לפלגות ראובן חלק ג קכא

שכתבנו הנה יתבאר בפשוטו שהיינו שהתפלל משה רבנו ע"ה רשעים יאבדו דהוא ג"כ לטובתן של ישראל שיותר טוב הוא שיאבדו הרשעים מהר למען יסולק החרון אף ולא יכשלו הצדיקים על ידיהם וע"ז השיבו הקב"ה השתא חזית דמיבעי לך כשחטאו ישראל וכו' כשחטאו כולם הי' ההכרח להאריך להם והבן בדברים

ועדיין לא שמענו ממשנתינו אלא שע"י הרשעים בא חרון אף לעולם ובהסתלק הרשעים מן העולם נסתלק גם החרון אף מן העולם וניצולין מן הרע שבא לעולם ע"י הרשעים אבל אכתי לא נשמט מזה שגם טובה יבוא לעול' ע"י הסתלקות הרשעי' והיינו דבא תנא דברייתא ומוסיף על מתניתין וקאמר דאבד רשע מן העולם טובה באה לעולם ומוכיח זה ממ"ש באבוד רשעים רנה והלא אין הקב"ה שמח במפלתן של רשעים וכמ"ש בסנהדרין ל"ט ע"ב שמשו"ה לא הניח הקב"ה למלאכי השרת לומר שירה בשעת קי"ס וע"כ דמ"ש אז ישיר משה ובנ"י את השירה הזאת הי' לפי שהם לא שמחו במפלתן של המצרים הרשעים אלא שאמרו שירה על גאולת עצמן וישועתן והיינו מ"ש בסנהדרין שם הוא אינו שש אבל אחרים משיש היינו שמגדיל להם השמחה מן הטוב המגיע להם ע"י אבדן הרשעים שונאיהם מנדיהם והיינו מ"ש באבוד רשעים רנה שמרננים לד' על הטובה שנתגלגלה להם ע"י פורעניות הרשעים והיינו דקא יליף מכאן תנא דברייתא שאם אבד רשע מן העולם טובה באה לעולם היינו לבד מ"ש במתניתין שנסתלק החרון אף הנה כאשר ישוב ד' מחרון אפו ירבה להיטיב והיתה הרוחה כי כרחם אב על בנים רחם ד' על יראיו ורצונו תמיד רק להיטיב עם בריותיו אם אך לא ירעו ולא ישחיתו להכעיסו במעשה ידיהם לא ימנע טוב להולכים בתמים וידבר שלום אל עמו ואל חסידיו ויש להאריך בזה עוד וקצרתי: פלג ג

ונוכל ג"כ להמשיך בזה האי סיפא דמכלתין לרישא דמ' מכות עפ"י דרך אגדה וכמו שנאמר בע"ה

דהנה כבר נודע שיטת הרמב"ם ריש פרק ך' מה' עדות דגבי מלקות לא אמרינן הא דכאשר זמם ולא כאשר עשה ואם העידו בא' שחייב מלקות ולקה והוזמו לוקין עיי"ש בכ"מ שתמה הא ל"ש בי' ה"ט דאיתא בחזרה או עונשין מה"ד שכתבו התוס' ריש ב"ק גבי ממון וכתב שם די"ל דגבי מיתה כיון שנהרג זה על ידם גדול עונם מנשוא ואין ראוי לתת להם מיתת ב"ד שתכפר עליהם וכו' משא"כ במלקות וזה דוחק דהא חזינן גם בהרגו את הנפש בידים שניתן זדונן לכפרה במיתת ב"ד ולמה יגרע כאן כשהעידו ונהרג על ידן משהרגו אותו בידים ול"ד כלל למה שהביא דוגמא לדבר זה מנתן כל זרעו למולך שהוא פטור **(הג"ה [כאן מצאתי מקום להעתיק הערה אחת בשם ידידי שב"ז הרב הגאון מהו' ר' גדלי' זילבערשטיין שליט"א האב"ד דק"ק וואשהינגטאן בארצות הברית. על מש"כ בנתינה לגר פ' קדשים ק' כ' וז"ל ועוד שמעתי טעם ע"ז לרמז כי הסנהדרין יעלימו לפעמים עיניהם מהמעביר בנו ובתו למולך כדדרשו בש"ס מזרעו ולא כל זרעו ולכן לא יחייבוהו סקילה אולי יעביר כל זרעו ואז יהי' פטור ממיתה עכ"ל וזה תמוה לפטור המעביר בנו למולך משום הספק שמא יעביר עוד כל זרעו ודאי שבכה"ג חייב התוס' בגיטין ל"ג ע"א גבי נזיר שלוקה דמוקמינן לי' אחזקתו שלא יעשה מעשה לשאול על נדרו עיי"ש)** דהתם שפיר י"ל כן דמקצת זרעו ניתן זדונו **(שאל"כ הלא יראו לעבור עבירה יראת העונש (וכמ"ש בארצות השלום לפרש ג"כ מ"ש אשר חוטא עושה רע מאת ומאריך לו כי מזה יצמח טוב ליראי האלקים שייראו מלפניו דייקא לא יראת העונש] ועוד טובה הוא גם לרשעים שאיפשר שבהמשך הזמן ישכילו להיטיב וישובו בתשובה וכמ"ש, ג"כ התוס' בעירובין כ"ב ד"ה א"א עיי"ש אבל אם ודאי לא יעשו תשובה הלא טוב יותר בעד הרשע שיאבד מהר למען לא יוסיף עוד לחטוא (וז"ש אא"א אתה ובעל הרחמים נקראת ודא ודאי קשיא לכאורה כקושית התוס' בעירובין כ"ב הנ"ל מה טובה הוא לרשעים שה' יאריך להם אפו הלא עוד ירבו לחטוא ולפשוע והוא מותיב לה והוא מפרק לה ודרך תשובה הורית היינו כמש"ש בתוס' לתרץ זאת כי מדה טובה הוא שמא ישובו ודו"ק] ומשה הוי ידע שהשי"ת מאריך אף לרשעים כמ"ש ארך אפים ולא ארך אף רק הי' סבור שאין זה אלא מדה טובה בעד הצדיקים שיבחרו בטוב ויקבלו שכרם משלם ולא לטובת הרשעים וע"ז השיב לו השי"ת אף לרשעים היינו שגם להם הוא מדה טובה בכדי שיעשו תשובה והיינו דאמר משה רשעים יאבדו היינו אותן הרשעים שידוע לפניו ית"ש שודאי לאו יעשו תשובה א"כ המדה הזאת הוא לרעתם והיינו דקאמר לי' השי"ת למשה כשחטאו ישראל וכו' ולא כך אמרת לי ארך אפים לצדיקים דהא באמת המרגלים לא זכו לעשות תשובה וכמ"ש בב"י או"ח סס"י תק"פ עיי"ש וזהו שאמר משה ועתה יגדל נא כח ד' כאשר דברת לאמור פירוש שגם עלינו להתנהג במדה זו והיינו כי אז הבין משה ע"ה כי מדת א"א הוא בשביל הצדיקים, כנ"ל וגם בשביל הרשעים שישובו וממילא שגם אנחנו מחויבין להדביק במדה זו של ארך אפים דאם אינו אלא לטובת הצדיקים הא ל"ש מדה זו אצל בני אדם כלל עיי"ש ודפח"ח ובמקהלות הארכנו בדבריו וכאן לקצר אני צריך]:)*