לפלגות ראובן חלק ג קטז

לפני הדיוטות וכנ"ל ודו"ק כי הדברים נכונים בע"ה

שוב ראיתי שגם בנתה"מ סי' ג' ס"ק א' העיר כמו כן בדעת הרמב"ם דאף דקייל"ן כרב אחא ברי' דר"א דיליף מקרא דבצדק תשפוט דבחד סגי מ"מ בעינן מדאוריתא שיהי' היחיד מומחה וכתב שם הטעם משים דקייל"ן עירוב פרשיות כתיב כאן יעו"ש ונהניתי שכיונתי בזה לדעתו אמנם נדחק שם הרבה עפ"י דרכו ז"ל לומר דרב אחא ברי' דר"א אה"נ דס"ל דגם הדיוט כשר מה"ת ומשום דכיון דלית לי' עירוב פרשיות לית לי' נמי דרשה דלפניהם ולא לפני הדיוטות עיי"ש ודבריו תמוהים לומר דהרמב"ם פסק כרב אחא ברי' דר"א דחד נמי כשר ולא כותי' דר"א בהאי דינא דהדיוטות ומשום שהרמב"ם מחדש לפרש קראי למאי מהני עירוב פרשיות ולמאי לא מהני כמש"ש וכ"ז בדוחק עוד הרבה יש להקשות לדברי הנתה"מ הנ"ל ואין רצוני להאריך ולדקדק עוד בדבריו ודברינו מרווחים יותר כפי שכתבנו בע"ה בשיטת הרמב"ם ז"ל דס"ל דכו"ע מודי בהאי דרשה דלפניהם ואף למאן דלית לי' עירוב פרשיות כתיב כאן וסגי מה"ת ביחיד לדון ד"מ מ"מ צריך הדיין שיהי' דוקא מומחה וכן ס"ל ג"כ לרב אחא ברי' דר"א וכמשנ"ת שגם בדברי הר"ח ז"ל מפורש כדברינו ובגמ' לא קאמר דרב אחא ברי' דר"א ס"ל כשמואל אלא דמצי סבר כשמואל אבל אה"נ די"ל גם לר"א ברי' דר"א דשנים שדנו אין דיניהם דין ומשום דמה"ת בעינן שיהי' הדיין דוקא מומחה וסמוך דכו"ע מודים בזה וכמשנ"ת

ולענינינו נוסף עוד לומר לפי המתבאר דשפיר י"ל גם לשיטת הרמב"ם ז"ל דמסתבר לי' לפרש כן משום ה"ט דשיעבודא דאורייתא כמו שכתבנו לעיל בשיטת רש"י ותוס' עפי"ד הקצוה"ח שהסברנו לעיל דלמ"ד שיעבודא דאורייתא אין לחלק כלל בדיני הודאות והלואות בין כשדנין אותו דין בעלמא או שדנין אותו בע"כ בכפי' משום דדינא הכי הוא דנחתינן לנכסיו בע"כ דידי' משום שמשועבדין המה להמלוה וכיון דפשטא דקרא דואלה המשפטים אשר תשים לפניהם משמע דאתא לרבות בכל המשפטים כולם דצריך מומחים דוקא כמ"ש לפניהם ולא לפני הדיוטות מסתבר לי' להרמב"ם ז"ל דבזה כו"ע מודי דל"מ למ"ד דשיעבודא דאורייתא דלדידי' ודאי דאין לחלק ולומר דלא הצריכה תורה מומחים בכל המשפטים אלא במקום שדנין בע"כ ובכפי' כמ"ש בתוס' ריש סנהדרין ובב"ק ט"ו לדקדק כן ממ"ש בהאי קרא אשר תשים דדרשינן לי' על כלי הדיינים דהא אי שעבודא דאורייתא הוא ודאי דאין לחלק בין דין בעלמא לדין בע"כ דבע"כ נמי דינא הוא כיון שנכסי הלוה משועבדין להמלוה וכנ"ל וע"כ דאה"נ דמרבינן מהאי קרא דהתורה הצריכה מומחין בכל המשפטים מצד עצם הדין והיינו שלא נקרא שופט ודיין מה"ת אלא מי שהוא מומחה וסמוך ואף גם בהני ד"מ דהודאות והלואות דאיתרבי מקרא דבצדק תשפוט דסגי ביחיד מה"ת מ"מ בעינן נמי מה"ת שיהי' גם היחיד מומחה וסמוך וכנ"ל וע"כ דמפרשינן הא דכתב רחמנא אשר תשים דלאו דאתא למעוטי דל"צ מומחין אלא במקום כפי' דזה א"א כיון דבין הכי ובין הכי דינא הוא אלא דאדרבא אתא לרבויי שיהי' הכח ביד הדיינים לדון אותו גם בע"כ דידי' וכמו שביארנו לעיל באורך בע"ה וס"ל להרמב"ם דלא פליגי כלל בפירושא דקרא וכיון דלמ"ד ש"ד ודאי דא"א לפרש האי קרא דא"צ מומחין אלא במקום כפי' ובע"כ ס"ל נמי דגם הני דס"ל של"ד מפרשי נמי הכי פירושא דהאי קרא דואלה המשפטים דמצרכינן מומחים בכל המשפטים כולם וגם בדיני הודאות והלואות דאיתרבי מקרא דבצדק תשפוט דסגי ביחיד דלמ"ד של ד הא יש לחלק ולומר דלא הצריכה בהו תורה מומחים אלא במקום שדנין בע"כ ובכפי' כמ"ש בתוס' ב"ק ט"ו הנ"ל מ"מ לא ניחא לי' להרמב"ם ז"ל לחדש דבר ולומר דפליגי נמי תנאי ואמוראי בפירושא דהאי קרא מה שלא מצינו בתלמודא בפירוש ומסתבר לי' טפי לומר דכו"ע ס"ל דבכ"מ שצריך שופט או שופטים צריך מה"ת שיהי' דוקא מומחה מצד עצם הדין אף שאינו דן בכפי' ובע"כ ולא פליגי אלא במנין הדיינים אי איתרבי מקרא דבצדק תשפוט דסגי גם ביחיד או דבעינן דוקא שלשה דיינים גם בדיני הודאות והלואות וכמשנ"ת לעיל אבל מ"מ בעינן שיהי' דוקא סמוך ומומחה מה"ת ומוכיח לה ממה שלמ"ד שיעבודא דאורייתא ודאי דע"כ מפרשינן הכי פירושא דקרא ומשו"ה פסק נמי בהא דד"מ בשלשה דשנים שדנו גם בדיעבד אין דיניהם דין ומשום דהדיוטות אינן כשירים מה"ת גם בדיני הודאות והלואות וכמשנ"ת לעיל באורך ודו"ק: