לפלגות ראובן חלק ב צח

ומעתה כיון דאמרינן דקיים א"א ע"ה כה"ת כולה וכו' וע"כ דמה שנשא להגר דהוי מצרית ראשונה הוא משום שנשאה לפלגש וס"ל דפלגש מותר וכנ"ל וא"כ גם מצרי שני אפשר שיטהר ואין לנו מעתה הוכחה דס"ל לר"ש דון מינה ומינה וכנ"ל ושפיר נוכל לומר דס"ל כרבנן דר"ט דאמרינן דיו אפילו במקום דמיפרך ק"ו ועדל"ת שיב"כ מקרא דלא תבערו וכנ"ל ביבמות ו' וכן נמי מוכחינן ממה שלא מל א"ע קודם שנצטוה דהוא משום דהוי כמו קודם ח' ומהא דמילה דוחה את השבת מוכח דתוך זמנו אינו מקיים מצוה דאל"ה לא הוי דחי שבת ומה שאין דוחין את המצוה על אחר שבת הוא משום דאין מאחרין את המצוה מדינא וס"ל בהא דר"ש דחביבה מצוה בשעתא הוא מן הדין וס"ל ג"כ דעשה דול"ת שיב"כ וכנ"ל באורך והיינו ג"כ כרבנן דר"ט וס"ל דאמרינן דיו אפילו אי מיפרך ק"ו וכנ"ל: פלג יא

ויש לנעוץ עפי"ז גם סוף המסכת לתחילתה עפמ"ש הרא"ש בפ"ק דקידושין סי' א' דלא קיי"ל כר"ה דאמר חופה קונה וכמ"ש רבא שתי תשובות בדבר חדא דשלש תנן וד' לא תנן ועוד כלום חופה גומרת אלא ע"י קידושין וכו' עיי"ש משה"ק על ר"ח דפסק כר"ה מה יענה לקושית התוס' שם ד' ה' ע"א נימא דיו אסוף דינא דמהיכא מייתית דחופה קונה משום דגומרת נימא דיו לבא מה"ד וכו' שלא יקנה אלא אחר כסף ותירצו שם דר"ה ס"ל כר"ט כו' עיי"ש וכיון דאנן קיי"ל כרבנן דר"ט א"כ איך איפשר לפסוק כר"ה הא תיקשי נימא דיו אסוף דינא עיין שם בקרבן נתנאל או"ק י' ובשעה"מ בחופת חתנים סי' א' וקצרתי

הנה כי כן י"ל להני דלא ס"ל כר"ה רק כרבא דחופה אינו קונה דדייק תנא ותני בשלש דרכים ולא תני ד' משום דחופה א"ק וה"ט משום דאין ללמוד חופה מדין ק"ו דהא י"ל דיו אסוף דינא כיון דקייל"ן כחכמים דפליגי על ר"ט וס"ל דאמרינן דיו אפילו במקום דמיפרך ק"ו וכנ"ל וביותר יומתק הדברים לפי מה שביארנו בע"ה שלהי נזיר דמוכח עוד ממ"ש ב"ה בפרוטה ובשוה פרוטה דע"כ ס"ל דון מינה ואוקי באתרה וכמש"ש במקנה דילפי ב"ה דש"כ ככסף מהיקישא דאחרת לאמה העבריה ואוקי באתרה דסגי גם בפרוטה עיי"ש ולהנ"ל הנה חדא באידך מישך שייכא וכמשנ"ת דע"כ מאן דס"ל דון מינה ואוקי באתרה ס"ל כחכמים דרבי טרפון דפליגי עליו וס"ל דאמרינן דיו אפילו במקום דמיפרך ק"ו וכנ"ל ויש להמשיך נמי עפי"ז לריש סדר נשים בהא דחמש עשרה נשים פטורות מן החליצה ומן היבום ובדין אי ערוה גופה צריכה קרא דאין עדל"ת שיב"כ ובמה שמצינו ביבמות ד' ח' ע"א שמסתפק שם בסוגיא אליבא דרבי נמי אם ערוה גופה צריך קרא או לא לפימש"כ לעיל דיש להסתפק ג"כ אליבא דרבי אי ס"ל דעדל"ת שי"ב כרת אלא שלא נפניתי עוד להרחיב דברים בזה ותו לחכם ויחכם עוד

