקשי כנ"ל דהא העדים יכולים לפטור א"ע ע"י שיאמרו שבאו לפוסלן לעדות והוי עשאאי"ל

ולתרץ קושיא זו עלינו להעתיק מ"ש באו"ת לתרץ קושיתו שהקשה בסי' ל"ח לשיטת התוס' הנ"ל דא"כ לר"י בר"י דס"ל חבר א"צ התראה תיקשי נויי בכל חייבי מלקות נימא דהוי עשאאי"ל מה"ט דהעדים יאמרו שבאו רק לפוסלו לעדו' וכתב שם דבשלמא בחייבי מיתות ליק איך יתחייב דילמא לפסול עדות באו כיון דא"צ התראה לר"י בר"י די"ל דאי לפסול באו למה העידו דעבר איסור מיתת ב"ד הול"ל דעבר על איסור מלקות ומ"ל לשקר כולי האי א"ו דלהורגו נתכוונו אבל במלקות תיקשי כנ"ל היכי משכ"ל והא הוי עשאאי"ל ומתרץ שם וז"ל דודאי צ"ל הא דפריך אלא אשת חבר לריב"י היכי מיקטלה ולא אמרינן באמת דלא מיקטלה ומי הכריח לגמ' לומר אוקימתא טובא וצ"ל דקושית הגמ' הוא לרב פפא דמוקי לעיל ד' ח' ע"ב מתני' דריש מכלתין מש"כ ר"מ אומר בג' וחכ"א בכ"ג דבאשה חבירה עסקינן ובהא פליגי דרבנן ס"ל כריב"י ולכך בכ"ג דאיפשר לבוא לד"נ ע"ש ולכך פריך היכי משכחת לה הא יאמרו העדים לאוסרה ע"ב באנו ולית כאן חיוב מיתה דהוי עשאאי"ל וא"כ הול"ל דמש"ר בג' ועיי"ש ד' ח' ע"ב בתוס' ד"ה באשה חבירה שמבואר כן ותמה שם על המהרש"א שהקשה שם בד' מ"א דהל"ל בעדים מעידים אחר מות בעלה וז"א דהא על הך משנה דמש"ר קאי וע"כ מיירי שהבעל חי דזה מקרי מש"ר אבל במת בעלה ואנו דנין רק אם היא חייבת מיתה אין זה מיקרי מש"ר רק ד"נ בעלמא ולפי"ז י"ל דבכל ח"מ דעלמא לא תיקשי לריב"י דלמא לפוסלו לעדות באו משום די"ל דס"ל לריב"י כר"מ דקאמר שם בסנהדרין ד' כ"ז ע"א דהוזם לד"מ ג"כ פסול לד"נ וא"כ אי לפוסלו. לעדות באו הול"ל דעבר על איסור לאו ומיפסל ממילא גם לד"נ ורק בהא דאשה חבירה שפיר הקשו התוס' כיון דקאי על מתני' דריש מכלתין ומוקמינן דחכמים ס"ל כריב"י לדידהו תיקשי דילמא לפוסלו לעדות באו דא"ל דגם לדידהו ס"ל כר"מ בהאי מילתא דהוזם לדבר קל פסול גם לד"ח דא"כ למה דחיק ר"פ למצוא סתם מתני' כר"מ והא מהאי מתני' דריש מכלתין מוכח מדשנאה בלשון חכמים דע"כ כיון דס"ל כריב"י דחבר א"צ התראה ס"ל נמי כר"מ בהא דהוזם לד"מ פסול לד"נ דמה"ט נאמנים העדים וא"ל דלפוסלו לעדות באו דא"כ הול"ל שעבר על איסור לאו ומשו"ה הוא דקשיא להו להתוס' דוקא כאן ותירצו דהול"ל שהוא זינה עם נ"מ וא"כ אף דס"ל לחכמים כריב"י דחבר א"צ התראה מ"מ בהא מילת' דהוזם לד"מ וכו' איפשר דלא ס"ל כותי' עכ"ד האו"ת והעתקתי כל דבריו כי צריכים הם לעניננו

אמנם עם כל יקרת דברי האו"ת הנ"ל א"א לקיים הדברים כמ"ש הוא ז"ל דהא אכתי תיקשי כנ"ל והתוס' לא תירצו כלום לפי"ז דהא אף לפי תירוצא שתירצו דבמתניתין דמש"ר י"ל דאם לפוסלו לעדות באו הול"ל פלוני בא על נ"מ עדיין מ"מ מוכח מסתמא דמתני' דחכמים ס"ל כר"מ בהאי דינא דהוזם לד"מ פסול גם לד"נ דע"כ לאו במש"ר בלחוד הוא דס"ל כריב"י דחבר א"צ התראה וע"כ דגם בכה"ת כולה ס"ל כריב"י דחבר א"צ התראה דמ"ש וא"כ לוא יהא דממש"ר אין להוכיח דס"ל ג"כ כר"מ דהוזם לד"מ פסול לד"נ דגם זו"ז א"א שיאמרו העדים לפוסלו לעדות באנו דא"כ הל"ל