לפלגות ראובן חלק ג יב

סוף המעשה וכן אמרו אלמלי הקב"ה עוזרו לא הי' יכול לו לא כן בהולך בדרך חטאים שאין מסייעין אותו כלל אלא פותחין לו ובזה הלא גם תחילת המעשה גם סופו הכל ביד האדם לבד וא"כ איפוא יאמר עוד מעתה מה יתאונן אדם חי הלא אין לו להתרעם ולהתלונן חלילה על כל אשר יאונה לו מן הדברים הנדמין לו כי לרעתו הם כי באם יחזיק באמונת אימן אשר כל אלה נגזרו עליו מן השמים בהשגחה פרטיית צריך לקברם בשמחה וכמ"ש חסד ומשפט אשירה אם חסד אם משפט אשירה כמ"ש בברכות ס' ע"ב ויחל ישראל אל ד' כי כל מה דעביד רחמנא טבא הוא וטבא ליהוי. אחת אשר באמת יש לו להתאונן ולהתקצף על מעשיו הוא אם הרע לעצמו והלך בארחות עקלקלות אשר תחת להיטיב לנפשו בחר לו להתיצב על דרך לא טוב ותעה מדרך השכל הנה ע"ז אמנם יתאונן ויתנחם כי בשקוציהם נפשם חפצה וגורם רעה לעצמו ושיעור הפסוק כן הוא כיון שהכל ביד"ש חוץ מי"ש א"כ מה יתאונן אדם חי על כל הנעשה ברצון ההשגחה העליונה רק יתאונן גבר ער חטאיו. נחפשה דרכינו ונחקורה וגו' יתפרש עפימ"ש בבל"ע דרוש ט' לפרש קראי דיונה מ"ש וישובו איש מדרכו הרעה לשון יחיד ומן החמס אשר בכפיהם לשין רבים ופירש שם דעיקר הגזירה נגזרה עליהם משום החמס והעול שעשו זל"ז כי ע"ז הי' מקפיד הוא יתברך ביותר אעפ"י שהי' בדם ג"כ מהרעות שבינם למקום להיותם ב"נ וכו' וספרה הנבואה כי האנשים האלה בשמעם הקריאה עם היות שלא נזכר בה שום דבר מהנוגע בינם לבין המקום אלא לתיקון הקבוץ המדיני מ"מ הם מעצמם שמו ער לב לשוב אליו יתברך גם מהדרכים הרעים אשר לכאו"א מצד עצמו מבלי בחינה היותו משותף עם זולתו במדינה. וזהו וישובו איש מדרכו הרעה שישוב כאו"א כפי מה שהוא איש בפ"ע ממה שהיא דרכו פרטית הרעה שהיא מה שכאו"א חוטא אליו ית"ש ואח"כ גם מהחמס אשר בכפיהם שזהו בשיתוף הרבים בבחינת היותם מדיניים עיי"ש וז"ש גם כאן בלשון רבים נחפשה דרכינו ונחקורה מהנוגע ב"א לחבירו שזה נדבר בלשון משותף לרבים ונשובה ג"כ עד ד' מהנוגע ב"א למקום וז"ש עוד נשא לבבנו אל כפים היינו מעבירות שב"א לחבירו כמ"ש בתענית ז' ע"ב ואין כפים אלא חמס שנאמר ומן החמס אשר בכפיהם. וע' מ"ר פ' בשלח ס"פ כ"ב עה"פ וייראו העם את ב' וכן איוב אמר על לא חמס בכפי ותפלתי זכה. אלא כל מי שידיו מלוכלכות בגזל הוא קורא להקב"ה ואינו עונה אותו וכו' אבל איוב של"ה בעמלו גזר היתה תפלתו זכה עיי"ש. וז"ש בתהלים כ"ד מי יעלה בהר ד' וגו' נקי כפים ב"א לחבירו ובר לבב באמונה בעניני ב"א למקום [בזה הוא צדיק גמור ועליו נוכל לומר אשר לא נשבע למרמה הכונה עפ"י מ"ש בנדה ל' ע"ב על מקרא זה שמשביעין אותו תהי צדיק ואל תהי רשע ע"ש] וז"ש גם כאן נשא לבבנו אל כפים על ענינים שב"א לחבירו והדר אל אל בשמים על ענינים שב"א למקום. ומטעים את דבריו למה מדקדק כ"כ בענינים שב"א לחבירו ועושה