ונבין מעתה מ"ש בריש ב"ק ארבעה אבות נזקין הן ותנא שור לרגלו ומבעה לשינו וקרן שיירי' ומשום דלא מיירי תנאי רק במועדין מתחילתן ובתמין ולבסוף מועדין לא קמיירי כמש"ש בריש ב"ק וע"כ דכרבנן דר"ט אתיא דהא לרבי טרפון גם קרן הוי מועדין מתחילתן כיון דס"ל דבחצר הניזק נ"ש משלם וע"כ דרק כרבנן דר"ט אתיא וכמש"כ כן גם בס' דורל"צ דרוש ז' עיי"ש והיינו דקתני תנא ארבעה אבות נזיקין ולא חמשה משום דס"ל כרבנן דר"ט ולר"ט הא חמשה אבות הוי בצירוף קרן וכמ"ש בדורל"צ שם וז"ש מכיון דמוכחינן מהא דא"א ע"ה שקיים כה"ת כולה וכו' וע"כ דרבנן דר"ט ס"ל דהיינו ארבעה אבות ולא חמשה ודו"ק כי נכון הוא בע"ה: **(הוא דאדרב' משו"ה הוא דהחמיר ע"י הסימנים משום דהסימנים עיקרים הם ומשוי לה כודאי ואם יהי' הא' אינו דומה להב' בסימנים ודאי דהאי בר סוסיא והאי בר חמרא ואין אומותיהן שוות לכן אסיר [ועיין בחידושי הרמב"ן שם מ"ש לתמוה על רש"י ז"ל בהא דסי' דאורייתא דמיירי מדין סי' דאבידה וכתב לפרש דהיינו דסימנים אלו קאמרי שהם עיקר לסמוך עליהם בענין זה וגמרא גמירי להו דאל"ה יש להסתפק צמא סי' אלו אינן עיקר ואין לסמוך עליהן וע' קצוה"ח סי' רנ"ט ס"ק ב' בשם חי' הר"ן שם ודו"ק] והיינו דאי, אין הסימנים מבררים ועדיין בספקן קיימי הו"ל להתיר מספק גם בשאינן שוין בסימנים משום דכיון דעיקר איסורן אינו אלא מדרבנן וכמ"ש הרמב"ם דהוי שניהם טמאין הו"ל למישרי כדין ספק דרבנן ואף דנראה פשוט דאף אי סימנים דרבנן סמכינן עליהן מיהת להחמיר בדרבנן ובזה יתיישב משה"ק בש"ש שם במ"ש בב"מ א"ד אמר רבא דכו"ע סימנים דרבנן והקשה דזהו שפת יתר והול"ל סי' לאו כלום הוא ע"ש מש"כ בזה ובפשוטו ניחא דנ"מ מיהת לאסור ע"י סימנים באיד"ר וכמובן מ"מ כאן דאיכא, ג"כ ס"ס ודאי דהו"ל להתיר אי לאו דס"ל דסימנין דאורייתא ועיקרין הן לעשות כודאי וכיון דאין הסימנים שוין ודאי דשני מינים הן לכן אסור גם אם איסורן אינו אלא מדרבנן וכמו דמפרשינן מ"ש דס"ל א"ח לז"ה היינו דאי לא"ה הו"ל להתיר בכל גווני כן נפרש נמי גם מ"ש דס"ל סימנים דאורייתא כו' היינו דאי לאו דאורייתא ואינם עיקרין ועדיין בספיקן קיימי הו"ל להתיר מספק ויתיישב ג"כ קושית הרשב"א הנ"ל דע"כ ס"ל א"ח לז"ה דאי מספקא לי' א"כ אף אם סימנים דאורייתא ואין אומותיהן שוות מ"מ הו"ל להתיר מספק שמא חוששין לז"ה וכל הפרידות שוין דהאי בר סוסיא וחמרא והאי בר חמרא וסוסיא ורק משום דס"ל דא"ח לז"ה כלל ומכיון דסימנים עיקרים וודאים הן מה"ת משו"ה הצריך דיקא שיהי' דומין ושוין זה לזה ויתיישב הכל בע"ה ע"ד החידוד ונכון הוא בע"ה]:)** לוח התיקון בדרוש ד' ח' ע"ב שורה האחרון. ובפרק. צ"ל ובפרט ו' ע"א שורה ב' "דין" צ"ל די. ע"ב בהערה שורה ג'. להתבקד. צ"ל להתבקע. ט' ע"ב שורה ט"ו. נאמן צ"ל נאמר. י"ג ע"א שורה ל'. שהר"ש. צ"ל שהרא"ש. י"ד ע"ב ש' ב'. הס' צ"ל ה"ט: י": ע"ב בפלג א' שורה ל"ד אחר תיבת דר"י חסר וכצ"ל דר"י הקשה כן לחכמים דפליגי עלי' בסוכה שהוא גבוהה כו' שהוא ר"מ. י"ט ע"ב בהערה שורה ח'. קיי"ל. צ"ל עיי"ש. עו"ש שורה ט"ו. ח' מו"מ כו'. נ"ל. ח"ס חו"מ סי' ק"ה בדעת הרי"ף. כ"א ע"ב בד"ה והנה. דפליגו כו' ור"ע צ"ל ר"י ור"ע. שם בהערה שורה י"א אחר תיבת רשות צ"ל כמו דס"ל לר"י. כ"ז ע"ב בהערה שורה ה' התחלה "יש" והוא דיבור אחד עם הא דלעיל. ל' ע"ב בד"ה "ועל" שורה י"ז אחר תיבת "להחזיר" צ"ל "אבידה מטעם בו"ש דל"מ שמא של המוציא להחזיר" ל"א ע"ב שורה י"ז "אפילו" צ"ל "אפשר לומר" ל"ג ע"ב ש' י"ט אח"ת דמשו"ה צ"ל "ל"כ". שם בהערה ש' ח' "מותר" חסר וצ"ל" וכבר העירו כן בתוס' נדה נ"א ע"ב ד"ה ולכתוב עיי"ש, ל"ו ע"ב בהערה ד"ה "כמשה"ק" הוא דיבור אחד עם דלעיל. ל"ו ע"א בהערה ד"ה "ז"ל הירושלמי" צ"ל סו"פ נושאין ה"ז מ' ע"א בהערה ש' מ"א דמספקא לן צ"ל "דלא מספקא"