לפלגות ראובן חלק ב צ

ולגבי השני אינו מ"מ כלל דיש לו קוברין לבר מדידי' וז"פ ומ"מ נראה דקושית המנה"ח הנ"ל לק"מ דבעם רב בישראל בוודאי דהיו אנשים טמאים וכיו"ב של"ה אפשר להן בל"ז לעשות הפסח ויטמאו הם. וע"כ מוכח מן הגמ' דלאו מת מצוה ממש הי' וכמ"ש התוס' וא"כ שפיר הקשה הטו"א לכאורה דמוכח שלא כד' הרמב"ם וגם ישראלים מצווים להתטמאות לקרובים] ולפי"ד בעזה"ש יתיישב גם זה ונקדים תתלה ליישב קושית הטו"א במגילה ג' הנ"ל שהקשה דאיצטריך קרא דלא נימא גבי כהן הואיל ואישתרי אישתרי וכבר כתבנו דמש"כ שם דלרבא ניחא לכאורה תמוה דהא אדרבה טומאת קרובים דחוי' וכמש"כ הרמב"ם אכן לפי דברינו שפירין דבריו דהא לר"ע לשיטתו באמת ס"ל דהותרה וא"ש לרבא לשיטתו אכן לאביי ועולא קשיא ולדידי קשיא לי גם לרבא מאחר דמבואר בנזיר מ"ח ב' דגם ר' ישמעאל דריש ליה לקרא דולאחותו כדר"ע לנזיר ועושה פסח ועל ר' ישמעאל הא לא מצינו דס"ל דהותרה. ולכאורה יפלא מדוע לא הזכיר הטו"א רק שם ר"ע המוזכר בזבחים שם ולא הביא מסוגיא דנזיר דגם ר' ישמעאל קדריש כן אמנם שפיר עביד הטו"א לענ"ד שלא הזכיר ברייתא דר"י דר' ישמעאל לשיטתו דס"ל לה יטמא רשות לדידי' לא תיקשי כלל קושיתו דע"כ א מצינו כללא דהואיל ואישתרי אישתרי לכ"א כדאית לי' בדחוי' או הותרה רק במקום שמצוה עליו לעשות הדבר כמו התם גבי מצורע וביבמות גבי יבום אבל לא במקום דאינו אלא רשות בוודאי אם נתוסף עוד איסור אחר דל"ש כלל לומר סברת הואיל ואישתרי אישתרי וז"פ וברור ולכן לא הקשה רק מדר"ע וכבר כתבנו דלר"ע שפיר תירץ לרבא לשיטתו דבהותרה ל"א הואיל ואישתרי כלל

ונראה לומר דמדברי רבא אלה הוציא הרמב"ם דינו לחדש דהברייתות החלוקות פליגי בזה אי הותרה או דחוי' דהנה נודע שיטת הרמב"ם שהשמיט האי ברייתא דולאחותו לענין הולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו ולא הביאה כלל בהלכותיו ורק בה' כלאים פ"י ה"ט הביא להאי דרשא לענין טומאת כהן ונזיר למ"מ אבל לא להולך לפסח ומילה ועיין צל"ח ברכות ך' מ"ש בטעמו באורך. ולפי דברינו ש יובן ג"כ בפשיטות עפ"י הנ"ל אחר דס"ל ברבא דהלכה כוותי' לגבי אביי שם בזבחים ל"ב דבהיתר לא אמרינן הואיל ואישתרי אישתרי ובדחוי' אמרינן הואיל ואישתרי וכנ"ל ומברייתא דר"ע כבר כתבנו דמתורץ כפשוטו עפ"י הנ"ל משום דחזינן דר"ע ס"ל הותרה הטומאה לא דחוי' ואיהו הא פסק דאינו רק דחוי' וכהאי ברייתא דת"כ שהבאנו וא"כ לפי"ז א"א עוד למידרש הא דולאחותו לענין עושה פסח והולך למול את בנו דאיצטרך קרא לכהן ונזיר דלא נימא הואיל ואישתרי אחר דס"ל דדחוי' היא ובדחוי' ס"ל כרבא דאמרינן הואיל ואישתרי כו' לכן השמיט האי ברייתא לגבי נזיר ועו"פ ורק ר"ע לשיטתי' דריש לה כן משום דסבירא לי' הותרה וכנ"ל ורבא דס"ל האי דרשה דולאחותו במגילה ג' הוא משום דס"ל כר"ע דהותרה הטומאה במת מצוה ודו"ק