אותם לעיקר לפי שהדברים האלה אין תשובה ויוה"כ מכפר עד שירצה א"ח וא"א לסלוח את החלק אשר בינו לבין חבירו. וז"ש נחנו פשענו ומרינו במה שפשענו איש לנגד רעהו ע"ז הנה אתה ד' לא סלחת ולכן נחפשה דרכינו ונחקורה לתקן ולרצות א"ח ואז ונשובה עד ד' המרבה לסלוח על חלקו. ועל כיו"ב המלצתי בדרך צחות נפלה נא ביד ד' בענינים הנוגעים אל המקום כי רבים רחמיו ונסלח לנו אם נשוב וביד אדם מהנוגע לבריות אל אפולה כי ל"מ לזה תשובה עד שירצה א"ח והדברים עתיקים

ומפרש אני עפי"ז גם הני קראי דמיכה שאמר מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע לשארית נחלתו. ודרשו חז"ל בר"ה לשארית נחלתו ולא. לכר נחלתו היינו הצדיקים הנזהרים במילי דנזיקין כנודע אשר שארית הוא שייך על המיעוט כמ"ש ביו"ד סי' מ"ג ס"ד ועיי"ש במפרשים וכאן נמי הא אמרינן בב"ב קס"ה רובן בגזל וא"כ הא רק המיעוט בנ"א נשמרין מן הגזל ושייך שפיר עלייהו שם שארית נחלתו היינו אלה שאין בהם חטא ועון מב"א לחבירו רק מאלה שב"א למקום אם באלה נמצאים המאזנים שקולים הקב"ה ברב חסדו נושא עון ועובר על פשע ומוחל אותם לגמרי כי חפץ חסר הוא היינו מרת רב חסר. אמנם יאמר עוד מחסדי ד' כי ישוב ירחמנו ומדבר בשם יתר העם אשר נכשלים גם בגזל וכו' מן הנוגע ב"א לחבירו דבהני הא ל"ש לומר נושא וע"ז ישוב עוד וירחמנו שיכבוש עונותינו בלשון רבים כפי"מ שהבאנו לעיל בשם הבל"ע כי עונות שבאל"ח נאמרו בלשון משותף לרבים ואותן העונות כובשן ומקטינן לפי שחלק השמיימי מוחל הקב"ה להבינוני אשר עוונותיו שקולין עם זכיותיו. ועדיין נשאר החלק הנוגע אל האדם. וכבר כתבנו כי לגבי האדם הניזק והנגזל אין נ"מ כלל אם הזיקו זה במזיד או בשוגג שהרי מ"מ החסיר את ממונו ולעומתו הי' נידון לעולם כשוגג ומה שהחמירה תורה עונש המזיד אינו אלא מפני שהמרה את פי ד'. וכאן שנסלח לו החלק השמיימי הנה הנשאר יקרא אותם בשם חטאים ואומר ותשליך במצולות ים כל חטאתם. היינו חטאתם אותן שנשארו מן העונות לכן ידבר אודותם בלשון נסתר עליהם יבקש מד' כי ישליכם במצולות ים היינו יצדיק את האדם שנכשל בהן מפני הנסיון הגדול המוטל עליו במלחמת החיים על פני תבר ארצה המכונה בשם ים זועף כמ"ש הבדרשי בבחינת עולם וכמ"ש בברכות י"ז גלוי וידוע לפניך שרצונינו לעשות רצונך ומי מעכב וכו' ואהני לי' צלותי' דגביא עפימ"ש בס' מש"ש שם. שורש ו' שאם עשה האדם את כל אשר בכחו לשוב כנגד השי"ת אם אין בידו לתקן הנוגע לחבירו הנה ד' הטוב מסבב ונותן בלבו של הנגזר שימחול לו עיי"ש וכבר האריך בזה בעל חובת הלבבות שער התשובה פ"י עיי"ש ועיין ג"כ בס' שו"ת שאילת יעב"ץ סי' ע"ט בח"א מ"ש בדברים שב"א לחבירו אם מקבל עליו להשיב את הגזילה וכו' ולפייס א"ח אינו מעכב את התשובה ומביא ראי' ג"כ ממ"ש במ' קידושין מ"ט ע"מ שאני צדיק וכו' שמא הרהר תשובה