לפלגות ראובן חלק ב צז

ויומתק לן מאוד לפי"ז מה דמצינו לרב פפא דמוקי לה בב"ק ד' מ"ח ע"ב דס"ל לרבי כר"ט ומשום דאיהו אזיל לשיטתי' דס"ל אליבא דרבי דאית לי' דון מינה ומינה בזבחים שם ד' צ"א ע"ב לכן לשיטתו מוקי נמי רב כר"ט וכנ"ל ודו"ק: **(הג"ה [ובזה כתבתי במק"א ליישב ג"כ סתירת הסוגיות בהא דסנהדרין כ"ב ע"ב ותענית י"ז ע"ב גבי פלוגתת רבי ורבנן אם כהנים מותרים לשתות יין בזה"ז דמשני ר"א שתויי יין דמחלי עבודה גזרו בהו רבנן פרועי ראש דלא מחלי עבודה ל"ג רבנן ופריך מברייתא ואלו שבמיתה פרועי ראש ושתויי יין וכו' דאיתקש שתויי יין לפרועי ראש וכו' ומינה מה שתויי יין דמחלי עבודה אף פרועי ראש דמחלי עבודה ואסיק שם בסנהדרין בקשיא והעיר בהגר"א שם בגהש"ס מה דבתענית משני כי איתקש למיתה הוא דאיתקש אבל לאחולי עבודה לא איתקש עיי"ש שנתקשו בזה ולהנ"ל נראה ליישב בע"ה לפימ"ש ברש"י בחולין ד' ק"כ ע"ב ד"ה בדון מינה דגם במ"מ אמרינן דון מינה ומינה והלא כבר מצינו לאמוראי הנ"ל דפליגי אליבא דרבי ורבנן דפליגי עליו האיך ס"ל בהאי פלוגתא דדון מו"מ כמש"ש במנחות ס"ב ע"א וע"ב דלחד מ"ד ס"ל לרבנן דרבי דון מו"מ ולאידך מ"ד ס"ל אוקי באתרה א"כ שפיר י"ל דבזה פליגי נמי הני סוגיות דסנהדרין כ"ב ותענית י"ז דאי נימא דס"ל דון מו"מ ע"כ כיון דאיתקוש להדדי ילפינן נמי להא דמחלי עבודה ג"כ ודו"ק כי נכון הוא

ועפי"ז אמרתי ג"כ ליישב שיטת הרמב"ם ז"ל דס"ל גבי כלאים דהנהגה דאינו אסור מה"ת רק בטמאה וטהורה אבל בשניהם טמאין או טהורין אינן אסורין אלא מדרבנן עש"ך יו"ד סי' רצ"ז ס"ק א' ובשו"ת הרא"ש כלל ב' סי' ט"ז משה"ק עליו ונראה די"ל בזה לפי הנ"ל דהנה כבר החליטו רבותינו האחרונים ז"ל בדעת הרמב"ם דע"כ רק בכלאים דהנהגה ומלאכה הוא דס"ל דבעינן דוקא א' טמאה וא' טהורה אבל בכלאים דהרבעה מודה גם הרמב"ם ז"ל דמתחייב בכל גווני ואף בטהורה וטהורה ודלא כהש"ך שם בס' רצ"ז ס"ק א' עיי"ש וכמ"ש כן בפר"ח יו"ד סי' פ"ו ס"ק ו' ובס' גינת וורדים כלל נ"ט וכן מבואר להדיא בפי' המשנה להרמב"ם ז"ל פ"ח מ"ג דמ' כלאים וכן יש להוכיח ג"כ מסוגיא דחולין קט"ו ע"א דקאמר מדאסר רחמנא כלאים לגבוה ילפינן דלהדיוט שרי באכילה הרי דע"כ גם בששניהם טהורין איכא מה"ת איסור כלאים בהרבעה וכן נראה ג"כ ראי' ברורה לזה ממש"כ הרמב"ם בפ"ט מה' כלאים ה"ו דאם הרכיב זה הנולד מכלאים אפילו על אמו לוקה ומכיון שאין טהור מתעבר מן הטמא ע"כ דגבי הרבעה לוקה מה"ת גם בב' טמאים או טהורים וז"ב וכתבו עוד בטעמא דמילתא משום דבכלאים דהרבעה כתיב בהמתך לא תרביע כלאים לכן אסור בשא"מ בכל גווני ל"כ גבי הנהגה דכתיב ל"ת בשור וחמור הלא מפורש מין אחד טהור ומין אחד טמא עיין באחרונים הנ"ל ועיין מנה"ח מצוה רמ"ד ועיי"ש ברא"ש מ"ש ג"כ מס"פ הפרה הנהיג בעיזא ושיבוטא מאי דמשמע ג"כ כן דהא שיבוטא נמי טהור הוא כמ"ש בחולין ק"ט ע"ב אסר לן חזיר וכו' מוחא דשיבוטא ועיי"ש. ובתוי"ט ס"פ הפרה שם כתב דילפינן זמ"ז לענין שאר דברים וברש"י חולין ד' ק"כ ע"ב ד"ה בדון מינה כתב להדיא דגם בב"א אמרינן דפליגי אי דו"מ ומינה או אוקי באתרא וכנ"ל וכיון דמצינו להרמב"ם ז"ל דס"ל בפ"ט מה' שבועות כמ"ד דו"מ ואוקי באתרה וכן בפט"ו מהאי"ב ה"א ועיין תוי"ט מנחות פי"ג מ"ה ושלהי מ' נזיר ובלח"מ פט"ז מה' מעה"ק הי"ד לכן שפיר ס"ל לשיטתו דאף דילפינן כלאים זמ"ז לכמה מילי או גם זו"ז הא ילפינן כלאים דהנהגה שור שור משבת ובשבת הא לא נ"מ בין טמאה לטהורה מ"מ אמרינן דו"מ ואוקי באתרה ובעינן כאן דוקא דומיא דשור וחמור שיהא מין א' טמא ומין אחד טהור אבל להני תנאי ואמוראי דס"ל דו"מ ומינה ודאי דלדידהו מודה הרמב"ם דבכל ב' מינים חייב מה"ת דומיא דכלאים דהרבעה ודומיא דשבת. ואזדי להו כל הקושיות שהקשו על הרמב"ם ממה שמצינו להוכיח מכ"מ להיפוך דאיהו לשיטתי' שפיר פסק כן ודו"ק