ומעתה מיושב ג"כ קושית הטו"א ר"ה ט"ז הנ"ל שהקשה מהא דסוכה כ"ה אחר שמוכח בוודאי דמיירי ר' יצחק מטומאת קרובים הרי מוכח דגם בישראלים איכא טומאת קרובים ולפי דברינו מיושב היטב דבאמת דוחק גדול הוא לומר דר' יצחק דאמר שם טמאי מת מצוה היו יהי' כוונתו על טומאת קרובים [ואף גם זאת קשה קצת קושית המנה"ח דהא כיון דכל ישראל אסורים לטמא ת בשביל הפסח ממילא הוי מת מצוה וכנ"ל] ולפי"ד הרמב"ם מיושב היטב סוגיא דסוכה וכפשוטה דמיירי באמת ממת מצוה ומ"מ מוכיח שפיר מזה דין דעוסק במצוה כו' דלדידי' מת מצוה ומצוה אחרת שוין אחר דלא מידרש לי' לדידי' קרא דולאחותו לענין זה רק לטומאת כהן ונזיר הלא מוכח לפי"ז דר' יצחק פליג אברייתא דולאחותו ושפיר פסק הרמב"ם כוותי' דהאי תנא דפליג אדרשא דולאחותו וכמ"ש ג"כ כה"ג גם בצל"ח ברכות שם באמת דלהרמב"ם מוכח דאין מצוה נדחית מפני מת מצוה וכ"פ רמ"א או"ח סי' תרפ"ז דגם קריאת מגילה אינה נדחית מפני מ"מ ובמג"א ס"ק ו' שם הקשה דהא גם פסח דמצוה דאורייתא נדחית מפני מת מצוה ולהנ"ל ניחא דבאמת לא נדחה שום מצוה מפני מ"מ ע"ש ודו"ק] ומיושב קושית הטו"א בע"ה, ודו"ק היטב כי נכון הוא: **(הג"ה [ואעתיק כאן מש"כ בחי' אלפסי מ' חולין ר"פ כל הבשר והוא בר"ן שם על מתני' ר"פ כ"ה הקשה למ"ד דכל היכא דאאכילה לה לא לקי אבישול נמי לא לקי הו"ל לאשמעינן שאם בישל בשר גבוה בחלב ואכלו דלוקה כו' לפי שאיסור בב"ח חייל על איסור מוקדשין כו' ולכאורה לפי מאי דאוקי רב אשי מתני' כר"ע בפרקין ק"ד א' א"כ הא אדרבה י"ל דלהכי לא תנא במתני' דחייל על מוקדשין משום דס"ל לר"ע דאין אחע"א גם בכולל וב"א כמ"ש התוס' לעיל ק"א ע"ב ד"ה ר"ע לרבא דלדידי' אצ"ל איפוך וס"ל לעולם דאין אחע"א ע"כ דס"ל להר"ן כפירש"י לעיל שם דאיפוך והיינו דלפי"ז ס"ל לר"ע דאחע"א. וכמ"ש ג"כ לקמן קט"ז. וע' בבעה"מ דמפרש ג"כ שלא כפירש"י ודו"ק

ובמק"א הבאתי סמוכין לשי' רש"י אליבא דר"ע מסוגיא דזבחים ק' ע"א דדריש לי' ר"ע לקרא דולאחותו לכהן ונזיר דמטמא למ"מ ולכאורה האיך חל קדושת נזיר על קדושת כהן אליבא דרע"ק א"נ דס"ל אאחע"א גם באיסור ב"א ובס' שאג"א סי' ס' הקשה כן במתני' דמכות כ"ב דיש חורש תלם א' כו' כהן ונזיר והא האי תנא ל"ל איסור כולל. ותי' משום דמיירי במופלא סמוך לאיש דהוי איסור ב"א באם קיבל שיחול הנזירות עליו ברגע שיביא ב"ש ובשו"ת א"מ סי' ט"ו תי' דחל משום כולל ורק באיסור הבא ע"י עצמו ל"ל איסור כולל א"כ לכאורה אליבא דר"ע ליבא למימר כל הני ותיקשי כנ"ל. ע"כ דס"ל גם לר"ע דאחע"א מיהת בכולל וב"א. ולפלא כי שם בהג"ה הרגיש ג"כ מהאי קרא דולאחותו ותי' ג"כ ע"י איסור ב"א ולא זכר שם דלר"ע לפי שיטת התוס' אליבא דרבא ל"ל גם כולל וב"א ותיקשי כנ"ל וצ"ע לכאורה. [ועיי"ש בא"מ מ"ש בשם המהרי"ט דאיסור נזיר אינו איסור גברא ולא א"ח רק איסור תורה דרמא רחמנא על מי שקיבל עליו נזירות ע"ש ולענ"ד ראי' לזה מזבחים קי"ז דרבנן ס"ל דנזירות אינן קריבין בבמה משום דחלב הוא ושם ע"ב דבחטאת ואשם כו"ע מודו ושם בפירש"י ד"ה נזירות דהא לא התנדב כו' רק אסר עצמו ביין ותגלחת ומאיליו נתחייב בקרבנות יעו"ש ודאי דנימא כן גם לכל איסורי נזיר דהא לא קיבלן עליו רק איסור תורה הוא כמו כהן] ועיין בס' מנה"ח מ' שע"ב מש"כ להיפוך דל"ש בנזיר שיחול משום בולל ואדרבה אמרינן דמיגו דל"ח קצת מאיסורי נזירות על איסור הקדום גם אינך ל"ח משום דאין נזירות לחצאין ודפח"ח לכאורה א"כ בודאי תיקשי כנ"ל וביותר אי נימא דגם מופלא סמוך לאיש אינו אלא מדרבנן וכשיטה הראב"ד ה' נזירות ודאי דתיקשי כנ"ל דאאחע"א

וכמשה"ק שם ונשאר בצ"ע ולענ"ד נראה די"ל בעיקר קושיתם דלק"מ דלא מצינו בכה"ת כולה מצוה אחת שיהי')**