לפלגות ראובן חלק ג קיג

הנה גם זו"ז הקשו עוד רבותינו האחרונים ז"ל דלבד מה שמסוגיא דגיטין פ"ח מוכח שלא כשי' הרמב"ם ז"ל דהרי מבואר שם דגם בהודאות והלואות בעינן טעמא דשליחותייהו קא עבדינן וכנ"ל אף גם הרמב"ם ז"ל סותר ד"ע שהרי גם הוא ז"ל כתב טעמא דשליחותייהו קא עבדינן גבי הודאות והלואות עיין בדבריו ז"ל בפ"ה מה' סנהדרין ה"ח מש"כ לפיכך דנין בהודאות והלואות וכיוצא בהן בחו"ל אעפ"י שאין ב"ד של חו"ל אלקים שליחות ב"ד של א"י עושין וכו' והקשה שם בכ"מ בשם הרמ"ך תימא כיון שהוא פסק דמה"ת חד נמי כשר דכתיב בצדק תשפוט עמיתך מנין שיהי' סמוך וכו' ותימא הוא לפסק שלו אמאי איצטריך למימר בהודאות והלואות שליחותייהו קא עבדינן בלי שליחותייהו יכולים חכמי בבל שאין סמוכין לדון דינייהו בהודאות והלואות כיון דגמירי וסבירי וצ"ע עכ"ל ועיין אחרונים בחו"מ סי' ג' מש"כ לתרץ שיטת הרמב"ם הנ"ל: פלג יד

וליישב כל הנ"ל נלענ"ד לחדש דבר בשי' הרמב"ם ז"ל אשר יאמר כי הוא זה דאיהו לא ס"ל כמ"ש רבותינו התוס' והרא"ש ז"ל דדין שלשה דיינים ודין המומחים חד דינא אית להו ומאן דס"ל דבהודאות והלואות ל"ב ג' דיינים ומותר גם ליחיד לדון מה"ת לדידי' גם הדיוט רשאי לדון וכמ"ש ברא"ש ריש סנהדרין עש"ך חו"מ סי' ג' ס"ק א' ולא כן דעת הרמב"ם ז"ל דאיהו ס"ל לחלק בין הנושאים דלא דמי להדדי ולדידי' ס"ל דעיקר מאי דפליגי תנאי ואמוראי בדיני דהודאות והלואות אי צריך ב"ד לא פליגי אלא במספר הדיינים דלמר ס"ל דהני נמי צריכי לשלשה דיינים כמו גזילות וחבלות משום קרא דמשפט אחד יהי' לכם ומר ס"ל דמרבינן להו מקרא דבצדק תשפוט עמיתך דגם יחיד מותר לדון דין גזילות וחבלות אבל מ"מ ס"ל דמודי כו"ע דבעינן דוקא סמוך ומומחה וטעמא דידי' נראה פשוט ומבואר דס"ל דהאי דרשה דדרשינן בגיטין פ"ח ע"ב ממ"ש לפניהם ולא לפני הדיוטות דרשה גמורה היא כמו האי דרשה דלפניהם ולא לפני עכו"ם וגלי רחמנא דכל מה שבכלל משפטים צריך שידונו דוקא לפני מומחין ולא לפני הדיוטות אלא דפליגי במנין הדייני' דר' אבהו דסבירא לי' דמרבינן נמי מקרא דמשפט אחד יהי' לכם על מנין הדיינים ומשום דמדמינן נמי גם דיני ממונות להדדי כמ"ש בתוס' רפ"ק דסנהדרין שם ד"ה דברי הכל ס"ל דבעינן גם בהודאות והלואות שלשה דיינים וממילא ס"ל נמי דבעינן שיהיו כולם מומחים וסמוכים כמו בגזילות וחבלות ורב אחא ברי' דרב איקא ס"ל דקרא משפט אחד לא אתי אלא להשוות ד"מ לד"נ אבל לא להשוות ד"מ אהדדי כמש"כ בתוס' שם וס"ל דבדיני הודאות והלואות סגי גם ביחיד משום דכתיב בקרא בצדק תשפוט עמיתך לשון יחיד הא מיהת כיון דכתיב בי' לשון משפט הוי ג"כ בכלל קרא דאלה המשפטים אשר תשים לפניהם דדרשינן לפניהם ולא לפני הדיוטות ואולי ס"ל ג"כ להרמב"ם ז"ל כמו שפירש"י דלפניהם קאי על שבעים זקנים האמור ס"פ משפטים וממילא דקאי על כל משפטי התורה היינו דיני ממונות שב"א לחבירו דבעינן מה"ת שיהי' הדיינים דוקא מומחים אלא דבמקום דצריך ג' דיינים צריכים שיהיו כולם מומחים ובמקום דאיתרבי שיהי' גם היחיד רשאי לדון בעינן שיהי' היחיד מומחה וסמוך אבל הדיוט אינו ראוי שיהי' דיין מה"ת אלא שחכמים תקנו שמותר לדון בפני ג' הדיוטות בהודאות והלואות ושיהי' להם ג"כ דין ב"ד לכל דבר כמו שההודאה בפניהם חשובה הודאה בפני ב"ד כמ"ש ברמב"ם ספ"ה מה"ס הי"ח משא"כ ביחיד מומחה אעפ"י שהוא סמוך עיי"ש ואינו אלא תק"ח משום דר' חנינא כדי שלא תנעול דלת בפני לווין כמ"ש בריש סנהדרין אבל מה"ת ודאי א"א שיהי' דיינים הדיוטות בשום דבר דכתיב בי' לשון משפט משום האי דרשה דלפניהם ולא לפני הדיוטות וכנ"ל

