לפלגות ראובן חלק ג קא

בחנוק כבן ננס כמ"ש בשטמ"ק שהבאנו לעיל ומדייק בגמ' מכלל דערב בעלמא שאינו חנוק לא בעי קנין והיינו דס"ל ע"כ כר"ל דאמרינן שם בכתובות לדידי' דמצי ס"ל גם כר' ישמעאל וע"כ ל"ק ר' ישמעאל התם גבי ערב אלא דשייך לי' לשיעבודא דאוריתא אבל הכא ל"ש לשיעבודא דאוריתא עי"ש וא"כ הא י"ל דהיינו נמי טעמא דשמואל דאף דבעלמא לא מצי לחייב א"ע בשטר בשאינו חייב משום דשיעבודא ל"ד והיינו כמו שביארנו לעיל בטעמא דר"ל דס"ל שא"א לי' להאדם לשעבד נכסיו כלל מה"ת לפי שאין קנין לחצאין ואינם משועבדים אלא ע"י הלואה שהתורה רמא עלייהו שיעבודא עיין בדברינו לעיל ולפי דרכנו למדני דמאן דס"ל דשיעבודא לאו דאוריתא טפי מסתבר לומר דס"ל ג"כ כותי' דר"ל דחייב אני לך מנה בשטר פטור דכיון דמה"ת א"א לי' לשעבד נכסיו לאחרים לפי שאין קנין לחצאין מסתגי לן שתקנו רבנן שיחול עליה' שיעבוד במקום שבאמת חייב לו מן הדין אבל לא שיתחייב מעצמו וישעבד את נכסיו גם שלא ע"י הלואה כלל (ואף שאין זה מוכרח וי"ל נמי להיפוך דגם מ"ד שיעבודא ל"ד מ"מ מדרבנן מיהא איפשר לי' נמי להתחייב ולשעבד נכסיו אעפ"י שאינו חייב כיון שתקנו חז"ל שיחול השיעבוד על הנכסים תקנו נמי גם בכה"ג שמחייב א"ע אעפ"י שאינו חייב וכדמשמע נמי ממה שמצינו להרבה מרבותינו הראשונים ז"ל דס"ל לדינא דשיעבודא ל"ד ומ"מ כו"ע מודי דקייל"ן בהא כר' יוחנן לגבי ר"ל מ"מ הדעת נוטה יותר לאידך גיסא לומר דמ"ד שיעבודא ל"ד ס"ל גם בזה כר"ל עכ"פ אליבא דשמואל ודאי פשיטא לן די"ל דס"ל כותי' דר"ל בהאי מילתא דחייב אני לך מנה בשטר פטור ומשום דאזיל לשיטתו דס"ל בעלמא דשיעבודא לאו דאוריתא וכנ"ל ודו"ק] וכיון דשמואל ס"ל שיעבודא לאו דאוריתא מסתבר לומר דס"ל בהאי מילתא נמי כותי' דר"ל דא"א לי' שישתעבד ע"י השטר במקום שאינו חייב כלל וממילא דס"ל ג"כ בהאי פלוגתא דבן ננס ור' ישמעאל כמ"ש בסוגיא דכתובות שם אליבא דר"ל דע"כ לא קאמר ר' ישמעאל התם אלא דשייך לי' לשיעבודא דאוריתא והיינו כמו שביארנו לעיל דערב שאני משום שכיון שיש עליו שיעבוד על הלוה איפשר לו להערב שיכניס ג"כ א"ע בחיובא דהלוה דאף דשמואל ס"ל שיעבודא לאו דאוריתא מ"מ הא מה"ת רמא חיובא על הלוה לשלם מה שחייב להמלוה וכמ"ש הרמב"ן שלהי ב"ב דיורדין נמי לנכסיו לכוף אותו לקיים מצות פריעת בע"ח אף למ"ד שיעבודא ל"ד עיי"ש ומה"ט איפשר שיחול נמי חיובא גם על הערב אבל לא בחייב אני לך מנה בשטר כשאינו חייב דלית כאן שום דררא דשיעבודא מדאוריתא וכמשנ"ת ומסתבר לי' לשמואל נמי בהא כר' ישמעאל דבערב בעלמא ל"ב קנין ושפיר מתחייב במה שחתם א"ע גם, אחר חיתום שטרות ואולי עוד גם בדברים בעלמא כמו שכתבנו לעיל בשם השטמ"ק שלהי ב"ב משום דחיוב הערב שייך לשיעבודא דאוריתא ורק בחנוק נראין לו לשמואל דברי בן ננס דפוטר ומשום דאינו מתכוין אלא להצילו מן החניקה ומצוה הוא דקעביד ולא גמיר ומשעבד נפשי' כלל כמ"ש ברשב"ם ז"ל שם

נשוב לדברינו מה שיעדנו לעיל להבין ג"כ עפי"ז מאי דפשיטא לי' לתלמודא כ"כ בטעמא דר' יוחנן דמוקי פלוגתת ר"י וב"נ גם בחנוק דמיירי בשטר משום דודאי מסתבר לומר דבחנוק לית בי' עדיפותא דערב כלל וכמו דפשיטא לי' לבן ננס להביא ראי' לדבריו מהא דחנוק ומכיון דשמעינן לר' יוחנן דפסק הלכתא כר' ישמעאל גם בחנוק ולא מצריך קנין גם בזה ע"כ דלאו משום מעליותא דערב הוא דל"ש זה בחנוק כלל וע"כ דר' יוחנן טעמא אחרינא קאמר והיינו משום דמוקי פלוגתת ר"י וב"נ דמיירי בשטר ובהכי הוא דפליגי ר' יוחנן ושמואל שם בשלהי ב"ב דר"י לשיטתו דס"ל לעיל קע"ה ב' דשיעבודא דאוריית' ומוכח ג"כ ממאי דס"ל בכתובות דחייב אני לך מנה בשטר חייב דע"כ דשיעבוד דמי ממש למכירה מה"ת לדידי' וכמו שבידו של אדם למכור את נכסיו כן נמי בידו לשעבדם כפי רצונו ומה"ט נמי הוא דס"ל דחייב אני לך מנה בשטר חייב והיינו שבידו להשתעבד גם אם אינו חייב מן הדין וכיון דר' יוחנן לשיטתו ס"ל נמי דגם אסמכתא קניא כמ"ש לעיל בב"ב שם קס"ח ע"א ודאי דאינו מחלק בין חיוב בעלמא שמתחייב א"ע מיד ע"י השטר או חיובא דדמי לאסמכתא כמו ערב וכה"ג ולשיטתו ס"ל נמי לר' יוחנן בכתובות ק"ב שם דר' ישמעאל ג"כ אינו מחלק בין חיוב ערב לחיוב דעלמא כמ"ש בסוגיא שם ר' יוחנן דאמר כר' ישמעאל משום דבעלמא נמי שייך לשיעבודא דאוריית' כיון דס"ל דאיפשר לו להאדם לשעבד נכסיו מה"ת כמו שאיפשר לו למוכרן משו"ה מוקי לפלוגתת ר' ישמעאל וב"נ דמיירי בלא קנין אלא שחתם הערב א"ע על השטר וכמ"ש במתניתין ערב היוצא לאחר חיתום שטרות וממילא דמהני נמי גם בחנוק דהא לר' יוחנן גם ערב היוצא לאחר חיתום שטרות דס"ל לר' ישמעאל דמשתעבד לאו משום עדיפותא דערב הוא א"א דכך הוא הדין גם בעלמא שאיפשר לו להשתעבד בשטר אעפ"י שאינו חייב משום דאלים כח השטר שמתחייב ע"י אעפ"י שאינו חייב וממילא דחנוק נמי משתעבד ע"י השטר אף שמצד דינא דערב י"ל דמצוה קעביד להצילו מן החניקה הא מיהת לא גרע מחייב אני לך מנה בשטר שמתחייב מדינא לעולם ע"י השטר ומשו"ה הוא דקאמר ר' יוחנן חלוק הי' ר' ישמעאל אף בחנוק והלכה כמותו גם בחנוק דחד דינא אית להו דאתא עלייהו מדין חייב אני לך מנה בשטר דאלים כח השטר שמשתעבד על ידו בכ"מ וכנ"ל זהו טעמא דר' יוחנן אמנם שמואל לשיטתו דס"ל לעיל שם קע"ה ב' שיעבודא לאו