לפלגות ראובן חלק ב צא

פלג ו

ולהשלים הענין אמרתי להביא כאן מה שכתבתי עוד בהאי ענינא ושייך קצת לעניננו והוא מה שאמרתי ליישב קושית הט"ז אהע"ז סי' ד' ס"ק ט' שהקשה בהאי סוגיא דס"פ נושאין ביבמות דפריך הגמ' דלראשון לטמא ממ"נ דאי לאו ברי' הוא הרי חלל הוא ושפיר מטמא כו' והקשה הט"ז שם דלמה לא משני כמו שפירש"י ב"מ י"ח גבי אשתו ארוסה כו' ולא מיטמאה לו דהיינו שאינה מחויבת לטמא לו וגם כאן נפרש כן עיי"ש מ"ש לתרץ בדוחק

ולענ"ד נתרץ בפשיטות עפימ"ש הרמב"ן בס' תה"א לסייע לד' הגאונים ז"ל דאבילות יום ראשון הוי מה"ת ממ"ש בא"ר דספק אחיו או בתו כו' מתאבל ואונן ואינו מטמא הרי דספק אבילות להחמיר אלמא ספק תורה הוא וזו שהקשינו ממה שהקילו בספק וולדות לאו משום ספק הקילו כו' אלא משום שכל ספק ב"ק אין לבו ש"א ד. עליו ולא מקיים בו ואחריתה כיום מר וכו' ומסיים שם דהא דאמרינן לה יטמא דדוקא על הוודאי מטמא וא"מ על הספק ואמרינן דמתאבל ואונן על ספק לענין ספיקות ליכא למיגמר אבילות ואנינות מטומאה דהתם איכא איסורא דטומאת כהן ול"א ספק עשה ודחי ל"ת וודאי משא"כ נפלים דודאי בנו ובתו הן ומיעטן הכתוב. עכ"ל הרמב"ן בס' תה"א סוף שער ענין האבילות עיי"ש

היוצא לנו מדבריו דהא דאינו מטמא על הספק הוא רק משום האיסור דטומאת כהנים איסור ל"ת הוא ול"א ספק מצוה ודחי לה וממילא לפי"ז לפמ"ש הראשונים ז"ל דגם בישראל איכא האי עשה ממילא דמחויב לטמא א"ע מספק ג"כ כמו כל ספק תורה דלחומרא דהא איסורא ל"ש בי' כלל ומעתה מיושב קושית הט"ז הנ"ל בפשיטות דכאן ביבמות א"א לומר דהפירוש הוא שאינו מחויב לטמא דהא בספק בן ראשון מאחר דרשאי לטמא ממ"נ בוודאי דמחויב להתטמאות לו כמו כל ספק מ"ע ורק שם באשתו ארוסה שייך לפרש כן ודו"ק כי זה ברור דהא כאן גם לדעת הרמב"ם איכא ספק מצוה דהא ספק כהן הוא והבן היטיב ומצאתי להגאון בעל בית דוד בקו"א סי' ב' שכתב ג"כ חילוק כנ"ל בין ישראל לכהן לענין אחר שכתב לתרץ קושית המה"פ על הירושלמי יבמות ס"פ נושאין הנ"ל ה"ז דתני ר"ח אוננין ומטמאין על הספק והקשה מהא דבתו"כ אמרינן לה יטמא כו' דאינו מטמא על הספק והוא ז"ל הוסיף להקשות דבמתני' דידן קתני דאינו מטמא על הספק ותי' שם לחלק בין ישראל לכהן ג"כ כמ"ש דישראל מחויב מספק מאחר שמותר והא דתני ר"ח מיירי בישראל ע"ש. ואישתמט מיני' במחכ"ת שכבר כתב כן הרמב"ן מפורש דרק בכהן א"מ על הספק משום איסורא דאית בי' [וע"ש שמצדד לומר דישראל גם לדעת הרמב"ם מצוה על טומ"ק דכ"מ מלשונו בסה"מ מ' ל"ז מובא בר"מ פ"א מה' אבל ה"א וכ"מ מלשונו פ"ב מה"א ה"ו. והיינו כתי' השני שכתב הרמב"ן מובא בכס"מ שם ע"ש ואם היינו אומרים כן מיושב בפשיטות קושית הטו"א מגילה הנ"ל אליבא דאביי ועולא וכמ"ש לעיל דכל עיקר הקושיא אינו רק אי נימא דישראל א"מ על טו"ק אז שייך לומר הואיל ואישתרי גבי כהן משום מצוה דאית בי' אבל לא אי נימא דגם בישראל איכא האי מצוה ומ"מ חזינן דאסרה התורה וקצרתי גם בזה] ומדברי הרמב"ן אלה שהבאנו נסתר ג"כ הוראת הב"ד שם במה שמוכיח שם מן הירושלמי לפי פירושו שם דבמת לו בן תוך ל' ללידתו יש לו עליו אנינות והשיג שם על הברכ"י בשם הדבר משה סי' פ"ג מובא בפ"ת סי' שמ"א ס"ק א' שמוכיחים מן הירושלמי הנ"ל להיפוך דאין לו עליו אנינות וכבר הבאנו בשם התה"א שמפורש בו להיפוך דקאי שם על אבילות ואנינות יום ראשון וכתב דלא ילפינן אבילות ואנינות מטומאה לענין ספיקות ורק לענין ספיקא דנפלים כתב דבתורת וודאי מיעטו קרא משום שאין לבו דווה עליו. ולגמרי מיעטינהו רחמנא עי"ש. [אמנם עיין שאג"א החדשות סי' ז' וסי' ט' מ"ש להשיג על הרמב"ן ז"ל בזה משום דאזלינן בתר רוב כמו בכה"ת והוי כוודאי ב"ק ובוודאי דישראל מחויב מספק להתטמאות לו ורק לכהן אסרוהו חכמים משום המיעוט שמא נפל הוא אמנם אין בזה כדי השגה דאף אי נימא דרוב משוי וודאי מ"מ הכא בטעמא תלוי משום דמ"מ הא אין לבו דוה עליו כ"ז שלא איתחזק לבן קיימא] **(הגה [ואשר מסתייע שם מד' הירושלמי לפי מה שדחה פירוש הק"ע אשר אמנם אתו הצדק בדחיותיו אבל גם פירושו תמוה ולענ"ד בע"ה פי' דברי הירושלמי כפשוטו כאשר נאמר אף שאין מקומו כאן

