לפלגות ראובן חלק ג קד

ד"מ מ"מ ז"א אלא במקום שא"צ כפי' ומיירי בכגון שאמרו דונו לנו כמו שנקראים דיינים מה"ת ובזה הוא דאמרינן שא"צ ב"ד אבל באם צריך כפי אה"נ די"ל דבעינן דוקא ב"ד וכנ"ל וא"ש ג"כ ד' הקצוה"ח הנ"ל דמפרש לה ד' התוס' כן דס"ל דבמקום שצריך כפי' בעינן לעולם ב"ד של ג' אף למ"ד דל"ב מומחין בהודאות והלוואות וכנ"ל ודו"ק: פלג ט

ולמען יתבררו הדברים עלינו להקדים תחלה מה שיש לנו לדון עוד במש"כ הקצוה"ח ז"ל להשיג על הב"ח במה דנראה מדבריו דרק לפירש"י כתבו כן התוס' לחלק בין מילי דעישוי וכפי' לדינין בעלמא אבל לא לפי' התוס' ולכאורה הי' נראה להצדיק דברי הב"ח ולהוכיח כמותו דשפיר כתב כן בדיוק ונבאר תחלה דברי הקצוה"ח בזה דכונתו הוא משום דלפירש"י הא איכא תרי קראי על מומחין חדא הני אלקים דכתיבי בהאי פרשה ואידך הא דלפניהם דקאי על שבעים זקנים וע"כ דאתא למילי דכפי' והיינו דגם הני דל"צ ב"ד מומחין מ"מ במקום שצריך כפי' צריך דוקא מומחין וכמ"ש בקצוה"ח אבל לפי' התוס' דלפניהם קאי על אלקים דכתיב בהאי פרשה הא ליכא קרא יתירא כלל ותרווייהו חדא נינהו ולדידהו הוא דמודה הקצוה"ח דליכא חילוק בין מילי דכפי' לדין בעלמא ונמצא לדבריו דלשיטת התוס' במקום שא"צ ב"ד מומחין גם בשצריך כפי' לא בעינן מומחין וכנ"ל ולענ"ד ליתא לדבריו דהא ע"כ גם לשיטת התוס' מיותר קרא דלפניהם דאף דמלפניהם לחוד לא הוי ידעינן דבעינן מומחין אי לאו דכתיב אלקים הא מיהת כיון דכתיב אלקים תו לפניהם מיותר וע"כ דאתא ללמדנו לדין כפי' דצרי' ב"ד וכן מבוא' להדיא בד' התוס' ב"ק ד' ט"ו ע"א סד"ה אשר וז"ל שם וא"ת בגיטין דרשי לפניהם למעוטי הדיוטות וכו' וי"ל דהתם ממעט משום דלפניהם קאי אאלקים דכתיב בפרשה וא"ת בלא לפניהם תיפוק לי' דבעינן מומחין מאלקים וי"ל דלפניהם איצטריך לכל דבר עישוי וכפי' אעפ"י שאינו דין דבעי מומחין וכן מוכח מפ"ק דסנהדרין דדריש מאשר תשים אלו כלי הדיינין עכ"ד התוס' וכן מפורש יוצא מדבריהם ג"כ בגיטין פ"ח ע"ב סד"ה לפניהם עיי"ש הרי להדיא דגם לשיטתם דמפרשי דלפניהם קאי מל אלקים דהכא ולא על שבעים זקנים מ"מ ס"ל דקרא דלפניהם מתפרש על מילי דכפי' דלעולם צריך בהו מומחין דוקא. ולפי"ז עלינו לומר דמש"כ בנתה"מ שם להשיג, על הקצוה"ח בזה וכתב להוכיח מב"ק כ"ח דגם לזה ל"צ ב"ד משום שכל אדם מצווה להפריש את חבירו מן האיסור וכמש"ש גבי נרצע שכלו לו ימיו ורבו מסרהב בו לצאת וכו' הנה ע"כ דליתא לדבריו רק כמש"כ הקצוה"ח ז"ל בספרו משובב נתיבות שם לחלק בין הפרשה מן האיסורין המוטל על כל אדם ובין הא דכופין. אותו לקיים מ"ע דלזה צריכין דוקא ב"ד עיי"ש ובמנה"ח סוף מצוה תקנ"ח לא ראה מ"ש במשו"נ הנ"ל וחידש כן גם מדעת עצמו עיי"ש מ"ש להמתיק עפי"ז לשון השו"ע אהע"ז סי' קע"ז ס"ג האונס וכו' חייב לישא אותה ולא הזכיר שכופין אותו ע"ז רק אח"כ אם עבר והוציאה כתב שם שכופין אותו להחזירה וה"ט משום שמתחילה אינו אלא בעשה ואין כופין אותו ע"ז בזה"ז כיון שאין לנו ב"ד סמוכים רק אם עבר והוציאה שכבר עבר על ל"ת אז כופין אותו גם עתה וזה נכון בלשון השו"ע משום דבמילתא דלא שכיחא לא עבדינן שליחותייהו דקמאי עיי"ש

