לפלגות ראובן חלק ג יא

עשה להם זדונות כשגגות ועיי"ש ברי"ף על ע"י משה"ק איך אפשר לפרש האי קרא כן שביקש משה שיעשה להם זדונות כשגגות ולמה לא ביקש יותר שיעשה להם זדונות כזכיות עיי"ש מע"כ דעד יוה"כ עדיין לא נעשו זכיות עד אחר יוה"כ וביקש משה שבשעה שחוטאים במצות ל"ת ועושים תשובה תהא מעלה העון לשגגה גם קודם שבא יום הכיפורים עיי"ש ויתיישב עפי"ד ז"ר מ"ש ברש"י שם יומא ל"ו ב' ד"ה דקא מסייע לי' קרא דוידוי יוה"כ גופי' והיינו ממ"ש ר"מ ראי' לדבריו דכתיב ואת כל פשעיהם לכל חטאתם והקשו דהא ר"מ מביא ג"כ האי קרא דנושא עון ופשע אלא שחכמים תירצו שהכונה הוא שיעשה להם זדונות כשגגות וא"כ בדרך זה גמי אפשר לתרץ האי קרא דוידוי יוה"כ ג"כ דמ"ש והתודה עליו וגו' ואת כל פשעיהם לכל חטאתם דהיינו שיעשה להם זדונות כשגגות וכמ"ש בתו"י שם במקומו בד"ה עשה. ועיין לעיל שם ברי"ף ובתוי"ט פ"ד דיומא מ"ב אלא שלפימ"ש הרי"ף בעצמו כאן א"ש בפשיטות דהאי קרא דוהתודה עליו כיון דכתיב בכפרת יוה"כ א"א לפרש כן דטפי הוי לי' לאשמועינן שהזדונות יעשו כזכיות והו"ל לכה"ג להזכיר טפי בהוידוי שלו שיעשה להם העבירות לזכיות כיון דעומד ביוה"כ שעיצומו של יום מכפר ועושה אותן לזכיות ומדוקדק היטב כונת רש"י במ"ש דקא מסייע לי' קרא לר"מ האי קרא דיוה"כ אבל לא קרא דנושא עון וכמובן כן הי' נראה לומר ע"ד החידוד

