לפלגות ראובן חלק ג קכג

ולא כאשר עשה לא נאמר אלא גבי חיוב מיתה לחוד ובשארי עדות מתחייבים העדים גם לאחר שכבר נעשה מעשה אתני לן תחלה גם האי פרקין דכל ישראל שמבואר שם האי דינא דעיה"נ [ואשר לפי"ד תנא דמתניתין לא דריש כלל מהאי קרא דונתן לך רחמים לדינא דהתראה ולפטור את הקטנים ולא בא הכתוב אלא להשמיענו דכ"ז שהרשעים בעולם חרון אף על כל העולם וכדבעינן למימר לקמן בע"ה] וכפי שביארנו לעיל דאינו מבחין בין צדיקים לרשעים וגם מכריעין את כל העולם לכף חובה ונמצא דשפיר י"ל לפי"ז דרק בחייבי מיתה לחוד גזרה תורה האי דינא דכאשר זמם ולא כאשר עשה ושפיר קאמרינן כיצד העדים נעשים זוממין וכו' סופגין את הארבעים אף דזהו ע"כ כאשר עשה מיקרי דהא כבר נגמר הדין ונפסל מכהונה עפ"י העדים ומ"מ חייבין דרק במיתה לחוד הוא דקאמרינן הא דכאשר זמם ולא כאשר עשה וכנ"ל ודו"ק כי הדברים נכונים עפ"י דרך אגדה בע"ה

ומעתה נעתיק עצמנו לדון בדברי הלכה ולחבר הענינים בקשר של קיימא בדברים נכונים ואמיתים ונבאר דמאי דאסיק כאן תנא דמשנתנו האי מילתא שכ"ז שהרשעים בעולם וכו' דטעמא קיהב בזה תנא לדבריו המבוארים לעיל במתניתין ונוגע נמי לדינא ונרחיב הדברים מעט עפ"י איזה הקדמות וכמו שנאמר בע"ה: פלג ד

הנה בתוס' סנהדרין מ"א ע"א ד"ה ואי כתיב הקשו וז"ל תימא דהתראה בעיר הנדחת מנ"ל דמהני לא אתיא שכן ממונן פלט ולעיל ד' מ' ע"ב משמע דבעינן התראה ונשארו בתימה ונלענ"ד ליישב קושיתם רק נקדים תחלה ליישב דבריהם משה"ק המפרשים על התוס' שהביאו להוכיח דעיה"נ צריכה התראה מהא דלעיל ד' מ' ומשו"ה הוא דקשיא להו מנלי' ולמה לא הביאו מאי דמפורש לקמן במתני' ד' קי"א ע"ב גבי עיר הנדחת וצריכין התראה לכל אחד ואחד ושם בגמ' יליף מקרא דכתיב גבי עיה"נ יצאו אנשים בני בליעל מקרבך וידיחו את יושבי עירם לאמור ודריש מהאי לאמור שצריכין עדים והתראה לכל אחד ואחד עיי"ש וזה באמת פלא גדול על התוס' לכאורה ובהגהת מהר"ב רנשבורג מביא שבזית רענן פ' שלח ובס' תא"י השיגו בזה ע"ד התוס' ז"ל ואין הספרים הנ"ל ת"י לעיין בהם ובהגהת מהרצ"ח נדחק שם לחלק בין התראה מצד הסברא כדי להבחין בין שוגג למזיד ובין התראה גמורה מצד גזירת הכתוב ומהא דלאמור לא ידעינן רק דצריך התראה כדי להבחין וכו' עיי"ש שנדחק ולדידי חזי לי בע"ה להצדיק ד' התוס' הנ"ל בטוב טעם שחיו לומר שאישתמיט להו לבעלי התוס' ז"ל מתניתין וסוגיא מפורשת דלקמן ורק הסכת ושמע ונקדים מ"ש ברמב"ם פ"ד מה' ע"ז ה"ה דאם לא נתקיימו בה ובמדיחיה כל התנאים האלו מתרין ומעידין בכל אחד ואחד מהן שעבד ע"ז וסוקלין אותם כיחידים שעבדו וממונם ליורשיהם משמע מדבריו דרק ביחידים צריכין התראה לכאו"א אבל אם רובן נדחו א"צ התראה לכאו"א וכ"כ שם מפורש בלח"מ ה"ה וגם בכ"מ ה"י שם כתב שמ"ש הרמב"ם ששולחין להם שני ת"ח להזהירם וכו' אינה התראה גמורה מאחר שאינה לכל א' בפרט עיי"ש

