לפלגות ראובן חלק ג קכב

לכפרה במיתה ולא כל זרעו אבל כאן ודאי ל"ג מהורגו בידים [אמנם עיין ערכין ט"ו א נמצא האומר בפיו חמור מן העושה מעשה] ומש"ש עוד טעם אחר דגבי מיתה כשנהרג על ידי עדותן אמרינן כיון שאלקים נצב בעדת אל אילו לא הי' חייב זה מיתה לא הי' מניח הקב"ה להסכים שתאבד נפש אחת מישראל ומאחר שהסכים הקב"ה ע"י להרוג את זה ודאי שהי' חייב מיתה הלכך אין לעדים משפט מות משא"כ במלקות עיי"ש הנה ג"ז אם כי גבי דין הרגו אינן נהרגין טעמא דמיסתבר הוא וכבר כתב כן גם הרמב"ן עה"ת שם במקומו פ' שופטים עיי"ש (וי"ל עפי"ז מ"ש בפ' תצא ולא אבה ד"א לשמוע וגו' ויהפוך ד"א לך וגו' כי אהבך ד"א דה"ט מ"ש לא תדרוש שלומם שאילו הי' בא עליך הקללה הא י"ל שאין לכעוס עליו שד' אמר לו קלל רק כי אהבך וגו' לכן לא תדרוש ודו"ק] אבל מי יתן ונדע למה ל"ש נמי ה"ט גם גבי מלקות לומר דודאי הי' זה מחויב מלקות בלא ספק וכן גם באו"ת סי' ל"ח הקשה כן על האי תי' השני ולפלא שלא השיג גם על תי' הראשון כמש"ל אמנם גם מ"ש באו"ת לחלק בין מיתה למלקות עפימש"ש מסוגיא דב"ק דבאם הבע"ד מודה להעדים פטורים אף אם הוזמו והוי ג"כ עשאאי"ל [עיי"ש שנתקשה בזה מדהתו"ס מכות ה' ד"ה וכן מה שלא אמרו לחלק דבד"נ וקנסות דבעי דו"ח א"כ לאו בר קטלא הוא דאולי יודה בפני פלוני וכו' רצחתי נפש והוי עשאאי"ל אמנם עיין בפנ"י במכות שם שבאמת מתרץ עפי"ז ד' רש"י התמוהים שם מ"ש גבי חייבי מיתות שאם הי' מודה הוי מיפטר שבתוס' שם ד"ה דבעידנא דחו דברי רש"י לגמרי דזה לא מצינו והוא ז"ל מתרץ לה דכונת רש"י הוא שהי' בידו להודות להעדים והוי עשאאי"ל ומיפטר והדבר נחמד אף שיש לדון בזה הרבה ועיין ג"כ בסוטה ד' ז' ע"א ברש"י ד"ה שוברת כתובתה וכו' ואינה נהרגת שלא התרו בה עדים בשעת מעשה דמשמע שאילו התרו בה אה"נ שנהרגת אף שאמרה טמאה אני והודית להעדים והוי לפי"ז עדות שאאי"ל וי"ל בזה ודו"ק] ק] וא"כ בנהרג הנידון יש לומר שאם הי' חי הי' מודה לדבריהם בראותו דנפקי העדים לקטלא משו"ה מיפטרי משא"כ במלקות שהבע"ד עומד ומכחיש אותן מה בכך שלקה כבר ה"ה מוזמין עיי"ש הנה גם הטעם הזה דחוק הוא אף דקלסי' שם המחבר דאחר שנתחייבו העדים מיתה איך נפטור אותם מחשש רחוק כי האי לומר שמא אם הי' חי הי' מודה לדבריהם וטפי מסתבר לומר לעניננו לקיים ד' הכ"מ מש"כ בטעמא דמילתא ולהסביר את דבריו עפימ"ש כאן שלהי סנהדרין שכ"ז שהרשעים בעולם חרון אף בעולם נסתלקו הרשעים מן העולם נסתלק חרון אף מן העולם ונאמר בזה לפי"ד הרמב"ן הנ"ל שבאמת אחר שחזינן