לפלגות ראובן חלק ג קיא

בעינן ב"ד מצד עצם הדין וכנ"ל אבל לר' אבהו דס"ל דלכולהו תנאי בעינן ב"ד בכל המשפטים מצד עצם הדין תיקשי לן מנין פשיטא לי' לאביי דבכל מילי דעישוי וכפי' בעינן ב"ד ואף בהני שמצד עצמם אינן בכלל משפטים כלום כמו גיטין וכה"ג. וע"כ דגם אביי כותי' דשמואל ס"ל בהאי מילתא ומשום דאזיל נמי לשיטתו דס"ל ג"כ שעבודא לאו דאוריתא וכמ"ש בתוס' גיטין ד' נ' ע"א ד"ה כיון יעו"ש וכמו שכתבנו לעיל שלא כדברי הקצוה"ח סי' ל"ט ס"ק א' וכן נמי מאי דמצינן דר"י ור"ל ס"ל דשנים שדנו אין דיניהם דין כמ"ש התוס' בסנהדרין ב' ע"ב ד"ה דברי הכל בשם הירושלמי יעו"ש אזלי נמי לשיטתייהו לפימ"ש דר"י ור"ל אמרי תרווייהו דשיעבודא דאורית' כמ"ש שלהי ב"ב וכן נמי מצינו דרבא מוקי למתניתין דריש סנהדרין דתרתי קתני משום דר' חנינא והיינו דס"ל דגם הודאות והלואות צריך שלשה דיינים אלא דסגי להו גם בהדיוטות ומשום נעילת דלת כמ"ש ר' חנינא עיי"ש בד' ג' ע"א ואזיל ג"כ לשיטתו דס"ל שיעבודא דאורית' כמ"ש בתוס' גיטין שם ד' נ' ע"א הנ"ל וכמו שנאמר מילתא בטעמא בע"ה

הנה כבר הבאנו לעיל מש"כ הקצוה"ח בסי' ג' ס"ק א' ליישב האי סוגיא דגיטין פ"ח אליבא דהרמב"ם דס"ל דמה"ת סגי ביחיד בהודאות והלואות ומפרש דסוגיא דגיטין איירי דוקא בכפי' דצריך ב"ד ואביי לשיטתי' דס"ל שיעבודא לאו דאורייתא וכיון שאין נכסי הלוה משועבדים להמלוה ע"כ מאי דנחתינן לנכסי' באם אמר לא ניחא לי דליעבד מצוה אינו אלא משום דין כפי' שכופין אותו לקיים מ"ע דפריעת חוב ולכאורה אין דבריו מובנים בזה דהא אין זה הכרח כלל וכמו כן אית לן לאשכוחי דין כפי' גם אי נימא דש"ד אם אינו רוצה לקיים את הדין וצריכין הב"ד לכפותו ולגבות הימנו ולהיפוך נמי י"ל גם אם שיעבודא ל"ד מ"מ משכחת לה נמי שבא בעצמו לפני ב"ד שיאמר לו ד"ת ובלא כפי' אמנם בשים לב יש להסביר את דבריו בפשיטות עפ"י מה שהבאנו לעיל דברי רבותינו הראשונים ז"ל שכתבו בפ"ק דסנהדרין דעיקר מאי דבעינן ב"ד של ג' מומחין אינו אלא כשדנין אותו בע"כ אבל בשקבלו עלייהו הא לעולם ל"ב דוקא מומחין וכמשנ"ת ולפי"ז הא ע"כ דמש"ש בסוגיא דגיטין שם מידי דהוי אהודאות והלואות ודאי דמיירי ג"כ מענין שדנין אותו בע"כ דידי' וביותר לפי"מ שביארנו לעיל דאביי ע"כ כשמואל ס"ל דעצם הדין ל"ב ב"ד בהודאות והלואות ורק משום שדנין בע"כ הוא דבעי ביד ומהכא הוא דיליף ג"כ לכה"ת כולה וכנ"ל וכיון דדנין אותו בע"כ היינו כפי' למ"ד של"ד דהא כיון שאין נכסיו משועבדים להמלוה ורק שמחויב מדין פריעת בע"ח מצוה א"כ הא אי אמר לא ניחא לי למעבד מצוה ע"כ א"א לדונו בע"כ דידי' אלא מדין כפי' שכופין אותו לקיים מצוה אבל למ"ד דשיעבוד' דאורית' א"כ הא נכסיו משועבדין להמלוה מה"ת ואיפשר נמי לדונו בע"כ ולגבות מנכסיו מן הדין דדינא הכי הוא דמוציאין מזה ונותנין לזה שהרי הוא בעצמו שיעבד לו את נכסיו ודמי למכירה