ז"ל הירושלמי תני ר"ח אוננין ומטמאין על הספק אר"י מתני' אמרה כן הוא אונן עליהן והן אוננין עליו. [משה"ק בש"ק דתיקשי לי' סיפא דמתניתין דקתני דאינן מטמאין על הספק כבר תירצו דשם מיירי בכהנים וכאן בישראל וכנ"ל וזפו"ב] ר' אשייאן בר יקום הנ"ל עובדא שאל לר' יסא א"ל לית צריך א"ל והתנינן אר"ח אוננין ומטמאין על הספק סימנין היו ניכרין לא כן אמרין חבריא בשם ר' יוחנן סימנין בן ח' אין עושין מעשה סימן הי' לו שבעל ופירש עכ"ל הירושלמי. ומפרשים הם ז"ל דביאור הירושלמי הוא שר"ח מיירי בכלו לו חדשיו דאז מטמאין ודחה דא"כ איך קרי לי' ספיקות ומאי רבותא הוא בוודאי דינו כולד גמור לכ"ד ועוד מה זה דמיון למתני' דמיירי בספק גמור. ולפי המסקנא תיקשי באמת דממתניתין משמע דאוננין על ספק ועוד צ"ל לדבריהם דר"י דשאיל קמי' הוא ר"י אחר ולא ר"י שאמר תחלה דמתניתין אמר כן. ומאי פריך מר"י דמיירי בוודאי בן ח' עיי"ש שהאריך משום זה לפרש ד' הירושלמי ככוונתו דהך דמשני סימנין היו ניכרי' ל"ק על ר"ח רק על העובדא דהוי. ופי' שם הירושלמי ג"כ בדוחק גדול ולא)** **(נוהג בישראל ולא בכהנים היכי דלא מיעטי' קרא בהדיא וכמ"ש בריש ערכין בכהן שפטור מן השקלים ממיעוטא דקרא דכל העובר על הפקודים. אבל בלא"ה כללא הוא דכל התורה כולה לכל ישראל נאמרה והוי כמו דגלי קרא בהדיא דכהן מדיר א"ע בנזירות ומש"ש הכל חייבין כו' כהנים איצטריכא לי' כו' היינו דשם אף אי נימא דבשעת עבודתן פטירי מן המצוה מ"מ הא עיקר המצוה נוהגת בהו אבל לא לפוטרן לגמרי מן המצוה בלא מיעוטא דקרא ושפיר י"ל דס"ל לר"ע דאאחע"א ולא מוכח מהכא מידי. והר"ן ע"כ דס"ל כפירש"י בפי' הסוגיא וס"ל לר"ע בעלמא דאחע"א אף כי יש למצוא ג"כ באיסור בב"ח על מוקדשים איסור מוסיף בקדשים הנאכלים לכהנים ואסורין לישראל דמיגו דאיתוסף איסור בב"ח על הכהנים איתוסף נמי לישראל וכן איסור כולל אם בישל ג"כ בצירוף חתיכת חולין דמיגו דחייל על חתיכת חולין כו' וכמ"ש רש"י ותוס' שבועות כ"ד ב' ד"ה יש אוכל ע"ש וקצרתי שוב ראיתי בס' לב ארי' שהקשה ע"ד הר"ן הנ"ל דילמא ס"ל להאי תנא דאחע"א ע"ש ולא העיר מהא דר"ע והנלענ"ד בע"ה כתבתי]:)**