לפלגות ראובן חלק ב צה

ביתר ביאור [ועיי"ש מה שתמה על הטו"א במש"כ דר"י סובר אם הי' לו בנים ומתו דקיים פ"ו ומ"מ כאן מודה וכו' ובאמת הוא העלמת עין דאדרבה מבואר שם בסוגיא דיבמות דר"י ס"ל בהי' לו בנים ומתו דלא קיים דשבת בעינן עיי"ש ולחנם תמה על הטו"א ונזדמן לו נוסחא מוטעת בטו"א ובטו"א שלפנינו כתוב להדיא איפכא דאע"ג דר"י ס"ל בהי' לו בנים ומתו דל"ק פ"ו מ"מ בהי' לו בנים ומינכרי מודה דהא איכא שבת עיי"ש ותמצא כן.] ולפי"ז נראה דמצות מילה ג"כ דמיא להא דפו"ר דגם היא מצוה נמשכת דמלבד מעשה המצוה בשעת המילה מקיים ג"כ מצוה כל ימי חייו מה שאינו ערל וכמ"ש בשו"ת מהרי"ח א"ז סי' י"א ולפי שאינו מצוי אעתיק את לשונו והוא ומענין המילה נראה דאין האב חייב למול בנו בידו אלא לעסוק שיהי' נימול דומיא דכל הני דקחשיב התם ללמדו תורה כו' כל הני עיקר מצותן אינה העשי' אלא שהמילה חתומה בבשרו וכן ישיבתו בסוכה וכן תפילין המונחים בראשו ובזרועו ומילה גם היא עיקר מצותה כן שאל"כ דהע"ה שהי' מצטער כשנכנס למרחץ כו' ואם לא הי' מצות המילה אלא העשי' למה שמח עליה יותר מראשו וזרועו וכל גופו שקיים בהם מצות תפילין וציצית וכמה מצות אלא מילה הוא מצוה בכל עת כתפילין המונחין בראשו וציצית בבגדו עכ"ל ולפי"ז הוי גם מילה מצוה נמשכת כמצות פו"ר שאף אם עשה אותה בשעה שהי' פטור ממנה מ"מ מקיים המצוה בהגיע זמן חיובו ורק קודם הזמן הוא דאמרו בשבת שם שלא עשה מצוה: וכמ"ש בצל"ח הנ"ל וראיתי בס' בית הלוי סי' מ"ז שהביא ג"כ ד' הצל"ח הנ"ל ומחדש שם סברא זו בדעת הטור דמקיים מצות מילה כל ימי חייו ומשו"ה הוא דס"ל ביו"ד סי' רס"ד דבחול צריך לחזור על ציצין שא"מ ג"כ אף דאחר שפירש ע"כ הוי התחלה אחריתא יעו"ש ולדעת הרמב"ם הוא להיפוך דרק בשעת המילה מקיים מצוה זו עיי"ש ולא ראה דברי המהרי"ח או"ז הנ"ל [אמנם יש להעיר לפי"ד המהרי"ח הנ"ל עפימש"כ הרא"ש פ"ק דפסחים בשם ר"ת לחלק בענין ברכת המצות דרק במצוה שיש בה שהיות מברכין בל' ובמצוה שאין בה שהיות מברכין בעל א"כ לכאורה תיקשי מ"ש מילה דמברכין בעל מהא דמזוזה דמברכין בל' ולמ"ש לקמן בשם הבית הלוי דב' מצות יש במילה וכל ימי חייו אינו מקיים אחר שנימול רק מצוה בשוא"ת מה שאינו ערל א"ש רק ד' המהרי"ח לא משמע כן וצריך להבין במ"ש המהרי"ח דאין על האב חיוב למול בנו בידו אלא לעסוק שיהא נימול א"כ מה זה שאמרו בפסחים ז' אבי הבן מאי איכא למימר ומשום חיוב ההתעסקות לבדו לכאורה אין לחלק בענין הברכה וקצרתי]

ועפ"י הנ"ל יתיישב ג"כ משה"ק בשאג"א שם לפי"ד דבתוך ח' ל"ע מצוה כלל א"כ הקשה למה חייב באם מל שלאחר השבת בשבת הא הוי מקלקל כיון שלא עשה מצוה ותירץ שם דע"כ מתני' לא אתיא כר"י רק כר"ש ועדיין נשאר בקושיא על הרמב"ם שפסק ג"כ בפ"ג מה' שגגות דחייב בכה"ג אף דס"ל בפ"א מה"ש דמקלקל בחבורה פטור ונשאר בקושיא ולדברינו בע"ה ניחא שפיר דאף שלא עשה מצוה היום מ"מ מתקן מיקרי דהא לכשיגיע זמנו נמצא מקיים מצוה ע"י מעשיו והוי מתקן ועדיין יש לפלפל בזה דזה תלי בשני תי' התוס' שבת ק"ו בטעם החילוק לר"י בין חובל וצריך לכלבו דפטור לבין שוחט דעלמא או משום דאין דרך לחבול בשביל כלבו או משום דבחובל וצריך לכלבו אין תיקונו בא מיד משא"כ בשוחט עיי"ש דאי נימא כתי' השני: הנ"ל עדיין לא מיקרי כאן מתקן בכה"ג דהא אין תיקונו בא מיד דעתה