לפלגות ראובן חלק ב צו

סכנה הוא הא גם בלא סכנה האיך ימול אותו תוך זמנו וע"כ מוכח מזה דבדיעבד יוצא גם בנימול תוך ח' ומשום מצות השם שאמר לו לך שוב מצרימה הי' רוצה למול גם תוך ח' דהו"ל כמו דיעבד עיי"ש. ולדברינו בפשוטו ניחא דאף שאינו מקיים מצות מילה מ"מ כיון שמקיים מיהת פלגא דמצוה מה שאינו ערל שפיר סלקא אדעתא דמשה למולו משום האי מצוה שצוה לו ד' ללכת מצרימה וכמובן אמנם גם זו"ז עיין בס' קרן אורה שם מ"ש לפרש כונת רש"י בפשוטו דבאותה שעה היינו באותה שעה שיצא ממדין דאם הי' כבר שמנה ימים קודם שא"ל הקב"ה ללכת מצרימה מדוע נתרשל משה ואיחר לעשות את המצוה עיי"ש ודו"ק

ויש לפרש ג"כ עפי"ז מ"ש בקהלת תן חלק לשבעה וגם לשמנה ושם בפירש"י הביא מ"ש רבותינו תן חלק לז' לנוח בשבת וגם לשמנה אלו שמונת ימי מילה [ע' עירובין מ' ע"ב] ד"א לשבעה וגם לשמנה אלו ק"צ של ז' ימי הפסח וח' ימי החג כי לא תדע מה יהי' רעה אם יחרב הבית וכו' עיי"ש. ולפי' הראשון דקאי על שבת ומילה צריך להבין ג"כ השייכות דסיפי' דקרא לזה ועיין שו"ת כ"ם או"ח סי' ל"ה מ"ש לפרש עפימש"ש שאין דוחין את המצוה על אחר הש"ק משום שמא ימות התינוק והיינו כי לא תדע מה יהי' רעה וגו' אמנם השגנו על עיקר דבריו בשלהי מ' חגיגה עיי"ש ולדברינו נוכל לומר דינ"ה בפשיטות יותר. דהיינו דקאמר דאף שמצווין אנו לשמור את השבת תן חלק לז' מ"מ מילה דוקא בשמיני ואף בשבת. ושלא תיקשה למה דוחה את השבת הא איפשר למולו מקודם ע"ז קאמר כי לא תדע מה יהי' רעה וגו' דהא מ"מ אינו מקיים מצות מילה תוך ח' וכנ"ל ונמצא מבטל עשה ובעידן ריתחא ענשינן אעשה כמ"ש במנחות מ"א עיי"ש בתוס' ודו"ק כי קצרתי:. פלג י

ולפי"ז יש ליישב משה"ק כולם במשנתנו שלהי קידושין על שלא מל אאע"ה קודם שנצטוה דאיפשר דקודם שנצטוה, הוי דינו כמו תוך זמנו כיון שעדיין לא הגיע הזמן לקיים את המצוה. ויש להוסיף עוד שהוכיח זאת ממה דמצינו דמילה דוחה שבת הרי ע"כ לומר דבנימול תוך ח' אינו מקיים המצוה כתיקונה גם בהגיע זמנה אח"כ וכקושית הש"ך דאין להקשות מ"מ נמתין עד לאחר הש"ק דזה מדינא אסור לדחות את המצוה אלאחר הזמן ושפיר דוחה שבת ואין מאחרין וכשיטת הרמב"ן אבל למה אינו מקדים ע"כ דבתוך ח' ל"ק מצוה וכנ"ל. אכן אי נימא כשיטת הרמב"ם דאף דנקצר ביום כשר מ"מ דוחה שבת משום חביבה מצוה בשעתה א"כ הא לא מוכח מידי דשפיר י"ל דמקיים המצוה בהגיע זמנה ומ"מ דוחה שבת משום דחביבה מצוה בשעתה וע"כ דלא כהרמב"ם ומחלקינן בין איפשר להקדים לבין איפשר להמתין דרק בהקטר חלבים ואיברים אמרינן האי סברא דחביבה מצוה בשעתה ומשו"ה דוחה שבת ואין מאחרין את המצוה אבל באיפשר להקדים שפיר מקדימין וס"ל לפי"ז דמ"ש ר"ש בוא וראה כו' היינו דדינא קאמר ר"ש בכ"מ דמשום ה"ט דחביבה מצוה בשעתה אינו ממתין בקיום המצוה ושפיר דוחה ל"ת וכמו שכתבנו אליבא דרב אשי והיינו משום דס"ל דעדל"ת שיב"כ וילפינן מכאן לעלמא נמצא דמוכח מזה דעדל"ת שיב"כ ומה"ט אין מאחרין את המצוה אבל אין ללמוד מזה לענין איפשר להקדים ומכיון שמצינו דמילה דוחה שבת אף שאיפשר להקדים תוך ח' ע"כ מוכח דאם מל אותו תוך ח' לא קיים המצוה כתיקונה אף בהגיע הזמן אח"כ ומשו"ה לא מל אברהם אע"ה מקודם שנצטוה

