לפלגות ראובן חלק ג קכה

שנדחו מרובה שנדחו גם בדין ההתראה אמנם קשה הדבר לומר דהא האי קרא דיצאו אנשים בני בליעל לאמור כתיב גבי מרובין שנידחו ונידונין בעיה"נ ואיך נימא דאתא לדין מיעוטן שנדחו להצריכן התראה וטפי מסתבר לומר כמ"ש בלח"מ שם ה"ה דמה שאמרו בגמ' לאמור שצריכין התראה לכאו"א היינו למדיחים וכדמשמע שם מדברי רש"י ז"ל עכ"ל וכ"כ ג"כ הגאון מלבי"ם ז"ל שם אות ע"ד לפי דרכו דהאי קרא דלאמור נלכה ונעבדה מבואר שבא על המדיחים שהם חייבין סקילה אעפ"י שלא עבדו ע"מ שאמרו נלכה ונעבדה כמ"ש ברמב"ם שם רפ"ד וצריך דוקא שיאמרו בלשון רבים נלכה ונעבדה עיי"ש עכ"פ ודאי הוא דלית לן קרא להצריך התראה במרובין שנדחו וקם דינא דמרובין א"צ התראה כלל וכמ"ש הגר"א ז"ל ודו"ק

ומעתה מה ינעם לן לפי"ז להצדיק דברי התוס' ז"ל סנהדרין ד' מ"א שהבאנו לעיל מה שלא הביאו האי דינא דעיה"נ צריכה התראה ממתני' הנ"ל ומהאי קרא דלאמור דע"כ לפי"ז הא דמשנתנו לא נאמר אלא גבי יחידים דצריכין התראה וכדמדייק ותני לה גבי הידיחוה נשים וכו' או רק נדחו מיעוטן אבל בנדחו רוב העיר ע"י אנשים שדינן כעיה"נ עדיין לא שמענו ממתני' אמנם בתוס' שם משמע ע"כ דס"ל דגם במרובין שנדחו צריכין התראה וכשיטת הראב"ד שם בפ"ד מה' ע"ז ה"ו שכתב עמ"ש הרמב"ם אח"כ שולחין להם ב' ת"ח להזהיר אותן ולהחזירן אם חזרו ועשו תשובה מוטב א"א טוב הדבר שתועיל להם התשובה אבל לא מצאתי תשובה מועלת אחר התראה ומעשה עכ"ל ופשיטא לי דגם התוס' ס"ל כאן דגם מרובין שדינם כעיה"נ מ"מ צריכין התראה ומשו"ה הוא שהביאו להוכיח מהא דלעיל ד' מ' ע"ב דמבואר שם דעיה"נ צריכה התראה גם בנדחו רובן שהרי כן מבואר שם במ"ש עיה"נ להנך תרתי לא דמיא שכן ממונן פלט הרי דמיירי במרובין שנדחו שממונן אבד ושוב אמר שם עדים זוממין להנך תרתי ל"ד שכן צריכים התראה הרי מפורש דגם במרובין צריכים התראה ומשו"ה הוא דקשיא להו לרבותינו בעלי התוס' ז"ל דמנלן זה דהאי קרא דלאמור הא על המדיחים הוא דקאי וכמשנ"ת ומנלן דמרובין צריך התראה דבשלמא מיעוטן שנדחו דדינן כיחידים הוי בכלל נסקלין ול"צ קרא אבל מרובין שנדחו דדינן כעיה"נ מנלן דצריך התראה דהא מהני לא אתיא שכן ממונן פלט וכנ"ל וא"ש מאוד דברי התוס' הנ"ל ודו"ק כי דברים אמיתים הם בע"ה: פלג ה

ומעתה נבוא ליישב ג"כ עיקר קושית התוס' במאי דמצינו ג"כ דפליגי תנאי בהאי מילתא אי אנשי עיה"נ צריכין התראה במרובין שנדחו והאי תנא דס"ל דצריכין התראה יליף לה ממקרא מפורש וכמו שנאמר בע"ה ונקדים ג"כ לזה מה שמצינו עוד חומרא יתירה גבי עיה"נ מה שאינו בכה"ת כולה דהנה ז"ל הרמב"ם שם בפ"ד מה' ע"ז ה"ו הנ"ל והאיך דנין עיה"נ וכו' נמצאו רובה מעלין אותן לב"ד הגדול והורגין כל אלו שעבדו בסייף ומכין את כל נפש אדם אשר בה לפי חרב טף ונשים אם הודחה כולה ואם נמצאו העובדים רובה מכים את כל הטף ונשים של עובדים לפי חרב וכו' עכ"ל ובכ"מ שם נתקשה מנלי' להרמב"ם שמכין גם טף ונשים ועיי"ש ג"כ במגדל עוז מ"ש דבכריתות אית בזה פלוגתא דר"א ור"ע ופסק הרמב"ם כר"א דנהרגין משום דסתם ספרי ר"ש וקאי כוותי' עיי"ש ובמפרשים תמהו ע"ד המ"ע הנ"ל דבש"ס שלנו לא נמצא כלל המחלוקת הנ"ל והיטב אשר דיבר בזה מו"ח הגאון בספרו ש"ח כי נמצא פלוגתא זו בתוספתא כאן פי"ד דסנהדרין וכבר קדמו ג"כ בזה בס' פר"ח המחובר לחלק אה"ע בחי' על הרמב"ם שם פ"ד מה' ע"ז וכן העיר בזה ג"כ בתפארת ישראל על משניות שם במקומו סו"פ חלק עיי"ש והנה זה לשון התוספתא קטני בני אנשי עיר הנדחת שהודחו עמה אין נהרגין ר"א אומר נהרגין א"ל ר"ע מה אני מקיים ונתן לך רחמים ורחמך והרבך אם לרחם על הגדולים הרי כבר נאמר הכה תכה אם לרחם על בהמתן הרי כבר נאמר ואת בהמתה לפי חרב מה אני מקיים ונתן לך רחמים אלו קטנים שבתוכה ר"א אומר אף גדולים אין נהרגין אלא עפ"י עדים והתראה מה אני מקיים ונתן לך רחמים וגו' שמא יאמרו ב"ד הרי אנו עושין עיה"נ ולמחר יהי' אחיהן וקרוביהן קושרים שנאה בלבם עלינו אלא כך אמר המקום הרי אני ממלא אותן רחמים ומטיל אני אהבתי בלבם כלומר שאין בלבנו עליכם דין אמת דנתם עכ"ל התוספתא ובמנחת ביכורים שם על התוספתא מביא בשם הת"ב שמפרש מ"ש רבי אליעזר אף גדולים אין נהרגין אלא עפ"י עדים והתראה דהיינו דר"א דריש מהאי קרא דונתן לך רחמים דבעינן דוקא התראה גם בגדולים וגרס אח"כ דבר אחר מה אני מקיים ונתן לך רחמים וגו' ולפי פירושו ע"כ דה"ט דר"א דפליג על ר"ע וס"ל דקטנים נהרגין משום דלא דריש לקרא דונתן לך רחמים לרחם על הקטנים כדדריש ר"ע רק דריש להאי קרא דצריך עדים והתראה והיינו רחמים דכתיב בקרא שאין להורגן בלא התראה וגרס ד"א מה אני מקיים ונתן לך רחמים וכו' וגירסא זו נראה נכונה דמש"כ במנחת ביכורים שם לפרש דר"א קאמר דא"צ האי קרא לרחם על הקטנים כיון דגם גדולים אינן נהרגין בלא התראה א"כ איך יהרגו הקטנים דהא לאו בני התראה נינהו ומשום הכי דריש לי' לקרא דונתן לך רחמים על הא דקרוביהם אין להם שנאה על הב"ד עיי"ש אין דבריו נראים לכאורה דהא אדרבא ר"א פליג שם על ר"ע וס"ל דקטנים נהרגין ואיך קאמר השתא דאינן נהרגין משום דצריך התראה וע"כ דלדבריו