ובפשוטו נראה ליישב קושית הרי"ף דבאמת כאן דקחשיב י"ג מדות שפיר י"ל דמונה והולך מידות חלוקות נושא עון ופשע ועושה אותם כחטאה כשוגג זהו מדה אחת ע"י תשובה מיראה. ומוסיף עוד אח"כ מדת ונקה דזהו ע"י תשובה מאהבה. שנמחל החטא לגמרי וכמ"ש בשבועות ל"ט כתיב ונקה א"א לומר נקה שכבר נאמר לא ינקה וכו' מנקה הוא לשבים וכו' ושלא תקשי מה שחשבו ונקה למדה טובה כלפי מה דמשמע פשטא דקרא דקאי על שלאחריו כמו המקור עם הפעולה וכמ"ש והצר לא הצלת וכיו"ב מפרשי לה רבנן האי קרא כל תיבה בפ"ע והיינו לפעמים ונקה וזהו מדה טובה כשעה שעושה תשובה מאהבה ולפעמים ג"כ לא ינקה היינו באם חלילה עומד ברשעו ואינו עושה תשובה. ועיי"ש בתוס' הגרעק"א יומא פ"ד אות כ"א מה שנתקשה במש"ש פי' דנושא עון ופשע וחטאה עשה להם זדונות כשגגות וכו' והאיך איפשר לומר כן והא באותו קרא כתיב נוצר חסר לאלפים דזהו מיירי בתשובה מאהבה כמ"ש בסוטה ל"א ובפשוטו לק"מ דהא מידות חלוקות הן וכן הרגיש בזה שם בתפארת ירושלים ובסוטה שם לא קאמר דמיירי בתשובה מאהבה אלא בעושים מאהבה וזה מדה אחריתא מה שנוצר הקב"ה חסדו שזכותו של זה יגן לדורותיו עד אלפים דור ומדת ארך אפים ודאי דלא איירי בשעשה תשובה אלא שהקב"ה מאריך אפו להחוטא אולי ישוב וכמ"ש בתוס' ב"ק ג' ע"ב ד"ה ארך בשסופו לעשות תשובה. וכן ע"כ גם מדת ורב חסד מיירי בשלא עשה תשובה עדיין אלא שלפי שנמצא בינוני ומעשיו הטובים והרעים שוים הם ועומד מחצה על מחצה הנה הקב"ה רב חסד ומטה כלפי חסד כמ"ש בגמ' שם ולק"מ קושית מהרש"א דמשו"ה לא מייתי שם מהאי קרא דכתיב בתורה נושא עון ופשע דזה מדה אחרת ע"י תשובה וכנ"ל. וממילא דלא קשה גם קושיא זו שהבאנו לעיל מה שפירש"י ביומא ל"ו דקא מסייע לי' קרא דוידוי יוה"כ גופי' דשפיר מדייק רש"י דהאי קרא דנושא עון ופשע דמיירי מי"ג מדות שפיר יש לאוקמי בתשובה מיראה ופירושו כמש"ש אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע בשעה שחוטאין ישראל לפניך ועושין תשובה עשה להם זדונות כשגגות דגם זהו מדה נכונה אחת מי"ג מדות והא קחשיב שם נמי מדת ונקה דאיירי בתשובה מאהבה ונמצא דקחשיב ואזיל ומונה גם שניהם אבל כאן גבי וידוי יוה"כ לא ניחא לי' לר"מ לפרש כן קרא דוהתודה עליו את כל עונות בנ"י ואת כל פשעיהם לכל חטאתם דהיינו שע"י הוידוי וכפרת יוה"כ יהי' נשארין שגגות דבזה ודאי תקשי למה לא קאמר דטבא לי' שיסלח להם עונותיהם ופשעיהם לגמרי ע"י תשובה מאהבה בוידוי וחרטה גמורה עד שיבוקש עונם ואיננו וכמו מדת ונקה שינוקה העון מכל וכל ולכן מדייק מזה ר"מ שאמנם כך הוא סדר הוידוי עויתי פשעתי חטאתי ודו"ק כי זה נכון בע"ה. [ויש לדקדק לפי"ז במנין הני י"ג מדות אשר נחלקו בו רבותינו הראשונים והאחרונים בסדר מנינם אם ד' ד' שני מדות הן או אחת עיי"ש בתוס' ר"ה י"ז ע"ב וברא"ש שם ובדורל"צ שם באהבת ציון דרוש רביעי באורך ולדברי כולם נלמד דמדת וחטאה מדה בפ"ע הוא ולד' הגמ' יומא ל"ו הנ"ל הא משמע לכאורה דוחטאה אינו מן המנין אלא שמעונות ופשעים נשאר חטאים הנה יש להאריך בישוב דבר זה ובסדר מנינם לפימ"ש באה"צ שם דאם נחשוב נוצר חסד לאלפים לב' מדות וגם ארך אפים רב' מדות א"כ אייתר לן מדה אחת עיי"ש ועפי"ז יתיישב אמנם אין לנו עסק בנסתרות ומי שדעתו יפה ירחיב הדבור בזה עכ"פ הרי מפורש בש"ס דיומא כמו שכתבנו בפירושא דהאי קרא דכתיב באוריתא דמשה דנושא עון ופשע מיירי בשעשה תשובה ומתקיימין דברנו בישוב קושית מהרש"א בע"ה וז"ב]

נשוב לדקמן למה שכתבנו לעיל אשר נושא עון יתפרש על החטאים שבין אדם למקום ואותם ישאם לגמרי וכובש קאי על אלה שב"א לחבירו שכובשם ומקטינם ע"י שמוחל את החלק השמיימי ומתמעטין מאיליהם אשר עפי"ז אמרתי לפרש היטב הני קראי דמיכה בע"ה במ"ש מי אל כמוך וגו' ונקדים עוד לפרש תחלה איזה פסוקים באיכה שאמנם כבר נדברו בהם המפרשים דקאמר מי זה אמר ותהי ד' לא צוה כי זה בלתי איפשר כי הלא הכל ביד"ש חוץ מי"ש ורק מפי עליון לא תצא הרעות והטוב היינו דרכי האדם בעבורת ד' הן הנה לא תצא מפי עליון כי נתנה לו הבחירה לעשות כרצונו ואמר הרעות לשון רבים והטוב לשון יחיד משום מ"ש ביומא ל"ח ע"ב בא לטהר מסייעין אתו ונמצא דרק התחלת הטוב תלוי בידי האדם אבל לא