הא אינו מקיים מצוה עדיין וע' בחי' הגרעק"א יו"ד סי' ב' ובמערכה ג' לח' שבת מ"ש לפלפל בהני שני התירוצים לדינא וע' מש"כ בע"ה שלהי חגיגה וקצרתי ומשה"ק שם עוד בשאג"א אי נימא דגם בנימול תוך ח' מקיים מצוה א"כ בכל ספק מילה בנולד ביה"ש למה נימול לט' לי"א לי"ב כמ"ש בשבת קל"ז נקדים ונימהלי' מספק קודם ח' כדי שלא להשהות את המצוה יעו"ש שהוכיח מזה דע"כ תוך ח' אינו מקיים מצוה כלל ולכאורה הי' איפשר לדחות בפשיטות דלבד מה דנ"מ לענין הברכה דאם נימהלי' קודם ח' הא אין לברך מספק דקיי"ל כהרמב"ם דעל ספק מצוה אין מברכין עיין בדברינו שלהי מ' מגילה וקצרתי דבזה הא י"ל דמ"מ הא אין הברכה מעכבת רק דגם זו"ז נראה לומר דא"א להקדים המילה קודם זמנו משום איסור חובל כיון דהשתא מיהת לא מקיים מצוה איפשר שאסור למולו משום ל"ת דחובל בחבירו וכמ"ש כה"ג בס' המקנה שלהי קידושין דמה"ט לא מל א"א ע"ה קודם שנצטוה משום איסור חובל דגם ב"נ נצטוו ע"ז מקרא דאך את דמכם לנפשותיכם אדרוש עיי"ש ומיושב בזה נמי משה"ק הש"ך למה ידחה מילה את השבת נמהלי' מע"ש ולהנ"ל י"ל דכיון דהשתא לא מקיים מצוה כלל יתסר משום חובל. אמנם יש לדחות דל"ד למ"ש המקנה דשאני הכא גבי קטן כיון דסוף סוף יתחייב במילה ואם לא נמהלי' היום ע"כ ימולו אותו למחר איפשר דל"ש בזה איסור חובל אף דעדיין לא הגיע זמן חיובא דידי' [ועדיין י"ל דהשתא מיהת קודם דמטא זמנו למולו מיקרי חבלה ואסור לחבול בו וכמ"ש ביומא פ"ה שמחללין את השבת משום חיי שעה ועתו"ס ע"ז כ"ז ע"ב ד"ה לח"ש מש"ש דהכא והתם עבדינן לטובתו ואף למ"ש הגר"ש קלוגר ז"ל בס' החיים דבספק חיי שעה אין מחללין עליו את השבת עיין שם ארי' אה"ע סי' קי"ז שחולק עליו בזה. מ"מ גם אם נימא דמשום ספק חיי שעה אין לחלל את השבת מ"מ ודאי די"ל דאסור לחבול בו גם מספק קודם דמטא זמן חיובו] ורק התם גבי א"א שפיר קאמר המקנה שלא מל א"ע קודם שנצטוה משום איסור חובל דהא לא הי' יודע שיתחייב גם אח"כ במצוה זו דמילה אמנם גם זו"ז י"ל לפימ"ש בס' בית הלוי שם דב' מצות יש במילה עיקר מצות מעשה המילה כדכתיב המול לכם כל זכר וגם מצוה שנהי' נימולים ולא להיות ערל כדכתיב והי' בריתי בבשרכם ומצוה זו נמשכת לעולם והאי מצוה השני' מקיים גם בנימול תוך ח' אבל עיקר המצוה של מעשה המילה ודאי אינו מקיימה באם נימול תוך ח' עיי"ש וא"כ שפיר יש לתרץ קושית השאג"א הנ"ל למה אינו מקדים המילה בספק דהוא משום כדי לקיים גם עיקר מצות מעשה המילה דזה הא לא יתקיים אם יקדים אותה לפני זמנה ורק מ"מ ל"ה מקלקל אם מל שלאחר השבת בשבת דכיון דמ"מ מקיים המצוה השני' מה שאינו ערל הוי מתקן גמור ויתיישב ג"כ עפי"ז משה"ק הש"ך למה דוחה שבת יקדים המילה קודם השבת דז"א כיון דמ"מ הא לא יתקיים עיקר המצוה אם יקדימנה קודם ח' לכן שפיר דוחה את השבת היוצא לנו מדברינו דאם מל תוך ח' לדעת השאג"א ז"ל לא קיים מצוה כלל דהוי כאלו נכרת הגיד ואף לדברינו לדעת הצל"ח דאח"כ קיים מצוה מיקרי בהגיע הזמן מ"מ אינו מקיים רק פלגא דמצוה מה שאינו ערל אבל מ"מ לא קיים עיקר מעשה המצוה וכנ"ל וע' בכנסת יחזקאל סי' מ"ב מ"ש לה"ר דבדיעבד יוצא ידי המצוה ממ"ש ברש"י נדריה ד' ל"ב ד"ה מפני שנתעסק במלון שפירש שם דהתינוק לא הי' באותה שעה אלא בן ח' ימים ומשמע לכאורה דבצאתו ממדין הי' בתוך ח' וא"כ תוקשי מ"ש משה אמול ואצא