וע"ד החידוד כתבתי עוד במק"א ליישב משה"ק בשו"ת הרא"ש שם על שיטת הרמב"ם ז"ל הנ"ל מסוגיא דחולין ד' ע"ט דגרסינן התם א"ל רבי אבא לשמעי' כי מעיילת לי כודנייתא בריספק עיין להנך דדמיין להדדי ועייל לי אלמא קסבר אין חוששין לזרע האב וסימנין דאורייתא ואם טמאה עם טמאה ליכא איסור דאורייתא היכי פשיטא דסימנין דאורייתא אפילו הוי סימנין דרבנן סמכינן עלייהו באיד"ר עיי"ש שנשאר בקושיא ובלב ארי' בחולין שם כתב לתרץ משום דאין עושין ספק דרבנן לכתחילה וע"כ דסימנין דאורייתא והוי כודאי ומסתייע לזה ממשה"ק דהא כאן איכא ס"ס א' שמא חוששין לז"ה וכל מיני פרידות שוין הן ואת"ל א"ח לזה שמא שניהם מין אחד הוא וע"כ ה"ט משום דלכתחילה אין לסמוך על ס"ס ועל סד"ר עיי"ש ובמחכתה"ר דבריו, תמוהים דאף דקושטא דמילתא הכי הוא דאין עושין סד"ר לכתחילה וכמ"ש ג"כ במג"א סי' י' ס"ק י"א מ"מ כאן אם אסרינן לי' להרכיב אותן ולהנהיגן שנים שנים הוי כדיעבד ואף אם יהיבנא לי' דזה חשיב כלכתחילה עדיין תיקשי א' הא ע"י סימנים ודאי יש להתיר איסור דרבנן אף אי נימא דסימנים דרבנן דהם אמרו והם אמרו כיון דעיקר איסורו אינו אלא מדרבנן הא יש לסמוך על הסימנים המבררין מדרבנן וכ"כ ג"כ בס' ש"ש ש"ז פ' כ"ג בשם הרבה מגדולי האחרונים ע"ש עוד תיקשי הא לפימ"ש בעצמו דכאן איכא ס"ס א"כ ודאי דיש להתיר באיד"ר מס"ס ע"י הסימנים [וע' ארעא דרבנן מערכת ס"ס אות תנ"ה מש"ש בשם כמה אחרונים דגם בדאורייתא מותר ס"ס לכתחילה ומביא שם מ"ש בפי' המשניות להר"מ ריש מ' דמאי שמותר מטעם ס"ס ואף דהפרשת תרומ' מ"ע נינהו ואפילו לכתחילה אמרינן הכי ס"ם לקולא עיי"ש ולענ"ד י"ל דלענין לקנות זה הדבר מחבירו אין זה מיקרי לכתחילה וכמ"ש ג"כ בט"ז יו"ד סי' פ"ג ס"ק ה' בשם הת"ח כלל ל"ה וכ"כ ג"כ בסי' ק"ח ס"ק ד' ובמנ"י שם ס"ק ב' כתב להוכיח כן מן הש"ס ולפלא שלא הביאו ג"כ מ"ש להדיא כן גם ברמ"א יו"ד סי', קכ"ב ס"ו ע"ש אכן מ"מ אין זה דיעבד גמור וכמ"ש בהגהת רמ"א סי' פ"ג דבדיעבד שכבר קנאן מותר וע"ע בט"ז יו"ד סי' צ"א ס"ק ב בשם הת"ח ובסי' צ"ו ס"א ברמ"א ובמקוה שאין וכו' ובש"ך וט"ז שם ועיין ע"ז ד' כ"ג ע"א דמשמע נמי דדין הקני' מיחשב בדיעבד ממש"ש ל"ק הא וכו' והא דיעבד לענין קני' מעכו"ם ושם ומנא תימרא וכו' מותרת בעלה והבן] וא"כ ודא דתיקשי לשי' זו דס"ל דרק כודנייתא בכודנייתא התיר ר' אבא ולא במינא דאימא דלישתרי מטעם ס"ס. וע' בחי' הרשב"א שם מש"כ להקשות לשי' זו דס"ל דא"ח לז"ה היינו דמספקא לן היכי מוכח מהכא דס"ל דא"ח לז"ה דילמא ספוקי מספקא לי' ומשום חומרא בעי להו דדמיין להדדי ומדקאמר אלמא קסבר א"ח משמע כלל וכלל לא בין להחמיר בין להקל עיי"ש

אשר ע"כ הי' נראה לומר בזה ע"ד החידוד וליישב כל הקושיות דכונת הגמ' במ"ש דס"ל א"ח לז"ה וסימנים דאורייתא)**