וא"ש מאוד מה שהוצרך הרמב"ם לטעמא דשליחותייהו קא עבדינן גם בהודאות והלואות אף דס"ל דא"צ ב"ד של שלשה וגם היחיד רשאי לדון בהו מ"מ אין זה ענין לגבי דין הסמוכין דצריך מדינא בכל המשפטים אף דגם יחיד רשאי לדון מ"מ גם דין היחיד הוא שיהי' מומחה וסמוך ואינו כשר אלא מה"ט דשליחותייהו קא עבדינן וכנ"ל וגם סוגיא דגיטין פ"ח הנ"ל לא תקשה מידי לדעת הרמב"ם ז"ל דכלפי מ"ש אביי לרב יוסף דאינו רשאי לכוף על הגיטין דדין הכפי' הוא כמו משפט וצריך מומחין קא"ל רב יוסף דשליחותיי' קא עבדינן מידי דהוי אהודאות והלואות דהא גם בהו באמת צריכין אנו לטעמא דשליחותי' קא עבדינן לגבי דין המומחין וסמוכין דצריך אף שדינן גם ביחיד וכמשנ"ת ודו"ק

ואנהירנהו לעיינין ומצאתי ג"כ תנא דמסייע לי והוא רבינו הר"ח ז"ל דס"ל ג"כ כן ונעתיק לך לשון הרמ"ה ז"ל בחי' לסנהדרין ד' ג' ע"א וז"ל ופסק רבינו חננאל הלכתא כרב אחא ברי' דרב איקא ביחיד מומחה דמדאורייתא נמי כשר מדאמרינן לקמן ואם הי' מומחה לרבים דן ואפילו יחידי והדין מימרא ליתי' חדא דהא אסיקנא דרב אחא ברי' דר"א אית לי' דשמואל וסוגיין בכולי תלמודין כר' אבהו כדבעינן למימר קמן וסוגיין נמי כר"ח ברי' דר"י דאמר עירוב פרשיות כתיב כאן ואשתכח דמדאוריתא בהודאות והלואות נמי תלתא מומחין בעינן וההיא דלקמן דמכשירינן יחיד מומחה לאו משום דמדאוריתא כשר דא"כ כי לא קבלוה עלייהו נמי כי טעה לפטור ותו אי כדרב אחא ברי' דר"א אפילו הדיוט נמי כי גמיר ליתכשיר דהא לר"א לית