לפלגות ראובן חלק ב פה

הכי והיינו דמשמע כאו"א בפ"ע וגם משום דבר יכול לגרש אם ירצה ומשמע נמי דאף אם מצא בה ערוה ע"י דבר היינו בעדות ברורה מ"מ מותרת לעלמא וכמש"כ אח"כ והלכה והיתה לאיש אחר דהכתוב קראו אחר לומר שאין זה בן זוגו של ראשון זה הוציא רשעה מביתו וזה הכניס רשעה לתוך ביתו ומבואר בתוס' שם ד' צ' ע"ב ד"ה הכתוב דזה מיתוקמא אפילו כבית הלל ואערות קאי ולדברינו א"ש מאוד דע"כ מלמדנו קרא דמותרת היא להינשא אף שנתגרשה משום ערוה לבד משנ"ת לעיל דאל"ה ל"צ קרא דאין דשב"ע פחות משנים דהא גם בשארי איסורין הדין כן רק דגם זו"ז הא נתבאר דב"ה ס"ל דמשמע שניהם כאחד ומשמע נמי כאו"א בפ"ע ואתרוייהו כתיב קרא והלכה והיתה לאיש אחר הרי דגם בכה"ג שיצאה משום ערוה ע"י דבר ג"כ מותרת להינשא [וידוקדק עוד עפימ"ש הרשב"א בחי' קידושין ס"ו במ"ש אביי גבי הא דאשתו זינתה בעד אחד דהיא היא ונאמן לאוסרה ורבא פליג ואמר דאין דשב"ע פחות משנים והקשה הרשב"א וכי אביי לית לי' הא דאין דשב"ע פחות משנים והא ילפינן דבר דבר מממון ובשלהי גיטין נמי דרשינן לי' בין לב"ש בין לב"ה ותירץ בחדא תירוצא דאביי מוקי לה לההיא במכחישתו ורבא מוקי לה: אף בשותק עיי"ש נמצא דשפיר משכחת לה לערוה גם בלא דבר והיינו דאפשר הוא שתיתסר עליו גם בלא עדים דהא ע"כ עלינו לומר אליבא דב"ה דמשמע שניהם כאחד ומשמע שניהם כ"א בפ"ע והיינו ערוה בלא דבר ודבר בלא ערוה וע"כ דמשכחת לה נמי שתיתסר עליו באיסור ערוה גם בלא דבר דהוא עדות ברורה כמו דילפינן בג"ש דבר דבר מממון ורק דגם ע"י ע"א נמי איפשר שתהא אסורה עליו ובזה הוא דפליגי אביי ורבא אליבא דב"ה דלאביי ס"ל דלב"ה משכחת לה שתיתסר ע"י ע"א היכא שאינה מכחישתו דאסורה עליו לדידי' ולרבא דס"ל נמי דגם בשותקת בעינן דוקא שנים מ"מ י"ל דשפיר משכחת לה ערוה גם בלא דבר היכא דנאמן עליו כבי תרי וכמש"ש בסוגיא אי נאמן עלך כבי תרי זיל אפקה והבן בדברים] ומפרשי לקראי הכי לשיטתם כי יקח איש אשה ובעלה והיינו נמי משמע שניהם כאחד כסף וביאה ומיירי בנשואה או דמיירי בארוסה ונתקדשה או בכסף לחוד או בביאה לחוד דהא משמע נמי כאו"א בפני עצמו וכנ"ל ולדידהו לא נ"מ כלל בין ארוסה לנשואה דקראי משמע הכי ומשמע הכי והי' אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערות דבר משמע שניהם כאחד ומשמע נמי או ערוה או דבר וכנ"ל ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר ושנאה האיש האחרון וגו' דאף אי נימא דס"ל לב"ה כוותי' דריב"כ ביבמות י"א דאיסור מח"ג אינו אלא משנישאת וקרא ע"כ מיירי בנשואה מ"מ סגי בשנאה לחוד משום דכיון שכבר נתגרשה מבעלה הראשון שוב הוי לגבי האחר זיווג שני ובזיווג שני ל"ב לא ערוה ולא דבר וכנ"ל אליבא דב"ש ולפי דרכנו למדנו דבין ב"ש ובין ב"ה מצי סברי בין כרבנן ובין כריב"כ וכמו שכתבנו לעיל בע"ה [ועיין שו"ת הגרעק"א סי' מ"ו הנ"ל מאי דמספקא לי' אי הלכה כר' יונתן או כר' יאשי' ולדברינו בע"ה מכאן נמי סייעתא דהלכה כר' יונתן דהא גם ב"ה קיימי כוותי' וכמו דפשיטא לי' נמי להנוב"י ז"ל או"ח מ"ת סי' קי"ח וקי"ט וכו' שם דהלכה כר' יונתן ומשום דרבא ס"ל כוותי' בב"מ צ"ה יעו"ש וקצרתי] ומיושב היטיב כל מה שדקדקנו לעיל בדברי ב"ה דמפסקי קראי ודרשי לקרא דערות לענין כפי' ודבר אתי לרצון דאם רוצה הוא יכול לגרשה גם בדבר בעלמא והקשינו דאטו כפי' ורצון כתיב בקרא ולמה מרמז ע הא דצריך שנים בתיבת דבר ולא בתיבת ערות ולהנ"ל א"ש הכל דכיון דטעמייהו דב"ה הוא משום דמשמע שניהם כאחד ומשמע נמי כאו"א בפ"ע א"כ כשדרשינן לערות דבר ביחד ע"כ האי תיבת דבר אתי להשמיענו על ערות וכמ"ש בלשון נסמך והיינו ערוה שנעשה ע"י דבר והוא עדות ברורה דילפינן ג"ש מממון וכמו שהי' כתוב להדיא ערוה עפ"י שנים עדים ומכיון שמשמע נמי כ"א בפני עצמו וע"כ דרשאי לגרשה ע"י דבר בעלמא גם בלא ערוה כלל ע"כ מסברא ידענו דמרצונו יכול הוא לגרשה גם בעד דבר בעלמא ומ"ש בקרא ערות דבר היינו לענין שאז אסורה עליו ומחויב לגרשה וזה פשוט וברור בע"ה ודו"ק