שהסכים הקב"ה ע"י הדיינין להרוג את זה ודאי הי' רשע שחייב מיתה ונמצא שהביא רעה לעולם בעודו בחיים ונתגלגל זכות וטובה ע"י העדים שהעידו עליו להורגו ולסלקו מן העולם וכיון דע"ז חידוש הוא שהרי לא הרגוהו בידים ורק על העדאתן בפיהם גזרה תורה עליהם שיתחייבו שפיר נוכל לומר דכאן אחר שנהרג הנידון מחזקינן שודאי הי' רשע שנתחייב מיתה מכיון שהסכים מרי' ע"י לסלקו מן העולם ובאבוד רשעים רנה וטובה באה לעולם שפיר י"ל דה"ט שפטרן התורה אותן לא כן בחיוב מלקות וכיו"ב דאף דודאי אמרינן גם בזה שכיון שנלקה עפ"י ב"ד ודאי הי' חייב מלקות וכו' מ"מ י"ל שיתחייבו העדים על הזמתן וכמ"ש מגלגלין זכות ע"י זכאי וחובה ע"י חייב דהא אין כאן שום טובה לעולם ורק מה שנתחייב ונענש זה על ידי עדותן לכן שפיר י"ל שיתחייבו העדים על הזמתן והדברים נכונים בע"ה לעניננו

ומה נעים לן לחבר לפי"ז ריש מ' מכות לסוף מ' סנהדרין עפ"י דרך דרוש דהנה עיין שם באו"ת סי' ל"ח מה שהביא ראי' לשיטת הרמב"ם בהאי דינא דלא אמרינן כאשר זמם ולא כ"ע אלא בחיוב מיתה לחוד ומוכיח כדבריו מהאי מתניתין דריש מ' מכות דאמרינן כשהעידו עדים בפלוני שהוא ב"ג וב"ח דסופגין ארבעים וקשה הא קודם שנגמר דין ע"פ אין כאן חיוב ועונש ולאחר שנגמר הדין בב"ד דהוא ב"ג א"כ הרי כבר נעשה מעשה דמה להם לעדות עוד ואיך ילקו ואין לומר דהי' מעידים שנטל מעות לפדיון בכור ועכשיו דנעשה זר חייב להחזיר כל מה שלקח ועדיין לא החזיר וא"כ לא נעשה מעשה קרינן בי' דא"כ אף העדים שניזומו מחויבים להחזיר המעות פדיון וכל היכי דאיכא ממון ומלקות ממון משלם מילקי לא לקי א"ו דמלקות חייבים אף שכבר נעשה המעשה משום לאו דלא תענה ועיי"ש מש"ש עוד דבאמת עיקר קרא דלו ולא לזרעו לא איצטריך לפי"ז אלא בשהעידו על פלוני שהוא ממזר ומצרי דצריך לגרש את אשתו ועדיין לא גירש והרי עדיין לעשות ודברי הרמב"ם מוכרחים מכאן עיי"ש ולפי"ז י"ל דה"ט מה שסידרו רבינא ורב אשי פ' כל ישראל אחר פ' הנחנקין שלא כסדר המשנה לפי שבא תנא לסמוך האי מילתא דכיצד העדים נעשים זוממים וכו' להאי מתניתין דשלהי פ' הנחנקין כל הזוממין מקדימין לאותה מיתה וכו' וכמ"ש בגמ' ריש מכות תנא התם קאי ואשר מזה מוכח ע"כ דדינא דכאשר זמם **(ולא עוד אלא שנראה פשוט דאף אם יעביר אח"כ כל בניו לא יפטר על הראשון משום זה וכי בזה מנתק איסורו מה שכבר עבר וחטא. וזה אינו שייך לפוטרו רק בשהעביר כל בניו בב"א או שלא הי' לו אלא אחד והעבירו וכמ"ש כן להדיא בתוס' סנהדרין ד' ס"ד ע"ב ד"ה העביר יעו"ש וז"ב]:)**