ולכאורה גם דברי הר"מ הנ"ל המה נגד מאי דמפורש במשנתינו הנ"ל וצריכים התראה לכאו"א אמנם מצאתי מרגניתא טבא בשם הגר"א ז"ל ונדפס בסוף שנות אלי' על משניות זרעים בליקוטים שם שכתב ליישב שי' הרמב"ם הנ"ל והוכיח שיטתו מן המשנה עיי"ש מה שהרבה להקשות במתניתין א' מ"ש זה חומר ביחידים כו' והא כיון דאיכא נמי חומר במרובים שממונן אבד א"כ מאי קאמר זה חומר ביחידים הא בחד צד מרובים חמירא ועוד מאי לשון שהיחידים בסקילה לפיכך ממונן פלט מאי לפיכך דמשמע שנותן טעם בכדי שיהיו שניהם שוין וז"א סברא כלל ועוד לשון זה חומר אינו מדוקדק ועוד קשה מאי דבמתניתין תנא וצריכים ב' עדים והתראה לכל אחד ואחד אחר הידיחוה נשים וקטנים וכו' הרי אלו כיחידים וקודם לזה הו"ל למיתני וצריכין ב' עדים והתראה והוא מותיב והוא מפרק לכולהו במאי דמפרש מ"ש במתני' וצריכין ב' עדים והתראה לכאו"א דזה קאי על הא דהידיחוה נשים וקטנים וכו' הרי אלו כיחידים ועלייהו קאמר דצריכין ב' עדים והתראה לכאו"א משום שדינם כיחידים אבל הידיחוה אנשים ונדחו רובן א"צ התראה וזה חומר ביחידים ממרובין שנאמר שם במתני' ועיי"ש דטעמא קיהב ג"כ מה שבמרובין א"צ התראה ומיתתן בסייף וממונם אבד וביחידים צריך התראה לכל אחד ואחד ומיתתן בסקילה וממונן פלט משום שאם נדחו רוב העיר ועבדו ע"ז עשאן התורה כעכו"ם שחטא ובעכו"ם כל מיתתו בסייף וא"צ התראה וממונו הפקר אבל יחידים שעבדו ע"ז דינן כישראל שמיתתן חלוקות לפי העבירות וצריכין התראה וגם מיתתן בסקילה וממונן פלט כדין הרוגי ב"ד שנכסיהם ליורשיהם עיי"ש בדבריו ותורת אמת היתה בפיו כדמוכח לה ממתני' עיי"ש

ונבאר תחלה עפי"ז בע"ה פסקי הרמב"ם כאן גבי עיה"נ התמוהים מאוד לכאורה ומה שנראה בביאורם לפי דברי הגר"א ז"ל הנ"ל והוא דהנה כבר הבאנו לעיל מ"ש הרמב"ם ז"ל בה' ו' דשולחים להם שני ת"ח להזהירם ולהחזירם אם חזרו ועשו תשובה מוטב וכו' והראב"ד השיג דלא מצינו תשובה מועלת אחר התראה ומעשה ובכ"מ שם מתרץ וז"ל וי"ל שמ"ש רבנו ששולחים להם שני ת"ח להזהירם וכו' אינה התראה גמורה מאחר שאינה לכל א' בפרט וכבר ביארנו ג"כ בשם