ומעתה עפ"י כל הנ"ל נתבאר לנו איך שב"ש וב"ה דפליגי בהא דערות דבר אזלי נמי לשיטתם בריש קידושין דס"ל לב"ש דבעינן דוקא דינר ולב"ה ס"ל דסגי בפרוטה והיינו דסמך ענין לו הא דהאשה נקנית בכסף דהא כבר הוכחנו דב"ש מפרשי להאי קרא דכי יקח איש אשה ובעלה דהיינו בכסף וביאה וקרא מיירי בנשואה וא"כ ע"כ דלא יליף קידושי כסף מג"ש דקיחה קיחה דהא תקשי לדידהו נימא עד דמקדש והדר בעיל וע"כ דיליף עיקר קידושי כסף מאמה העברי' וכמש"ש בקידושין י"ב והיינו או מקידושי יעוד כמ"ש ברש"י שם או כמ"ש בירושלמי ר"פ שבועת הדיינין דב"ש ילפי מתחילת קנינה של אמה העברי' ומהיקישא דאחרת כמ"ש בפנ"י שם וכיון דאפיקתי' מפרוטה אוקמה אדינר וכמש"ש בסוגיא וע"כ לית להו לב"ש להאי ג"ש דקיחה קיחה לא כן לב"ה לשיטתם דס"ל דמשמע שניהם כאחד ומשמע נמי כאו"א בפני עצמו ומפרשי לקראי דמיירי נמי בארוסה וכן מש"ש עוד ערות דבר, מפרשי נמי דאו או קתני או ערוה או דבר ומשו"ה הוא דס"ל דלא נ"מ כלל בין ארוסה לנשואה וסגי בחד מנהון בזיווג ראשון או בערוה או בדבר דקרא מיירי בין בנשואה בין בארוסה וכנ"ל דמשמע שניהם כאחד היינו ביאה אחר קידושי כסף דהוי נשואה ובין בארוסה שנתקדשה באחד מהן ולשיטתם שפיר ס"ל האי ג"ש דקיחה קיחה ומשו"ה הוא דס"ל דסגי בפרוטה ומשום דכל היכי דכתיב בתורה כסף סתם היינו פרוטה וכמש"ש בסוגיין ודו"ק כי הדברים נכונים בע"ה: חילוקא דרבנן ע"מ קידושין והתחלה לראש המסכת ולמ' בבא קמא פלג א

במתני' שלהי קידושין ר' נהוראי אומר וכו' מצינו לאאע"ה שקיים כה"ת כולה וכו' והקשו כולם על א"א שלא מל א"א קודם שנצטוה ועיין במקנה שתי' דהוא משום איסור חובל דשייך גם בב"נ לכן ל"ע ע"ז קודם שנצטוה עיי"ש ובהקדמת ס' תרומת הכרי תי' בטו"ט דהוא משום שאמרו בע"ז כ"ז דבעינן דוקא שימול ישראל משום המל ימול או משום ברית עיי"ש והרי אברהם קודם שנצטוה אם הי' מל א"ע הי' נימול שלא ע"י ישראל עיי"ש ודפח"ח. ואכתי תיקשי למ"ד שם דמילה בעכו"ם כשירה למה לא מל ועיין כ"מ על הרמב"ם פ"ב מה' מילה ה"א במש"ש טעמא דהרמב"ם דס"ל באם מל נכרי א"צ להטיף ממנו ד"ב וכתב שם בכ"מ דהוא משום דמספקא לי' אי מילה בנכרי כשירה וס"ל דבכ"מ שלא יצא צריך לחזור ולהטיף ממנו ד"ב הרי דס"ל דלמ"ד כשורה יצא ידי מצוה לגמרי וא"צ גם הטפת ד"ב ותיקשי לדידי' מאי איכא למימר למה לא מל אאע"ה