אמנם יש לדון גם בעיקר מש"כ כולם להוכיח כן מהא דב"ק כ"ח גבי נרצע וכ"ה ברא"ש ב"ק שם פ"ג סי' י"ג וביש"ש שם פ"ג ס"ט בשם התה"ד וכ"ה גם בחו"מ סי' תכ"א סי"ג ובביאור הגר"א שם ס"ק ך' ולכאורה י"ל דהתם שאני לפי שהבעה"ב בעצמו מישך שייך באיסור זה לפי שהוא מסר לו את השפחה ול"מ למש"כ המהרש"א במ' גיטין מ"א דאינו מותר אלא בשפחה של רבו ושמסר לו רבו דודאי י"ל כן שרבו שייך באיסור זה שהוא עושה על ידו אלא אפילו להחולקים עליו עיין שעה"מ פ"ג מה' עבדים משה"ק ע"ז מהא דתמורה ל' ע"א מ"מ הא אינו מותר בשפחה רק כ"ז שהוא מחזיק אותו לעבד אבל אם הי' משחרר אותו רבו ומגרשו מביתו הא אסור בשפחה א"כ נמצא שע"י רבו עושה איסור זה וי"ל נמי דרבו קעבר עליו בלפ"ע לכן הדין נותן שיש בידו לכוף אותו בכדי שהוא לא יעשה איסור ע"י אבל עדיין לא שמענו שכופין גם במקום שאין לאחרים חלק באיסור שחבירו עושה ע"ד עצמו וי"ל דבזה בעינן דוקא ב"ד וצע"ק

ויש ליישב ג"כ עפי"ז משה"ק במל"מ ז"ל פ"ג מה' עבדים על שיטת הרמב"ם ז"ל בפי"ב מה' אי"ב דעיקר איסור השפחה לב"ח אינו אלא מדרבנן וכמ"ש במהרשד"ם [עיין שעה"מ פט"ו מה' אי"ב ה"ג ובשושנת העמקים כלל ד' ועתו"ס יבמות ע' ע"ב מש"כ בטעמא דע"ע מותר בשפחה משום כי משנה ש"ש עבדך וגו' וצריך לעבדו גם בלילה ובא"מ אהע"ז בתשובה שם סי' י"ז הקשה על דבריהם וכי בשביל שהוא צריך לעבוד את רבו יהא מותר לחלל שבת בשבילם ונשאר בצ"ע ואי נימא דעיקר איסור שפחה ס"ל להתוס' כשיטת הרמב"ם ז"ל דאינו אלא מדרבנן א"ש די"ל דמשום ה"ט לא אסרו עליו חכמים וי"ל נמי דה"ט מש"כ התוס' בגיטין מ' ע"א ד"ה אותו שמעוכב ג"ש מותר נמי בשפחה עיי"ש משום דס"ל לדידהו דעיקר איסורו אינו אלא מדרבנן. אמנם עיין תוס' קידושין ס"ח ע"ב ד"ה ולדה כמוה מש"כ והאיך נוכל להכשיר באין קידושין ויש עבירה משיש קידושין ויש עבירה משמע דס"ל דהוא אסור מן התורה דאי אינו אסור אלא מד"ס ודאי די"ל דהולד כשר ועיין ג"כ בדבריהם