אמור מעתה דמישך שייכא פלוגתא דהני אמוראי בהאי מילתא אי צריך ב"ד בהודאות והלואות או לא במאי דפליגי נמי בשיעבודא דאוריתא ואזלי לשיטתייהו לפי"מ שביארנו דהאי קרא דאשר תשים לפניהם שפירשו לנו חז"ל דמיירי מכפי' שצריך לזה כלי הדיינים יש לפרשו בתרי אנפי או כמ"ש בתוס' דהפירוש הוא דאף דלעצם הדין א"צ ב"ד מ"מ במקום שצריך כפי' ועישוי ע"כ צריך ב"ד או די"ל דהפירוש הוא כמו שכתבנו לעיל דהיינו דקמל"ן קרא דהיכולת ביד ב"ד לדון גם בע"כ ובכפי' וכנ"ל ומעתה נראה לומר דזה תלי בהאי פלוגתא דשיעבודא דאוריתא או לא לפי"מ שהסברנו ד' הקצוה"ח ז"ל שכתב דלמ"ד של"ד ע"כ דמה שאנו דנין אותו בע"כ דידי' הוא מדין כפי' שכופין אותו לקיים מ"ע דפריעת ב"ח מצוה דבלא"ה כיון שאין נכסיו משועבדין הא יכול לומר לא ניחא לי דליעבד מצוה וא"כ להאי מ"ד שפיר י"ל דמ"ש בקרא אשר תשים לפניהם הפירוש הוא שלא הצריכה תורה ב"ד בשאר ד"מ אלא במקום כפי' ועישוי אבל עצם הדין א"צ ב"ד ונ"מ לענין אם אמרו הבע"ד דונו לנו כמו שנקראים דיינים מדין התורה באמת דגם יחיד שאינו מומחה יכול לדון אותם ורק אם אינו רוצה לדון כלל וצריך לדון אותו בע"כ אז צריך ב"ד ומשום דכיון דס"ל של"ד הא דלא מצי למימר לא ניחא לי דליעבד מצוה הוא משום דין הכפי' שכופין אותו לקיים המצוה ושפיר י"ל דרק בכפי' הצריכה תורה ב"ד אבל לא בעצם הדין וכבר נתבאר לעיל דדעת רבותינו הראשונים ז"ל הוא דלמ"ד שיעבודא ל"ד ע"כ דגם בשיעבדו בפירוש נמי ל"ח השיעבוד מה"ת שלא כשי' רש"י קידושין י"ג והטעם לפי שאין קנין לחצאין וא"א שיחול עלייהו השיעבוד כלל הא מיהת למ"ד דשיעבודא דאוריתא ומה"ת אמרינן דגוף הנכסים משועבדים המה להמלוה לדידי' הא דינא הכי הוא לגבות חובו מנכסי הלוה המשועבדים לו מצד הדין וכנכסי דידי' דמיין ואין לחלק לדידי' בין עצם הדין למקום שדנין אותו בע"כ דהא בין הכי ובין הכי דינא הוא ואי נימא דבמקום שדנין אותו בע"כ צריך ב"ד של ג' ע"כ דגם במקום שאומר דונו לי כמו שנקראים דיינים מה"ת צריך ג"כ ב"ד של שלשה לפי"ז דמאי שנא ולדידי' ע"כ לפרש קרא דאשר תשים דבא ללמדנו שיש להם לב"ד כח ורשות לדון גם בע"כ וכנ"ל אבל אה"נ דגם עצם הדין צריך ב"ד לפי"ז וכמשנ"ת ודו"ק

ומתקיימינן דברינו שכתבנו לעיל דשמואל לשיטתו אזיל לפי מאי דס"ל שלהי ב"ב דשיעבודא לאו דאוריתא משו"ה קאמר דרבנן דר"מ ורשב"ג קיימי נמי בשיטתי' וס"ל ג"כ