ובתוס' יבמות ד' ז' ע"א ד"ה ומה עבודה כתבו דהק"ו דהתם הוא רק לר"ט דס"ל דל"א דיו היכא דמיפרך ק"ו אבל לרבנן דפליגי על ר"ט ע"כ דאין זה ק"ו ומוכח לדידהו מדאיצטרך קרא דלא תבערו דעדל"ת שיב"כ דע"כ מדין עדל"ת איצטריך קרא ולא מדין ק"ו דהא נימא דיו ומוכח אליבא דרבנן דר"ט דעדל"ת שיב"כ ומינה נמי להיפוך דכיון דהוכחנו מהא דשלהי קידושין דע"כ ס"ל עדל"ת שיב"כ ע"כ דפליג על ר"ט וס"ל דאמרינן דיו אפילו במקום דמיפריך ק"ו [ואם נפרש נמי דמ"ש מצינו לא"א ע"ה וכו' לאו ר' נהוראי קאמר לה רק רבי דסתים המשניות ע"כ מוכח מזה דפליג על ר"ט בזה לפימ"ש בדורל"צ ד"ז דמאן דס"ל דון מינה ואוקי באתרה ע"כ דפליג על ר"ט וס"ל דאמרינן דיו אפי' אי מיפריך ק"ו עיי"ש שהוכיח כן מן הסוגיא דב"ק כ"ה גבי מפץ במת דמפורש שם כן וכבר מצינו לרבי דס"ל דון מינה ואוקי באתרה בזבחים צ"א ובמנחות ק"ז עיי"ש ולפי"ז ע"כ דפליג על ר"ט. ואף אם נימא דר' נהוראי הוא דאסיק למילתי' מ"מ ע"כ לאו היינו ר"מ דס"ל בשבועות ל"א דון מינה ומינה כמש"ש בסה"ד להוכיח ממשנתנו דר"נ פליג על ר"מ ע"כ דר"נ לאו היינו ר"מ וע' נוב"י מ"ת יו"ד סי' קנ"א ובמש"כ בזה שלהי נזיר ואכ"מ ושפיר י"ל דס"ל דון מינה ואוקי באתרה וכרבנן דר"ט דאמרינן דיו אפי' במקום דמיפרך ק"ו] ובאמת בענין זה האיך ס"ל לר"ש בהאי דינא אם עדל"ת שי"ב כרת לפימשנ"ת דזה תלי בהא אי אמרינן דון מינה ומינה או אוקי באתרה וא"כ יש להסתפק ג"כ בהא איך ס"ל לר"ש בזה הנה מצינו להגאון בעל דורל"צ דרוש ז' שהוכיח דע"כ ס"ל לר"ש דון מינה ומינה דאל"ה תיקשי גם לר"ש מצרי שני במאי יטהר דהא ס"ל בספרי קהל גרים איקרי קהל וכמ"ש ר' יוחנן אליבא דר' יהודה שם ביבמות ע"ח ורק דתירץ שם דס"ל דון מו"מ וא"כ ממזרת אחר עשרה דורות מותרת ויטהר בממזרת ורק לר' יהודא פריך דס"ל בשבועות דאוקי באתרה עיי"ש ולפי"ז ע"כ דס"ל כר"ט ולא אמרינן דיו במקום דמיפרך ק"ו ואין עדל"ת שי"ב כרת וקרא דלא תבערו איצטריך שלא נלמוד מדין ק"ו אבל מ"מ אין זה הוכחה גמורה דשפיר י"ל דס"ל ג"כ דעדל"ת שיב"כ וכרבנן דר"ט דאמרינן דיו אפילו היכא דמיפרך ק"ו וס"ל דון מינה ואוקי באתרה וקושית בעל דורל"צ בהא דמצרי שני במאי יטהר איפשר לתרץ בגוונא אחרינא וכמש"ש בד' י"ג שם דהיינו שישא פילגש בלא קידושין וכשי' הרמב"ם פט"ו מה' אי"ב דכל הני ח"ל אין איסורן רק ע"י קידושין אשר בזה מתרץ שם ג"כ קושית המהרש"א ביבמות האיך נשא א"א ע"ה להגר שהיתה מצרית ראשונה עיי"ש שג"כ נשאה לפלגש ומבואר אצלינו במק"א באורך בע"ה

וא"כ שפיר י"ל דס"ל דון מינה ואוקי באתרה והייני דפליגי אמוראי אליבא דר"ש אי דינא קאמר דמה"ט משום שחביבה מצוה בשעתה דוחה שבת ומשום דס"ל עדל"ת שיב"כ וילפינן מיני' ג"כ לעלמא או דאין זה מן הדין ורק גבי קרבנות הוא דמצינו כן ומשום דבלא"ה הא ע"כ דאינו מן הדין כיון דאין עשה דוחה ל"ת שיב"כ וכנ"ל

וכ"כ י"ל ג"כ אליבא דרבי דמסתפק שם אליבי' בסוגיא דמנחות ע"ב אי ס"ל כהא דר"ש או כאידך דר"ש ומשום דגם לרבי מצינו דפליגי אמוראי אליבא דידי' אי ס"ל דון מו"מ או דו"מ ואוקי באתרה עיי"ש בזבחים ד' צ"א ע"ב ובמנחות ס"ב וק"ז וקצרתי א"כ גם אליבא דידי' יש להסתפק בכל הנ"ל וכנ"ל: